להרוס אותנו

פרק 6 | תעלול או ממתק

סבסטיאן

עבר שבוע מהמסיבה. לא דיברתי עם אשלי מאז חוץ מכמה עקיצות שאנחנו זורקים אחד לשניה מידי פעם. לעזאזל, לא ציפיתי שהיא תגיב כמו שהגיבה. רציתי להשפיל אותה, להכעיס אותה. אבל נראה שהיא אפילו נהנתה מהמשחק הזה שהכנסתי אותה אליו.

זה לא נגמר, אמרתי לאבא שאני אהרוס לה את השנה הזאת. אני בדרך לשיעור ספרות, ואני חושב שאשלי לא הולכת להנות ממנו.

אני נכנס לכיתה וניגש למורה המזדיין שלנו, מר האריס. אני שונא אותו, הוא תמיד שולח מבטים מפלרטטים לבנות ומתייחס למקום כאילו הוא שלו.
״סבסטיאן, הכבוד הוא לי.״ הוא מברך את פניי בעוקצניות. ״מייק. אני צריך לספר לך משהו.״ אני משתמש בשמו הפרטי, אין סיבה שאכבד את הדוחה הזה.

״דבר, ילד.״ הוא מתרגז על שהשתמשתי בשמו הפרטי. הוא קם, כנראה כי הרגיש מאויים כשאני עומד גבוה ממנו. ״אשלי, היא עישנה בשטח בית הספר, אתה תצטרך לדווח על זה למנהל.״ אני מחייך ברשעות. כאילו שהבחורה הזאת תעשן, היא סתם אוהבת לשחק את עצמה קשוחה, אבל היא ילדה קטנה וטובה.

האריס מסתכל עליי במבט בוחן, כאילו הוא לא מאמין לי. הוא לא צריך להאמין. ״ראיתי אותה, מקודם, כשהייתי בדרך לכאן.״ אני מוסיף.
״בסדר, אדווח על זה בסוף השיעור.״ הוא אומר לבסוף.

״למה? השיעור מתחיל בעוד עשר דקות. תעשה את העבודה שלך.״ אני מתיז עליו בזלזול.
״תשמור על הפה שלך, ילד.״ האריס מתעצבן ויוצא מהכיתה לכיוון חדר המנהל. אני מחייך לעצמי והולך לשבת במקום שלי.
אשלי תתחרפן.

לאחר חמש דקות שאני מתעסק בפלאפון, אשלי נכנסת נסערת לכיתה. ״אתה! מה אמרת למנהל?״ אשלי מתקדמת לכיווני ומנופפת בידה. אני מחייך, המשימה הושלמה.
״לא אמרתי לו כלום, תירגעי בלונדי.״ אני מתבונן בה באדישות ומנסה שלא לחייך למראה פניה הכעוסות.

״כלום? לא אמרת לו כלום? אז למה שהוא ומר האריס יקראו לי לשיחה על זה שעישנתי?!״ היא צועקת עליי.
״תראי, אני לא אמרתי כלום. אם הם קראו לך לשיחה כנראה שנתפסת.״ אני מגחך.

״סבסטיאן! אתה יודע שאני לא עישנתי, ואף אחד חוץ ממך לא היה עושה דבר כזה.״ היא נראית עצבנית יותר מרגע לרגע.
״איזה עונש נתנו לך?״ אני שואל אותה.
״לא עניינך.״ היא עונה לי בחוצפה ויוצאת מהכיתה.

האריס נכנס לכיתה בדיוק שמתחיל השיעור וכולם מתיישבים ליד השולחנות שלהם. אשלי לא חזרה מאז שיצאה מהכיתה. אני קם והולך לכיוונו.

״איזה עונש המנהל נתן לה?״ אני שואל אותו. ״השעייה, ליומיים. תחזור לשבת במקום שלך.״ הוא עונה לי ומסתובב חזרה אל הלוח.
יומיים בלי לראות את הקרצייה, נשמע טוב.

אני מתפלא לגלות שהמבטים והעקיצות עם אשלי במהלך השיעור חסרים לי, השיעור עובר לאט וכשהוא נגמר סוף כל סוף אני עף מהכיתה והולך לחפש את לוק ואנדרו.

אני מוצא אותם בקפיטריה, מדברים עם שתי בנות מהשכבה. אני ניגש אליהם ומתיישב ליד אנדרו. ״איפה בובת השעשועים שלך?״ אנדרו שואל אותי, הוא מתכוון לאשלי. ״המנהל השעה אותה.״ אני עונה לו, מרוצה מעצמי.

אנדרו מכווץ את גבותיו, ״על מה? אין סיכוי שהילדה הזאת עשתה נזק.״ הוא נראה מופתע. הוא צודק, היא לא עשתה נזק, אני עשיתי.
״יכול להיות שדיווחתי עליה שהיא עישנה.״ אני מחייך בערמומיות.

״אני אוהב את זה, צריך להכניע אותה. היא יותר מידי חצופה.״ הוא נראה מרוצה. משום מה, זה מעצבן אותי שהוא אומר את דעתו על אשלי.

״היא לא עשתה לך כלום. אל תדבר עליה.״ אני נובח עליו. אנדרו מרים גבה, ״תירגע, אחי, אתה אמרת בעצמך שאתה רוצה להרוס לה את השנה.״ אמרתי את זה? אני לא זוכר שדיברתי על זה עם לוק ואנדרו. אבל אני מחליט לעזוב את הנושא עכשיו כי הבטן שלי מודיעה לי שאני צריך לאכול.

אני קם לקחת לי אוכל ומבחין במייקה שהולכת לכיווני בפנים כעוסות. יופי. עוד חופרת. ״למה עשית את זה?״ היא שואלת אותי, שנינו יודעים למה היא מתכוונת.

אני ממשיך להעמיס אוכל על הצלחת שלי ומחליט להתעלם ממנה. ״סב! תענה לי.״ מייקה ממשיכה להציק לי, אני מגלגל את עיניי. ״היחסים שלי עם אשלי הם לא עניינך.״ אני עוזב את עמדת האוכל והולך. מייקה עוקבת אחרי לכיוון השולחן, ״אשלי לא עשתה לך כלום, אתה אפילו לא מעניין אותה. אז פשוט תעזוב אותה.״ היא אומרת והולכת משם.

אני מתעצבן על כך שמייקה הצליחה להוציא אותי מאיזון. אתה אפילו לא מעניין אותה.
זה פאקינג בולשיט. אני מעניין אותה, אני יכול לראות את זה כשהעיניים הכחולות שלה נפקחות בכל פעם שהיא שומעת את הקול שלי, אני מרגיש את הרעד שלה כשאני נוגע בה. אני מעניין אותה. מאוד. וגם היא מעניינת אותי.