הארוחה, היא הייתה ענקית, אבא שלי ממש התחרפן. שמתי בגדים מלכותיים שהיו בארוני הישן, את הכפפות האהובות עליי שתמיד תמיד הייתי שם. בנתיים לא ראיתי את אנה בל, רק את אימי וג'ק מחייך ושמח מזה שיש לו אבא חדש-ישן. עמדתי בכניסה מברך את כל אנשי הממלוכה בחוסר עניין. הם היו מופתעים מלבושי השחור, יודעים כולם שאני אוהב את כל הצבעים, אבל הכי פחות שחור- אבל. בירכתי את החשובים לשלום וראיתי את אנה בל ממשיכה בלבושה השחור, שמלה אחרת. הנדתי את ראשי ביאוש ובשקט. "גם אתה בשחור?" שאלה ושיחקה באצבעותיי "כן" אמרתי ביובש כמו שענתה לי קודם לכן, מחייך באילוץ לאיזה שני דוכסים "הבנתי" אמרה בשקט ונכנסה לחדר אוכל, נאנחתי בשקט, כול דבר איתה צריך להיות מסובך ודרמתי.אימי באה לצידיבשמלתה הירקרקה, היא נראתה צעירה מתמיד. "בוא איתי, נכנס" לקחה את ידי והלכנו לחדר אוכל הגדול בו כולם היו.
נכנסתי לחדר אוכל ואנה בל ישבה ליד דוכס צעיר בן גילי וג'ינג'י. התיישבתי מולה למרות שהיה פנוי מקום אחד לצידה, מתיישב ליד דוכסית שאני מכיר, קופצנית תמיד. שמעתי את שיחתם של אבי ואנה בל : "מה קרה את לבושה שחורים ילדתי?" שאל אותה והביט גם בי, יושב בראש השולחן באמצע , ביני לבין אנה בל. הוא הביט בנו מופתע. "אני לא באבל, רק כמה דברים שהם מעבר ליכולת שלי לשאת קורים בחיי כרגע" אמרה ביובש, שמעתי את אבי ממלמל משהו ואמר "את בהריון, בני סיפר לי" היא גיחכה וישרה מבט אליי, מבט ריק היה בעיניי ובעינייה "כן, לא ציפיתי שלא יספר" אמרה בליגלוג קל, אבי היה מבולבל עוד יותר מן המצב. "את יודעת מה קורה לו?"הוא כמו רוח מן הצהריים " לחש כשחשב שלא שמעתי, אנה בל המשיכה בדיבורה הלגלגני והיבש "הוא כועס עליי כנראה, הוא צריך להבין שאני צריכה קצת זמן" גיחכתי "תאמיני לי אני מבין, אבל כול הזמן הכול סובב סביבך, אותך אף פעם לא מבינים ברור אנה בל" קמתי מזיז את הכיסא אחורנית ברעש ומרוגז "מצטער אבי, אבל החתונה הזו מבוטלת כרגע" יצאתי החוצה בהליכה קשה וקרה.
נכנסתי למבוך האהוב שלי, כמעט בלתי נראה עם בגדיי השחורים והשמיים שטופי הכוכבים , שמיי הלילה. שמעתי מאחורי צעדים קרבים, כבר ידעתי שזו היא "תחזרי לשמה, אני לא מתכוון לדבר איתך בזמן הארוחה של אבי, תחזרי לשמה עם הדיבור הלגלגני והיבש שלך" אמרתי ביובש והבטתי בורדים הצבעוניים והאדומים, מוארים בנורות מיוחדות. "תבין, גדלתי 17 שנה עם חוקים אחרים" התעלמה ממני "אני אמורה להתחתן עם בן מלוכה וילדים מגיל 20 ומעלה" אמרה ", לא הבטתי בה "ברור, בשבילך כמו לאביך אני עדיין נער היער ההוא" אמרתי "ואני מבין אותך, לעומתך, לא אכפת לי רק מעצמי" אמרתי והסטתי את מבטי אלייה ברוגז "ואם לא אכפת לך-כמו תמיד- אני חוזר לסעודה למען אבי" התחמקתי ממנה וחזרתי, בכניסה חיכתה לי הדוכסית בג'ינג'ית שישבה לצידי, פנייה מודאגות "אביך דאג לך נורא, נראת ממש חיוור וברחת-" קטעתי אותה משטף דיבורה "אני בסדר, בואי תיכנסי" .
נעמקתי מול מקומי דופק על השולחן , תשומת ליבם הועברה אליי והם שתקו. "אני מצטער להרוס לכם אבל זה מבוטל כמו שאמרתי, אני מקווה שתמשיכו ותהנו מהארוחה, תודה שטרחתם לבוא" אמרתי, אבי ואימי הביטו בי פעוריי עיניים, עליתי לחדרי במהירות "את יכולה לישון בחדר האורחים אם את רוצה" אמרתי כשראיתי אותה חומקת לחדר, נשען על משקוף הדלת, משלב ידיים על חזי, עשתה את עצמה רדומה. "את יכולה להפיל את התינוק גם, כי את כולכך באבל, או בדיכאון מזה, ואת לא צריכה להתחתן איתי כי ברור כשמש שאת לא רוצה. מהרגע הראשון שגילית התנהגת אליי ביובש, ליגלוג, וגועל. כשאני מרגיש רע ועושה ככה, אויש את בוכה ונעלבת, באמת אנה בל, נמאס לי מזה ככה. אני לא צריך להיות עצוב כשאני שמח מזה שאני איתך, כשעושים לנו סעודה למען זה שאנחנו מאורסים, עכשיו אני צריך להיות ביום הזה עצוב בגללך? מזה שאת ככה ?" אמרתי "תעשי מה שאת רוצה, אני מיואש" הרמתי ידיים
YOU ARE READING
An Unexpeted Change ...
Fantasyהיה אמור לקרות או לא היה? ג'ייס בן ה19 חוזר לעברו ע"י נערה שגילה שהיא כמותו. הכול מסתבך וסיכונים רבים בניהם, מכשולים ושקרים. האם האהבה בניהם תחזיק מעמד ? או שלא נועדו להיות יחדיו? הממלכות בבועה גדולה שבתוך העולם המודרני, בו ג'ייס היה חי.. עד שחזר...
