An Unexpeted Change ...

פרק 13

כשהגענו לביתן הלכתי למטבח ונשקתי ללחי שלה "מחר אני הולך לאבא, לקחת את הממלכה כי אין לו יורשים, היחיד שיש זה אני" אמרתי ואימי חייכה "אבא איתך לשכנע את אבעך ולהראות לג'קי את הממלכה, הוא ימות עלייה" חיבקה אותה בחיוך, איך היא תמיד תומכת בי, עוזרת לי, הכול. נשקתי לראשה ולחשתי לאוזנה של אימי "אנה בל תיהיה אישתי" אימי יצאה מחיבוקי המומה "מעולה, נערה טובה היא" חייכה באושר , רצה לה לארוז. צחקתי בשקט והלכתי לחדר, מוציא את המזוודות ממתחת למיטה, מזוודות עץ. "ג'ייס" שמעתי את אנה בל, הסתובבתי והיא הורידה את המזוודה לרצפה "אנחנו צריכים לדבר" אמרה ובלעתי את רוקי "דסרי" היא הושיבה אותי לידה "בשביל שנוכל להתחתן צריך הסכן אחד מהורי, חתימת הסכם שאוכל להתחתן" השפילה את מבטה "אבא שלך שונא אותי אבל" אמרתי באנחה, ידעתי שזה לא יהיה קל. "אני יודעת, אך עדיין צריך ללכת לדבר עימו. זאת אומרת בארמון קוראים לזה סעודת הסכם" אמרה בחולשה , מביטה בי בתקווה. נאנחתי מעביר את ידי בשיערי "בסדר, אבוא לממלכה שלך - שוב" קמתי מוציא את בגדי הנסיכות מארוני, הם היו מאחורי כול הדברים והבגדים הפשוטים. הם היו כחולים עזים וזהובים , מתאים לגזרתי ולמראה שלי. "אני אחליף בחדר אחר" אמרה אנה בל "תתלבש, אני מחכה" התפשטתי ושמתי את הבגדים הנסיכותיים, מסדר את שיערי לאחור ושם את המגפיים הכחולות מהעור היקר, על גבי תולה את הרובה חצים שלי. מאז ומתמיד זה היה האפיון שלי, תמיד הכירו אותי כ"הנסיך הלוחם" , הייתי יוצא למלחמות ללא היסוס , שופט כול פושע, אפילו שהייתי בן 16. תמיד רצו שאשפוט כי אני הגון מאבי, שוחד מספיק לו והוא שופט אחרת, אני לא. נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי, רואה אותה בשמלה הירקרקה שלה, יפהפייה. חייכתי קלות ולקחתי את ידה. 

כשהגענו לארמון הלכנו ישר לאביה "סעודת הסכם" אמרה אנה בל לאביה והוא השיב בליגלוג "עם ילד היער?" חייכתי בחיכום ובאתי מאחורי אנה בל "לא אדוני, עם הנסיך הלוחם " הוא החוויר וחייכתי בליגלוג "לפי פניך החיוורות שמעת עליי טוב טוב, ועוד העזת ללגלג עליי" עד התקופה הזו הייתי הנסיך החזק ביותר, עדיין אני ככה. בגלל הכוח שלי והיכולת שלי לאמלל אנשים דרך מוחי. "תביאו כיסא !" צעקה אימה של אנה בל והושיבו אותו "הסעודה בשעה 7, אנחנו עולים להתארגן" פקדה אנה בל ומשכה אותי אחרייה. "קשוחה" חייכתי, אך בדרך ראינו את אלכסנדר.

"מה שלומכם חיות בר יקרות?" שאל בלעג וצחקתי, אנה בל סטרה לו ברוגז "בוא איתי" אמרה ועצרתי "נראה לך? הוא ניסה להרוג אותי !" רגזתי ודחפתי אותו לקיר בבוקס לפנים שלו "מכיר אותי?" הבטתי בו בכעס וזילזול "מכיר מכיר, אתה הנסיך שברח ליער אחרי ריב עם אבא שלו" ירק בפניי וצחקתי "אוה, אין לך מושג אפילו איך הסתכת" הטחתי אותו בקיר מאחוריו עוד פעם וחונק אותו, עם כישרוני עיניי זהרו והתחלתי לחשוב על כאילו איך עינייו נעקרות ממקומן "אתה תשלם על כול מה שעשית יפיוף" לחשתי "אה !!!" צרח "נבלה !" אלכסנדר נפל על ברכיו , שם את ידיו על עיניו ובעטתי בראשו, הולך אל אנה בל שהחלה להקיא. כשהפסיקה הרמתי אותה על שני ידיי ולקחתי אותה לחדרה, שטוף את פנייה ונותן לה לשתות "את בסדר?" שאלתי בדאגה, זה מוזר ההקראות האלה "אני חושבת.. לא יודעת מה קרה" אנה בל שתתה מעט מהכיור מים. "חכי אני אמלא לך אמבטיה חמה" הנחתי אותה על המיטה והלכתי לחדר אמבטיה שוב"חשבת מה תגיד בסעודה?" שאלה, באה וטובלת את עצמה במים, התיישבתי לצד האמבטיה מביט בפנייה "לא , אין לי שמץ מה לומר." היא הרימה את מבטה אליי "אתה תספר שאנחנו נעבור למלוך בארגון?" שאלה "כן, אדבר עם אבי כשנבוא לשמה" השבתי, מוריד את רובה החצים מגבי ומניח בצד החדר. 

"בוא נלך לישון" הודיעה ויצאה, מתעטפת בחלוק. הורדתי את בגדיי והחלפתי רק למכנס, נשכב לצידה. "את מרגישה טוב?" שאלתי מביט בה בדאגה "מרגישה טוב, רק קצת עייפה" מלמלה נשכבת לידי, הצמדתי אותה אליי מעט בחיבוק ונשקתי לראשה  "לילה טוב" .