An Unexpeted Change ...

פרק 5

~חזרה לג'ייס~

נכנסתי למטבח רואה את אנה בל וחייכתי, כמובן שהיא הסמיקה כמו עגבנייה וצחקתי קלות, נושק ללחי שלה.

"גם מרפאת, גם מבשלת, יפה" אמרתי ואימי שמה לב ורק הנידה בראשה משועשעת, מכינה אוכל

"זה לא הכול" חייכה אנה בל ולקחתי לי תפוח, ג'ק נכנס למטבח בריצה וחיבק אותי "חזרת !" צעק בקול מתוק

"מי זה?" שאלה בלחישה את אימי ואימי חייכה "זה בני הקטן ג'ק, בן ה5" השיבה אימי והרמתי את ג'ק בקלילות

"דאגת אח קטן?" צחקתי והינהן "בוא לשחק איתי" אמר עם מבט כלבלבי כזה והורדתי אותו "בוא נלך קטן" שמעתי אנחה עצובה והבטתי באנה בל "את בסדר?" שאלתי ללא קול והיא רק הינהנה מחייכת באילוץ .

הלכתי עם ג'ק אל הסלון שהיה פשוט, ללא טלוויזיה, פלאפונים או דברים כאלה. רק כמה ספות ושטיח ענק וארונות

עץ מיוחדים . הוא התיישב על השטיח עם פאזל שלו "מי זו הנערה הזו?" שאל אותי פתאום וישבתי מולו, חושב איך לענות לו, הוא קטן אבל חכם. "קוראים לה אנה-בל, היא חברה שלי" אמרתי וישר פלט "היא יפה" הביט בי בחיוך מסדר את החלקים, מחבר אותם "וגם חמודה" הוספתי וג'ק ציחקק "ראיתי שהסמיקה" אני רק משכתי בכתפיי ואמרתי "היא תמיד ככה" 

~קת'רין~

נשארנו אני ואנה-בל לבד במטבח, מכינות אוכל "אז מה איתך ועם ג'ייס, מה קרה?" שרלתי בסקרנות

"מה זאת אומרת מה קרה?" שאלה בבלבול וצחקתי "מה התפתח בניכם? ראיתי איך הבטת בו והסמקת"

ראיתי את ג'ייס רודף אחר ג'ק "רמאי ! לא פייר! ג'ייס קרא וג'ק רק חיקה אותו וצחק בקול מתגלגל

"את תלמדי להכיר אותי, אני מסמיקה מהכול ואני חושבת שכדאי שתשאלי את ג'ייס דווקא, הוא יותר בקיא במערכת יחסים הזו" אמרה אנה בל ובדיוק חזרו הבנים מתנשפים וצוחקים, ג'ק על ידיו של ג'ייס צוחק ללא הפסקה .

~ג'ייס~

ג'ק ישב על רגליי כשהלכנו כולנו לסלון אחרי שאכלנו ארוחה טעימה להפליא.

"היי אנה בל, אני ג'ק, ג'ייס אמר לי שאת חמודה" אמר בחיוך רחב ג'ק ואמרתי בציחקוק "ג'ק אמר שאת יפה"

"גם אני חושבת שאת יפה, וחמוד" אמרה אנה בל צוחקת "אני אצא לעקור עשבים שטובים לאכילה" אמרה ויצאה, הלכתי אחרייה בלי שתשים לב . 

"בו" אמרתי, מחבק אותה מאחור. היא הסתובבה ונישקה את אפי "באת לעזור לי?" שאלה וליטפתי את צדדי גופה מעט

"הממ.. כן, אני חושב"

"לא אתה לא, תחזור, אני אסתדר" אמרה צוחקת "אבל רציתי להפריע לך !" התלוננתי צוחק גם ומשכתי אותה אליי לנשיקה חטופה ""בשביל להפריע לי תמשיך להסתובב פה בלי חולצה, אולי יהיה גם נוף טוב" אמרה בחיוך והוסיפה "עכשיו אתה רוצה לאכול או לא?" השתחררה מחיבוקי

"אכלנו כבר, את רוצה שנתפוצץ ? חוץ מזה שאת צריכה לתת לאמא שלי לבשל, היא אוהבת את זה" אמרתי מביט בה "חוץ מזה שרציתי שתיהי איתי" היא הסתובבה אליי במבט חשדני "אבל מה אתה מתכנן?" קטפתי פרח שם בשיערה

"הממ.. לנשק אותך ללא הפסקה, לא יודע, להיות איתך, חוץ מזה שאמא שלי חופרת לי להסביר עליינו"

"חופרת.. מה זאת אומרת?" שאלה אנה בל ונזכרתי שהיא לא מפה "אה, נכון, אממ.. זה שואלת יותר מידי ומדברת יותר מידי" ניסיתי להסביר בצורה נורמלית יחסית. "אם אתה רוצה כולכך, בוא נלך, אני אחרייך" אמרה מחזיקה בידי

נישקתי אותה נשיקה קטנה ולקחתי אותה לחדר .

נכנסנו לחדר ונשענתי מעט על שולחן העץ, היא הביטה בי מתיישבת על המיטה "אני מרגישה..אני.." השפילה את מבטה

"לא משנה" אמרה לבסוף, התיישבתי לידה והרמתי את מבטה מעט

"זה משנה.. מה את מרגישה?" שאלתי אותה ואנה בל ליטפה את פניי, נושמת עמוק ואמרה