אשלי
אני לא יודעת למה אני כלכך לחוצה, זאת לא הפעם הראשונה שאני עוברת בית ספר.
אבל זאת בהחלט הפעם האחרונה.
מאז שהייתי בת תשע, החיים שלי התהפכו בצורה הגרועה ביותר. אף פעם לא היתה לי משפחה מושלמת, רחוק מזה. אבל לפחות היה משהו שלם.
כבר שמונה שנים שאני עוברת בין בתי ספר, אמא שלי לא מרוצה משום מקום שאני לומדת בו.
אני מתחילה היום את כיתה י״ב, בבית ספר חדש. כמה מפתיע. לפחות הסיוט הזה שנקרא בית ספר יגמר בעוד עשרה חודשים.
אלו רק עשרה חודשים, אני מזכירה לעצמי.
מה יכול להיות כל כך גרוע?
אני מסרקת את שערי הגולש מול המראה ומורחת שפתון שקוף על שפתיי. ברגע האחרון אני מחליטה גם למרוח מסקרה. אני לא טיפוס של איפור, אבל אני חושבת שאולי זה יתן לי קצת ביטחון להתחיל איתו את היום הארור הזה.
״אשלי!״ אני שומעת את אמא קוראת לי מלמטה ומגלגלת את עיניי.
״תני לי שנייה! אני מסיימת.״ אני קוראת אליה בחזרה.
אני ממש לא מסיימת.
אבל אין לי ברירה, אני חוטפת את הקרדיגן שמונח בראש ערימת הבגדים שנאספה על הכיסא בחדר וממהרת למטה במדרגות.
״כמה פעמים אמרתי לך, לקום מוקדם כדי שיהיה לך מספיק זמן להתארגן?״ אמא מעירה בנימה ביקורתית, כרגיל. היא תמיד מוקפדת ומאופרת, כאילו היא הולכת לאיזו פגישת עסקים. לעזאזל, היא בסך הכל מזכירה של מישהו.
״בוקר טוב גם לך, אמא.״ אני עונה לה בציניות.
״אשלי, ההתנהגות המפוזרת הזאת שלך,״ היא מצביעה עליי, ״לא תתקבל בברכה בבית ספר כזה, את לא מתאימה לשם, אז תתאימי את עצמך.״ היא אומרת בקרירות ופונה לעבר המראה בסלון.
״אין לי כוח לריב איתך, לא הבוקר.״ אני נאנחת. יכולתי בשמחה להיקלע לויכוח המטופש הזה, אבל לא היום. אנחנו לא מבינות אחת את השניה, וכבר מזמן ויתרתי על מערכת יחסים יציבה עם אמא.
״אני לא רוצה לריב איתך, אני רק רוצה שתקשיבי לי פעם אחת לשם שינוי.״ אמא מנסה להמשיך את הויכוח או ׳השיחה׳ שלנו אבל אני לא אפול לזה.
״אני יוצאת.״ אני מתעלמת מדבריה ותולה את התיק על הכתף שלי.
״אשלי!״ אמא מתעצבנת. ״כן, אמא?״ אני מתאפקת לא לאבד את הסבלנות המעטה שלי.
היא ניגשת אליי ומסדרת את שיערי. ״שיהיה בהצלחה, תצרי איתי קשר אם את צריכה משהו.״
בהצלחה. לא ׳אני אוהבת אותך׳, לא חיבוק.
״בסדר, תודה. יום טוב.״ אני מחייכת אליה, כפי שהיא מצפה ממני לעשות, ויוצאת מהבית.
~~~~~~~~~
שיט. המקום הזה עצום.
אני מחפשת את חדר המנהל, אין לי מושג איך אני אמצא אותו אז אני פשוט ממשיכה ללכת עד שיקרה לי נס.
אני בוחנת את המקום ואת התלמידים שעוברים על פניי. אמא צודקת, הבנות נראות מוקפדות ומאופרות, אני מביטה למטה על בגדיי, אני לובשת ג׳ינס בגזרת סקיני, חולצת טריקו לבנה צמודה, שעליה לבשתי את הקרדיגן בצבע ורוד בהיר, ולבסוף מגפי ד״ר מרטינס שחורות.
המכה הבאה לא היתה צפויה, מישהו נתקל בי חזק עד שהתיק מחליק מהכתף שלי. אני מרימה את ראשי ורואה בחור גבוה מביט בי בעיניים ירוקות זעופות.
אוקיי, אשלי, הנה סיפור האהבה שתמיד חלמת עליו. הוא ירים לי את התיק, יחייך אליי ויגיד ׳סליחה, איך אוכל לפצות אותך? אולי בדייט?׳.
״את מתכוונת להרים את הזבל שלך או שתבהי בי ככה עוד יומיים?״ הבחור נובח ומוציא אותי ממחשבותיי המגוחכות.
רגע, מה הוא אמר?!
״אני לא בהיתי בך, ואל תקרא לדברים שלי ׳זבל׳.״ אני עונה לו אחרי שהצליח לעצבן אותי. למען האמת, זאת משימה די קלה.
הוא מגחך ומבטו נהיה משועמם. ״מה שתגידי, בלונדי, הלכתי.״ הוא עוקף אותי ומשאיר אותי לעמוד שם עם הדברים שלי מפוזרים לרגליי.
״היי! חכה רגע.״ אני קוראת ומקווה שהוא יסתובב.
הוא מסתובב לשמחתי, אבל נראה מרוגז על כך שאני מבזבזת את זמנו.
״מה?״ הוא אומר בחוסר סבלנות. חצוף לטעמי.
״אתה יודע איפה המשרד של המנהל?״ אני שואלת את הבחור החצוף.
״לא.״ פשוט ׳לא׳. לפני שאני מספיקה לשאול עוד שאלות הוא מסתובב וממשיך ללכת.
זה היה מוזר. ומעצבן. למה היום הראשון שלי פה חייב להיפתח בצורה כזאת?
אני אוספת במהירות את חפציי וממשיכה בחיפושים אחר חדר המנהל.
״אשלי ווקר?״ קורא קול מוכר בשמי ואני מסתובבת. אני מיד מזהה את הבחורה בעלת השיער השחור והעיניים החומות.
אוי לא. ולרי אדמס.
״מה. לעזאזל. את. עושה. פה?״ ולרי שואלת המומה.
״באתי לבקר אותך, דא.״ אני עונה בציניות. ״מה את חושבת שאני עושה פה? האמא המטורללת שלי העבירה אותי לכאן.״
ולרי, חברתי הטובה ביותר לשעבר, נראית עצבנית. ״מה שתגידי,״ היא מתקרבת אליי ותופסת לי ביד. ״את לא תהרסי לי את השנה הזאת, נמאס לי מהבולשיט שלך כבר מלפני שנתיים.״ היא מתיזה.
״תעזבי לי את היד. ותרגעי, לא באתי לחפש בלאגן, זה שאת מאמינה לשקרים זאת לא הבעיה שלי.״ אני משיבה לה באותה נימה עצבנית.
״אני וטומי ביחד עכשיו, והמצב מעולה כפי שהוא. את לא תהרסי לי את זה.״ ולרי נראית נסערת.
״ואל, אני נשבעת אני וטומי מעולם לא-״
״תפסיקי. פשוט תפסיקי! אני לא רוצה לשמוע את הזיבולי מוח שלך, תעזבי אותי ומצידי תישארי פה לבד, אל תבואי לבכות לי שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלך.״ ולרי מסתובבת והולכת משם בצעדים מהירים.
השנה הזאת כנראה תהיה נוראית.
~~~~~~~~~
פרק ראשוןןן מקווה שאהבתן/ם את הכתיבה🫶🏻
אשמח שתגיבו לי מה לשפר(:
תמשיכו לקרוא, זה משתפר!!😉😏
YOU ARE READING
להרוס אותנו
Romance🥇מקום ראשון- #רומנטיקה 30/6/2023 🥇מקום ראשון- #תיכון 30/6/2023 🥇מקום ראשון- #שונאיםלאוהבים 23/6/2023 אשלי ווקר לא מחפשת בלאגן. הילדה הטובה שלא מפרה את הכללים, אבל לא חסר לה חוצפה. היא באה לסיים את השנה האחרונה שלה ללימודים בבית ספר חדש. היא רוצה...
