פרק 8

356 33 3
                                    

"המלך, הוא שלח אותי להחזיר את הנסיכה לממלכה " אמר "ואותך להרוג הוא הורה " מלמל את החלק השני הטחתי אותו בעץ בשנית ובחוזקה "אם אתה לא רוצה שאני אמצא ואהרוג אותך תחזור לממלכה ותשתוק" שיחררתי אותו, הוא מיהר לקחת את תרמילו ורץ משמה, התיישבתי לצד המדורה ואכלתי ממה שצד. 

בבוקר חזרתי לבית וג'ק ישר צעק "ג'ייס ! בוא לאכול ! אנה בל הכינה למבוס" נשקתי לראשו ופערתי את שיערו "אכלתי כבר, תאכל הרבה צימוק אחד" חייכתי והבטתי במבטה המושפל ונאנחתי "אני בחדר" הודעתי והלכתי, פושט את המעיל ולוקח אחד מספריי, שוכב במיטה וקורא. "זו לא הייתה טעות ואני לא מתחרטת" צעקה ביאוש אנה בל כשנכנסה לחדר, שמתי את הספר בצד "אז למה היית ככה? ואני מתערב איתך שחשבת על להסתלק מפה" אמרתי מביט בעינייה

"הייתי מבולבלת, בחיים הקודמים שלי זה לא היה ככה, זה שונה פה" המשיכה לצעוק מתיישבת על שרפרף במרחק ממני "והסיבה בגלל ההתנהגות שלך" המשיכה ואמרה, הרמתי גבות "ההתנהגות שלי? איך בדיוק? אני יצאתי לחפש אותך, ראיתי איך נרתעת ממני אחרי שיצאת מהחדר" השבתי בכעס "ובטח לא אכפת לך גם שחטפתי בשבילך ירייה מהשליח של המלך שציווה להרוג אותי !" היא רק אמרה בשלווה "אל תמציא סיפורים כי זה לא במקום" הביטה בי בקור, קמתי מתאפק לא לצעוק "למה את חושבת שהלכתי אתמול? חיפשתי אותו ! עיניתי אותו בכאב עד שאמר לי, הוא אמר שהמלך רוצה שתחזרי לממלכה ואותי - מת "

"אולי זו באמת הייתה טעות ג-ד-ו-ל-ה" אמרה וקמה ממקומה, "זה סימן ג'ייס, שאני צריכה לחזור לממלכה" קולה היה חנוק "להתראות" לקחה את הקופסא שלה ויצאה, איגרפתי את ידיי נשען על הקיר, אם היא רוצה שתלך, אם היא רוצה בכך וזה נראה ככה.  

בבוקר התעוררתי מוקדם יחסית, התלבשתי בבגדים שקניתי אז בשוק והם הבליטו את עיניי הזהובות ואת שיערי. סידרתי את התלתלים שלי לאחור ונאנחתי ביאוש. הלכתי לחדרו של אחי ונשקתי לראשו, מביט בו ישן בשלווה ואת אימי במיטה השנייה, כנראה היה לו סיוט והוא הכריח אותה לישון החדר שלו. שמתי פיגיון במגפי ויצאתי לממלכה שלה. כשהגעתי אחריי כמה שעות באתי מול המלך "רצית אותי מת? קיבלת" אמרתי רואה את אנה בל יושבת לצד אביה מפוחדת וחיוורת מהרגיל. המלך החל ללגלג על שמי,אך העילבון הכי גדול היה "נער כזה פשוט לנסיכה כמו אנה בל" הוא החל לצחוק וגם משרתיו ואיגרפתי את ידיי, משחרר אותן. "כואב להסתכל על ילד היער הזה" אמר והמשיך לצחוק, אנה בל חלה לבכות, התעלמתי מזה. "אם כבר כואב להסתכל זה כמה אתה אבא גועלי בשבילה" אמרתי בגועל ממנו ולפתע חדל לצחוק "אבא גועלי?" קם ממקומו "אב גועלי אשר - " ופה הפסקתי להקשיב לו, לשטויות שלו. אני יודע בדיוק כמה היא סבלה ממנו. הוא הכה בשרביט שלו ברצפה "בשעה 10 תוצא להורג, עכשיו לצינוק !" הורה ואנה בל ברחה לחדרה.   "אני יודע יותר ממה שאתה מסוגל להבחין" חייכתי והלכתי עם השומרים לצינוק. 

An Unexpeted Change ...Where stories live. Discover now