פרק 7

360 32 7
                                    

שמעתי קול ירייה קרוב, עד שקלטתי שזה בבטן שלי, היא החלה לדמם בחוזקה 
והבטתי לאחור, רואה מישהו עם בגדים מלכותיים , התחלתי לברוח במהירות,רץ והפצע ירייה רק גדל ומדמם יותר עד שאחרי כמה קילומטרים קרסתי, מתעלף מאיבוד דם רב

 "ג'ייס !" שמעתי אחרי כמה זמן שהייתי מעולף צעקה בקול כמעט בוכה. זו אנה בל. פתחתי את עיניי כמעט ללא כוח, גופי מרוכן מכוח. ראיתי אותה במטושטש מנסה לזוז, ירייה מטופשת, שיחכה אני יתפוס אותו.
הרגשתי את שפתיי מנשקות אותי, ראשה על חזי "אל תמות בבקשה, אל תמות " שמעתי אותה בוכה
ואמרתי בקול חלוש ומסוחרר "אני לא אמות " השתעלתי "זה היה מהממלכה, כנראה חיפשו אותך" קולי נחלש עם כול מילה  "אל תחשוב על זה יותר" אמרה ועזרה לי לקום לאט.

לפני שנכנסנו לביתן אמרתי בקול שקט "אני יודע שאת מתחרטת על מקודם" פתחתי את הדלת, זורק את הרובה חצים
בצד ומתיישב על הספה בסלון בכבדות וכאב, נאנק מעט. כול תנועה כאבה לבטן שלי  "אל תסיק מסקנות לפני שאתה מכיר בעובדות" ענתה אנה בל ברוגז, לוקחת את פיסת הבד ששמה בצד ויצאה לחצר. נאנחתי קם לאט ובזהירות 
והולך לחדר, שוכב במיטה. המקום עדיין ממש כאב, אפילו שריפאה ונשארה רק צלקת.רק שכבתי ובהיתי בתקרה בשקט
עד שנרדמתי .  כשהתעוררתי ראיתי שכבר חשוך בחוץ ולא ראיתי סימן לאנה בל. שוב. 
בחיים לא התייאשתי ככה ממישהי , קמתי שוטף פנים ומצחצח את שיניי בפזיזות , מביט במראה ורואה את השתקפותי.שיערי אינו מסודר ועיניי השונות נראות מותשות ועייפות, בנוסף לזה עורי היה חיוור יותר מהרגיל. 
אחריי בהייה ממושכת במראה הפשוט והמוזר שלי הלכתי לדלת, נשען על המשקוף ומביט למחוץ לחדר.
היא עברה לידי בלי לשים לב ופנתה למטבח, טוב, היא כועסת עליי. שמתי עליי מעיל עור שיגן עליי קצת יותר מבלי חולצה בכלל ולקחתי רובה חצים ופיגיונות, לפחות אני יעסיק את עצמי בחיפוש אחרי המניאק שירה בי. 
הסתובבתי ביער שעה, שעתיים, שלוש, עד שראיתי אוהל קטן עם מדורה מולו. הייתי שקט, דומם כמו גופה
רואה אותו אוכל מול המדורה. באתי מאחוריו וחונק אותו "תיחנק עם האוכל שלך" אמרתי וזרקתי אותו לעץ בחוזקה מחזיק אותו מצווארון חולצתו  "למה אתה פה ומה אתה רוצה?" שאלתי בקול מאיים והוא רק הביט בי בחוסר אונים .  

An Unexpeted Change ...Where stories live. Discover now