פרק 17

230 24 1
                                    

אנה בל קמה וזרקה את בגדייה למזוודה, דוחפת אותי מדרכה "אני משאירה אותו, ואני לא מתכוונת לתת לך להיות קשור אליו" הלכה במהירות, שמעתי את אימי מאחורי "שמעת הכול?" היא הינהנה "אני הולך אחרייה" אמרתי והיא חייכה, התחלתי לרוץ, ראיתי אותה נופלת בחוץ ונאנקת בכאב. רצתי אלייה, לא יודע מה לעשות, מה לומר לה, אבל הרמתי אותה וחזרתי  לארמון "תעזרו לי פה !" צעקתי, החלו לרוץ אליי משרתים. אנה בל החלה להישתעל "כואב לי" מלמלה , לוחצת את בטנה ותפסה בגופי, קורסת. הייתי בשוק, התחלתי לרוץ לחדר משכיב אותה שמה על המיטה. המשרתים בנתיים קראו לרופא ואני מתרוצץ ממקום למקום, מצד לצד. כיסו אותה ושמו על מצחה מגבת קרה עד שיגיע, כשהגיע הרופא יצאתי מהחדר כדי שיבדוק אותה, עדיין לא מבין מה קרה עכשיו. אחרי שעה יצא "היא תיהיה בסדר, היא צריכה לנוח" נאנחתי בהקלה "היא ערה?" שאלתי והוא הינהן, שילמתי לו והלך לדרכו.  נכנסתי לחדר בזהירות "ג'ייס?" שמעתי אותה לוחשת והתיישבתי לידה "כן, איך את מרגישה, יותר טוב קצת?" שאלתי בדאגה מחזיק בידה ומביט בה, נכון כול מה שאמרתי אבל אני אוהב אותה, אני לא יכול בקלות כזו לעזוב אותה. "קצת מסוחררת עדיין " מלמלה וחזיקה בידי בחוזקה "אני מצטערת על מה שקרה, התנהגתי כאילו אני בדיכאון, היה לי קשה לעכל את כול זה ואתה צודק, לא שמתי לב אלייך מספיק" השתעלה שוב, נשכבתי לצידה וחיבקתי אותה לחיקי  "גם אני מצטער, לא הייתי צריך לומר את זה בצורה כזו " אנה בל חייכה חיוך קטן ועקום "זה בסדר" מלמלה ועצמה עיניים, היא הייתה חיוורת עוד יותר ממקודם, "הוא אמר שאת תיהי בסדר, רק חולה , תנוחי לכמה זמן" ליטפתי מעט את לחייה ונשקתי לראשה . 

בבוקר התעוררתי לצידה וקמתי בזהירות לא להעיר אותה, התקלחתי ושמתי בגדים פשוטים יחסית, מביט בה חיוורת ושפתייה יבשות. נאנחתי בשקט וירדתי לארוחת בוקר, לוקח מגש עם דברים שהיא אוהבת, אך קודם התיישבתי לאכול עם הורי ואחי. "הסתדר בניכם?" שאלה אימי בדאגה והינהנתי נוגס בחתיכת פרי" "הסתדר, אני רק רוצה שתיהיה בסדר, היא נראת ממש חיוורת " אמרתי וג'ק עיווה את פניו "אפשר לבקר אותה?" שאל וחייכתי חיוך עקום "בטח, קח לה את זה ממני" נתתי לו את המגש והוא צעק באושר, רץ לחדר שלי ושל אנה בל. צחקתי יחד עם הורי "מזל טוב אז בני" אמר אבי בחיוך חושף שיניים לבנות, הוא נראה צעיר לגילו מאוד. חייכתי לתודה מעט ועליתי אחרי ג'ק בשקט, מביט עלייו ועל אנה בל בחיוך מאחורי קיר שליד הדלת "זה לך" אמר ג'ק וישב לידה "זה מג'ייס, רציתי לבקר אותך אז הוא הביא לי" המשיך ואמר, אנה בל ליטפה את לחייו מעט בחיוך "תודה לך מתוק" קולה היה ישנוני קצת, וחלש "אוכל מאוחר יותר, איך אתה מרגיש כאן?" שאלה אותו וג'ק חייך חיוך רחב עוד יותר "מעולה ! יש פה הכול !" קרא באושר "אני שמחה לשמוע" אמרה אנה בל וג'ק ענה לשאלתה "ההורים בסדר, הם חזרו יחד. אבא שלי השתנה לטובה" ילד חכם חשבתי לעצמי, נכנסתי לחדר מחויך, מתיישב מצידה השני ונושק ללחי שלה "ג'קי, אתה יכול לשחק במבצר שלך?" הוא הינהן ורץ לחדרו "זה שם החדר שלו, בנו אותו כמו מבצר כזה, זה יפה " הסברתי ואנה בל הינהנה להבנה "הוא מקסים, בדיוק כמו אחיו" ניסתה לקום, הניסיון כשל ונאנחה ביאוש, נשכבת חזרה. "את רוצה משהו? את צריכה לנוח" אמרתי, כואב לי לראות אותה ככה, חיוורת ושפתייה יבשות ובצבע שונה, לא מאודם. עינייה הראו על עייפותה וליטפתי את פנייה, מזיז את שיערה לאחור "תיזהר לא להידבק" אמרה מנסה לצחוק, אך נטולת כוח "לעזור לך להתקלח? ותאכלי, את חלשה" אנה בל הנידה בראשה לשלילה "לא, אני לא כולכך רוצה " הביטה בי ועצמה את עינייה . 

An Unexpeted Change ...Where stories live. Discover now