"שקט, אני שומע לוחמים באים" לחשתי לה, מביט לצד ממנו הם אמורים לבוא.
היא ניסתה לשחרר את אחיזתה "כן, לוחמים, ואני לא נותן לך לצאת " לחשתי מביט בה "ראיתי את הסמל על החליפה שלך " היא החלה לדבר "אולי כדאי שאני אלך איתם - " קטעתי אותה מניד בראשי "הלוחמים, הם מהממלכה השנייה כמסתבר, הם מאוד ישמחו להרוג אותך או לחטוף אותך " לחשתי ברוגע , לא מתרגש מעצבנותה. היא התייאשה ונצמדה אליי, והנה נשמעו קולות החיילים באים, סימנתי לה עם האצבע לאות שקט ונצמד אלייה עוד שהעץ הרחב והזקן יסתיר את שנינו.
"איך שמעת אותם כולכך מרחוק?" לחשה והבטתי בה ברוגז קל, היא לא יודעת מה זה לשתוק? "תודה, זה חלק מהכישרון שלי " לחשתי והרגשתי את הרעידות שלה. "קר לך?" חייכתי בשעשוע וחיבקתי אותה, שומע את קול צעדי הלוחמים עוברים ברעש גדול, גם אם היינו מדברים רגיל לא היו שומעים.
"עכשיו נעים לי" חייכה והנדתי בראשי משועשע מן המצב, רואה אותה סמוקה כמו עגבנייה.
"יפה לך סומק" חייכתי קורץ "אל תתרגש, אני מסמיקה מכול דבר" ניסתה למחות מחויכת "את בטוחה? זה לא אולי כי את במקרה ממש צמודה אליי?" לחשתי לאוזנה בקול מרגיע . היא ענתה בהתחכמות "ברור, כי כיף לי להיות צמודה לגוש זעה" צחקתי ושיחררתי את חיבוקי ממנה . "אם תקפאי אל תבואי אליי" צחקתי "שחס וחלילה לא תיחנקי מזעה" סידרה את החצים על גבי ואנה בל החלה למרוח עליי עלים, הרמתי גבות "אוקי.. היית פחות מוזרה כשהתעלפת" אמרתי מביט בה , ציפור באה ונחה על כתפי, לקחתי אותה לידי מחייך "זו ציפור נדירה פה" הסברתי , על הציפור הכחולה פסי זהב מיוחדים ושירתה נפלאה. "שניכם נדירים, בוא נמשיך ללכת " ציחקקה "מחמאה ממך? יש התקדמות " צחקתי ממשיך ללכת, משחרר את הציפור מבין ידיי. "כן, אני לא בן אדם כזה נורא" חייכה והעבירה את ידה בשיערה הארוך
"אהא, ברור, לפחות גם יופי יש בך חוץ מנחמדות בשפע" אמרתי, מחליק את ידי בשיערי בתנועה טבעית וחלקה, מביט קדימה לעבר השיחים שיציאה מהיער . "נראה שעוד מעט מגיעים" אמרתי אחרי כמה דקות של שתיקה
"תחכה פה, אביא לך גם דברים שתשמח את קת'רין" קבעה וגילגלתי עיניים "ברור, ברור" והנה היא הלכה, הלכתי אחרייה בשקט וראיתי אורווה , נכנסתי לשמה. תמיד אהבתי סוסים, זו תקופה שלא אשכח . איך הייתי בורח לאורווה שהייתה ליד ה'בית' שלי ורוכב ליער. הייתה שמה נערה שחומה ושיער קצרצר שחור, התחלתי לדבר איתה והיא נראתה דיי מוקסמת. אחרי כמה זמן שמעתי "אחמ אחמ" הסתובבתי רואה את אנה בל "היי, אנה בל ! תכירי זו איזבל" איזבל נבהלה והשתחווה , הבטתי בבלבול. היא באה ומשכה אותי במהירות"היי היי ! לא אשמתי שאני מקסים ומושך "
אמרתי ואז שאלתי אותה "למה היא השתחווה לך, את נסיכה או משהו כזה?"
"תפסיק לשאול שאלות, מי שטיפש לא שורד" אמרה אנה בל בחזרה ועשיתי פניי נעלב "אני לא טיפש"
"טוב, אבל תתעלם מ- " הפסקתי להקשיב לה ברגע שנכנסנו לכפר, כולם השתחוו בפנייה
"אז את נסיכה, לא משהו כזה" אמרתי, מביט גם באלה שנעצו בי מבטים - כמובן בנות הכפר גם (לא) והלכנו לארמון
"תיכנס ואל תרעיש" היא התבוננה בי במבט מתחנן
"אם את כולכך רוצה, בסדר" אמרתי, היא יצאה באנחה קלה והסתובבתי בחדר, מביט בתמונה שלה עם הורייה. עד כמה שאבא שלה מרוחק ממנה, רואים גם שריגשית וגם פיזית. המשכתי להתבונן בחדר, פותח את ארון בגדייה ורואה כותונת משי שחורה וקצרה , הרמתי גבות "יפה יפה" לחשתי לעצמי .
הנחתי את הכותונת על המיטה הגדולה שהייתה פי 2 משלי ובצבע סגול בהיר, צבע הממלכה.
חלון חדרה אל בחוץ ורואים את השוק.
שכבתי על מיטתה כששמעתי את הדלת נפתחת , רץ בשקט ומסתתר בגומחה בצד הארון שלא רואים אותי.
ונחשו מה? זו לא הייתה אנה בל.
YOU ARE READING
An Unexpeted Change ...
Fantasiהיה אמור לקרות או לא היה? ג'ייס בן ה19 חוזר לעברו ע"י נערה שגילה שהיא כמותו. הכול מסתבך וסיכונים רבים בניהם, מכשולים ושקרים. האם האהבה בניהם תחזיק מעמד ? או שלא נועדו להיות יחדיו? הממלכות בבועה גדולה שבתוך העולם המודרני, בו ג'ייס היה חי.. עד שחזר...
