An Unexpeted Change ...

בוקר, הדבר שגורם לי לתהות על דברים בעתיד. מה יהיה עם המשפחה שלי?

משפחה, יש לי אח קטן ואמא חד הורית, חיים נפלאים ממש. אני גר ביער כי המצב בעולם שלנו הפך לעגום והמצב הכלכלי של משפחתי לא בשמיים, אבל לא רק בגלל זה..

"אמא ! אני הולך לצוד ! איפה הרובה חצים שלי? " צעקתי מפתח הדלתשל הבית, שמה תמיד נמצאים כלי הצייד, אך לא היה דבר, שום כלי נשק. "החבאתי" אמרה אימי בפשטות כשבאה לקראתי. ג'ק על ידיה. היא המשיכה בקולה המרגיע "אתמול באו ציידים וכמעט שדדו אותנו, הייתי צריכה להבריח אותם ולהחביא "

נאנחתי, כרגיל זה מה שקורה כול שני וחמישי. "בסדר, איפה זה הפעם? " שאלתי ואימי קת'רין הצביעה לכיוון המחסן כלים . הלכתי והוצאתי את הרובה חצים וכמה פיגיונות, תולה את הרובה על גבי יחד עם התרמיל ועל חזורת הג'ינס השחורים שלי את הפיגיונות ויצאתי ליער, אימי 'נעלה' את הבית.

התחלתי לרוץ לעומק היערכמו תמיד, מאז שאני זוכר את עצמי אני מכיר את היער הזה, כמו את גופי. ארבתי בשקט ליד האגם בו שתו איילים, קבוצה קטנה, אך אייל אחד רק יספיק למשפחתי למשך שבועיים.

לפתע היה רעש פצצות ורובים, הציפורים עפו מן העצים והאיילים פרצו בריצה משמה. מה קורה פה? מאיפה זה? לא ראו את הפצצות או העשן בשמיים. הלכתי אל האגם שוטף את פניי ומסיט את שערי הבהיר לאחור, רואה דרך השתקפות המים את עיניי המוזרות. האחת זהובה והאחת דבש. שמעתי קול מהצד השני של המים וראיתי נערה נשמטת לקרקע מסוסה הבורח ושיערה ארוך ובלונדיני צף על המים. התחלתי שוחה לעבר הנערה שנפלה, היא נראתה מוזר, לא מהתקופה הזו. חליפת צייד כמו שאני מכיר היטב של ימי הביניים או קצת אחרי.

הרמתי את הנערה המסתורית ולקחתי אותה לצד השני של האגם , הולך לכיוון הבית במהירות

"מאמא ! " צעקתי, פורץ את הדלת והיא באה במהירות "מה קרה ג'ייסי? רואה את הנערה על ידיי "הנערה הזו נפלה לצד האגם, מעולפת, עזרי לי לטפל בה" אימי הינהנה ולקחה את הנערה במהירות, מכניסה אותה למקלחת חמה .

נקודת מבטה של קת'רין - האמא::

______________________

"שש..ששש.. נערתי, הכול בסדר" אמרתי כשהתעוררה "שמי קת'רין, בני מצא אותך מעולפת ביער והביא אותך הנה"

הנערה ענתה לי בקול שקט "קת'רין? אחת המשרתות שלי?" צחקתי למשמע דברייה

"לא, לא, נערתי, איני משרתת אך מהיכן את? "

"זה לא עניינך, אני צריכה ללכת" הנערה ניסתה להתרומם ונאנקה

"נפלת נפילה קשה מן הסוס, את צריכה לנוח , בואי אני יעזור לך" הצעתי מושיטה את ידי אלייה. הנערה הושיטה את ידה חזרה ולקחתי אותן , עוזרת לה לקום לאט-לאט, "מה שמך? " שאלתי, כדי לדעת

"אנה-בל" אמרה ועטפתי אותה מגבת חמה ונעימה "בני צריך לדעת שהתעוררת, הוא דאג לך" היא החלה למחות "תמסרי לו תודה, אך אני-"

"את עדיין חלשה, אבל אם תרצי בני ילווה אותך, או שתוכלי להישאר עד החלמתך" אנה בל החזיקה את ידי בחוזקה אך בהוקרת תודה. היא לא רצתה להישאר "בסדר, הואי נצא" עזרתי לה ללכת ויצאנו מן החדר.

_____________________________________________

"הוו, אני רואה שהתעוררת " אמרתי כשנכנסה לחדרי "אתה זה שהציל אותי? " שאלה הנערה והינהנתי "כן זה אני שהציל אותך ,בבקשה " טיפלתי בשריטה הארוכה שעל זרועי . "אני אנה-בל " הציגה את עצמה "אני יכולה לטפל בפצע שלך?" משכתי בכתפיי "אם את רוצה.. כן " אמרתי מביט בה. היא התיישבה לצידי מחזיקה ביד אחת את המגבת שלה ונגעה בזרועי, מתחילה לשיר. קולה היה צלול ויפה. אני ואימי הבטנו בה מבולבלים ומופתעים, "תודה" מיהרה לומר ויצאה מן החדר במהירות , קמתי והלכתי אחרייה "איך עשית את זה?" שאלתי מחזיק בידה בעדינות, אך אחיזה שלא תשחרר במהירות . "זה הכוח שלי" אמרה בתמימות כשהסתובבה אליי סמוקה "תתני לי ללוות אותך כתודה, שמעתי פצצות ויריות בחוץ, כדאי שתלכי עם מישהו" אמרתי

"לא, תודה" הלכה אל היציאה "אני בטוח שיש לך הגנה עצמית או משהו שיגן עלייך כמו שאני יכול להביא אותך בשלום " אמרתי מנסה לשכנע אותה . אנה בל חייכה והסכימה, לקחתי את הרובה חצים והעברתי את מבטי על גבי גופה שעטוף מגבת "כדאי שתתלבשי לפני שנצא" חייכתי בשעשוע ממשיך "עד כמה שהמראה מרהיב, אנחנו דיי יוצאים החוצה"

היא הביטה על עצמה מסמיקה עוד יותר "אוי ואבוי" מלמלה "איפה החליפה שלי?" שאלה ולקחתי אותה מן הכיסא שליד דלת הבית "הנה לך, את יכולה להתלבש במקלחת או בחדר שלי " הצעתי, בזמן שהייתה עם אימי גיליתי סמל על החליפה, העתקתי אותו כיוון שמוכר לי מאוד .

היא הלכה במהירות אל חדרי והחליפה בגדים, חוזרת עם מבט מהורהר "שנלך?" שאלתי, נשען על משקוף הבית ומביט בה, החליפה החמיאה לגופה הרזה ושיערה הארוך התאים לה עוד יותר. היא הכניסה את ידה הין ידי ויצאנו, שמתי לב שהסמיקה. "ממה את מסמיקה כל הזמן? " חייכתי מביט בה, הייתי גבוה ממנה בראש ורחב כתפיים .

"סתם, אסור לי? " צחקה בנעימות "ספר לי על עצמך" אנה בל שמה את ראשה על כתפי, והרמתי גבות, ראשי מופנה קדימה. "אממ.. יש לי אח קטן בשם ג'ק בן 5 ואמא חד הורית- פגשת אותה כבר ואמ.. " חשבתי מה לומר עוד "אני בן 19 ולומד בבית , בין היתר לחימה"

"מתאים לך להיות לוחם, אתה חזק וחטוב, רואים שאתה מגן על משפחתך- זו תכונה מדהימה וגם אימך אישה מדהימה" אנה בל חייכה, הבטתי בה מעט והיא עצמה עיניים מפעם לפעם.

"תודה, חבל שאת עוזבת מהר כולכך" השבתי ושמעתי פתאום קול לוחמים צועדים מרחוק לכאן, לקחתי אותה במהירו מאחורי עץ רחב וצמוד אליי, מחזיק אותה חזק אבל לא יותר מידי חזק, מסמן לה להיות בשקט.