להרוס אותנו

פרק 14 | שאלות היכרות

סבסטיאן

אשלי נראית הרבה יותר טוב. בכל פעם שאני רואה אותה אני מרגיש הקלה שהיא מחייכת. ואני יכול להישבע שהמצב שלה השתפר מאז שנתקלנו אחד בשניה לפני שבוע.
לפני כן, היא היתה מתהלכת כמו זומבי משיעור לשיעור והלב שלי התכווץ בכל פעם שראיתי אותה.
הייתי חייב לספר למנהל קולמן את מה שקרה בשביל לדאוג שכריס הבן זונה יעוף מבית הספר. מעבר לזה שאני בטוח שאשלי לא רוצה לראות אותו, אני לא רוצה לראות אותו. לעולם.

אני לא יודע איפה אנחנו עומדים עכשיו. אנחנו לא חברים, אני לא רוצה שנהיה חברים בכלל.
אבל כשאני מסתכל עליה עכשיו, יותר נכון על הגב שלה בשיעור ספרות, אני לא רואה טעם להמשיך לשנוא אותה.
ההבטחה לאבא שאהרוס לה את השנה נראית מגוחכת כרגע. וחוץ מזה, אני חושב שהרסתי מספיק.

אני צריך להתרחק ממנה. היא צריכה להתרחק ממני.
זה לא אמור להיות קשה, אני בכל אופן לא רוצה איתה איזשהו קשר. זה מה שאני אומר לעצמי לפחות.

״אני רוצה לתת לכם משימה קטנה שתעשו בצוותים.״ קולו של האריס מעיר אותי ממחשבותיי. ״מכיוון שאנחנו בשיעור ספרות, ואנחנו מתעסקים בניתוח של שירים והסיפור שלהם, אני רוצה שכל זוג יבחר שיר שמתאר את היחסים ביניכם, וינסח קטע עם אמצעיים ספרותיים שמסביר למה בחרתם דווקא בשיר הזה.״ הוא מחייך ברשעות. אני בטוח שהמזדיין נהנה להתעלל בנו ככה. ״אבל לפני כל זה, תצטרכו להכיר את בן הזוג לעומק, לכן אני אחלק לכם דף עם שאלות שתוכלו לשאול אחד את השני.״ הוא לוקח את ערימת הדפים המונחת על השולחן ומחלק לנו.

אני אישית מעדיף שהוא יתקע לי מזלג בעיניים מאשר לעשות את הפאקינג חרא הזה.

״למה אתם מחכים? תתחלקו לזוגות.״ הוא משלב את ידיו.
אשלי מסתובבת אליי. הו, לא. ממש לא.
״יש לי כבר שיר בראש שיתאים לך.״ היא מסתכלת עליי במבט ערמומי.
״זה שיר אהבה?״ אני מקניט אותה ומגחך.
היא מסתובבת עם הכיסא שלה ויושבת מולי.
״אולי.״ היא מחייכת במתיקות.

טוב. פאק על להתרחק מהבחורה הזאת.
״גם לי יש שיר שיכול להתאים לך.״ יש לי המון שירים שיכולים להתאים לאשלי.
׳Best Friend׳ של רקס אורנג׳ יתאר את המצב בנינו. או ׳Sexyback׳ של ג׳סטין טימברלייק. כן, זאת אופציה אפילו יותר טובה.
״אני מעדיפה לא לדעת על מה אתה חושב.״
אשלי מתבוננת בדף שמונח על השולחן ובוחנת אותו.

״קדימה, תשאלי אותי משהו.״ אני נשען לאחור בכיסא.
היא מרימה אליי את עיניה ואני רואה בהן זיק שעשוע.
״מה הפחד הכי גדול שלך?״ היא מניחה את הדף ושפתיה מתעקלות לחיוך.
״אין לי פחד.״ אני מושך בכתפיי.
״לא יכול להיות. לכל אחד יש.״ היא מסתכלת עליי בחוסר אמון.

״לי אין.״ זה לא לגמרי נכון. אני מפחד שיתכווץ לי הזין יום אחד, אבל אני שומר את החשש הזה לעצמי.
״אוקיי, הרקולס. מה שתגיד.״ היא מגלגלת את עיניה, ״תורך לשאול אותי שאלה.״ היא דוחפת אליי את הדף. אבל אני לא מביט בו, יש לי רעיון יותר טוב.
״האם שכבת פעם עם מישהו?״ אני מתקרב אליה.
סומק אדום מתפשט על לחייה. ידעתי.

״מה- אתה לא יכול לשאול את זה.״ פניה זעופות. ״זה לא בדף השאלות. וזה גם לא עניינך.״
״לא חייב לשאול מהדף. קדימה בלונדי, זאת שאלה של כן או לא.״ אני דוחק בה לענות, למרות שאני כבר יודע את התשובה.
״לא, לא שכבתי עם אף אחד. אוקיי?״ הסומק ממשיך להתפשט על פניה.
אני מרגיש הקלה קטנה כשהיא מאשרת את ההשערה שלי.

״תורי לשאול.״ אשלי מנסה להעביר נושא ולוקחת את הדף.
״האדם הכי קרוב אלייך?״ היא מרימה את ראשה ומביטה בי.
״לוק.״ אני לא מהסס. לוק ואני מכירים מאז שהיינו בני 8. הוא יעשה הכל בשבילי, כמו שאני אעשה הכל בשביל לדאוג לתחת שלו.
אשלי נראית מופתעת, ״באמת?״ היא מרימה את גבותיה.

״למה זה מפתיע אותך?״ אני משועשע מהתגובה שלה.
״לא יודעת, כנראה שלא הבנתי כמה אתם קרובים.״
היא מושכת בכתפיה.
״לוק הוא אחי. טוב, לא קשר דם, אבל הוא קרוב אליי הרבה יותר מההורים שלי.״ אני משתף אותה.
״אתה וההורים שלך לא בקשר קרוב?״
כן, בטח.

״לא, הם בעצמם בקושי בקשר מאז שהתגרשו. ואני גר עם אבא שלי אבל אני רואה אותו רק פעם בחודש, כשאנחנו יוצאים לסופי שבוע.״ אני מתאר לעצמי שלאשלי אין שום מושג שאבא שלה הוא הסיבה שהמשפחה שלי התפרקה.

״אני מצטערת.״ היא מביטה בי עם רחמים בעיניה.
המבט הזה הוא בדיוק הסיבה שאני שונא לדבר על הגירושים המזוינים של ההורים שלי.
״זה בסדר. לא אכפת לי שהם גרושים, שניהם דפוקים אז זה לא עובד יחד.״ אני מושך בכתפיי.
היא ממשיכה להסתכל עליי ברחמים.

״מקום שהיית רוצה לנסוע אליו?״ אני מעביר את השאלה אליה, ושוב מתעלם מדף השאלות.
אשלי מחייכת ונראית מופתעת מהשאלה שלי.
״פורקס. ראיתי את כל סרטי ׳דמדומים׳ ארבע פעמים, ואני מתה לבקר שם.״ היא מתלהבת. זה נחמד לראות אותה כלכך נרגשת מפאקינג עיירה בוושינגטון.

״ראית דמדומים? בבקשה תגיד לי שראית את הסרטים.״ היא אומרת בקול נרגש, כמו ילדה קטנה, וזה גורם לי לחייך.
״לא ראיתי.״ אני מגחך.
היא מגזימה את התגובה שלה ופוערת את פיה, ״אנחנו לא יכולים להיות חברים, אם כך.״ היא משלבת את ידיה ומסיתה ממני את מבטה.
״אנחנו בכל מקרה לא חברים.״ ברגע שהמילים עוזבות את פי, אני מתחרט שפתחתי אותו.

אשלי נראית מאוכזבת ופגועה.
״לא התכוונתי לזה ככה.״ אני מנסה לתקן.
״לא, אתה צודק. אנחנו לא חברים, אנחנו כלום, זוכר?״ היא חוזרת על מה שאמרתי לה בריב שלנו לפני שלושה שבועות בחדר שלה, ומסתכלת עליי ללא הבעה על פניה. ליבי מתכווץ לאזכור השיחה ההיא.
יופי, סבסטיאן. כנראה שעם זין גדול, מגיע גם פה גדול.

״טוב, אני מצפה ממכם להמשיך לעבוד בשעות אחר הצהריים. אתם יכולים לצאת.״ האריס משחרר אותנו מהשיעור.
אשלי קמה ומכניסה את החפצים שעל השולחן שלה לתיק ובורחת מהכיתה, או ממני.