האובססיה של השטן

פרק 24

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>
____________________
~ נ.מ מאליה ~

כל כך אהבתי כשאלי לקחה אותי לקמפיינים שלה. זה היה מוזר ושונה מהמראות שהייתי רגילה אליהם בדרך כלל. ומרגש, במקום לראות את השלטים והפרסומות במגזינים, להיות עדה להם ממש מאחורי הקלעים כשרק מצלמים אותם.
נכנסנו לבניין רב קומות ופנינו ישירות אל המעלית, אלי לחצה על קומה חמישית והדלתות נסגרו. ניכר שאלי הייתה פה יותר מפעם אחת כי היא ידעה בדיוק לאן לפנות.
לבסוף בכניסה של חדר אלי הסתובבה אלינו בחיוך מתנצל. ״כאן זה חדרי ההלבשה, יחד עם הסטייליסטית והתופרת... אני צריכה להתלבש. את מוזמנת להיכנס,״ היא פנתה אליי. ״אתם לא,״ אמרה לדילן, טובי וניוט שעמדו מאחוריי.
ניוט עשה אליה צעד עם ידיו בכיסים, ״אבל כבר ראיתי אותך עירומה.״
אלי גנחה בזעף וגילגלה את עיניה, ״אבל את הדוגמניות האחרות שבתוך החדר לא?״
״דוגמניות אחרות?!״ טובי וניוט אמרו בסנכרון ועיניהם נפערו וריר נזל מפיהם.
דילן הכיר היטב את חבריו וידע לחסום את הדלת בדיוק בזמן שהם ניסו להתפרץ דרכה.
״שני מטרידים, קחו צעד לאחור לפני שאקרא לאבטחה כאן!״
שניהם לקחו צעד לאחור בפנים זעופות לעברו של דילן, שסידר את חולצתו שהתקמטה והעביר יד בשיערו.
״יש בקומה הראשונה מסעדות ורשתות אוכל, ואתם יכולים להסתובב בבניין כל עוד לא תיכנסו למקומות שאתם לא אמורים להיכנס,״ האיום בקולה של אלי הופנה לשני הסוטים שעד לפני רגע ניסו לפרוץ לחדר ההלבשה. ״יופי. אז מאליה, את באה?״ היא הניחה את ידה על הדלת והסתכלה עליי בתהייה.
התכוונתי לענות בחיוב אלא שזרועות חזקות נכרכו סביב צווארי וגוף חם וקשה נצמד לגבי. ״אני חושב שהיא תישאר,״ דילן הניח את סנטרו על ראשי.
ידיים על מותניה, אלי הסתובבה אל דילן בסנטר מורם וגבות מכווצות, ״תקשיב לי, חתיכת חרמן. אני שמחה שאתה ומאליה מבלים וביחד ושמחים והכול טוב ויפה, אבל אני לא מרשה שזה יבוא על חשבוני.״ ידה מצאה את ידי ומשכה, אבל אחיזתו של דילן לא נתנה לי לברוח. ״תפסיק לגנוב ממני את חברה שלי!״
״היא באה אליי מרצונה,״ הוא כמעט גירגר את המילים, ונשכתי את שפתיי כשנשימתו החמימה נשבה על לחי. ״אני לא מאשים אותה.״
״אתה ממש מתנשא, אתה מודע לכך?״ אלי פנתה להביט בי. ״מתנשאים אף פעם לא היו הקטע שלך, מה שונה בו?״
הלוואי שידעתי.
״אולי במקום לקנא לנו אלי, תיכנסי כבר לחדר ההלבשה ותניחי לנו?!״
הכיתי את זרועו והרמתי אליו את מבטי הכועס, לא מצא חן בעיניי הנימה שבא דיבר אל חברה שלי, ״מה יש לך?״
הוא התעלם ממני והמשיך ללטוש את עיניו באלי, שלא היססה להשיב לו ממבט רצחני משלה. ״בכלל לא היית אמור לבוא אני מזכירה לך. זה היה אמור להיות בילוי משותף שלי ושלה!״
כשלא היה לא מה להגיד, אני התערבתי. ״היא צודקת,״ סובבתי אליו מבט וניסיתי להוריד את ידיו סביבי, ״אני רוצה להיות עם חברה שלי.״
במבט רצחני אחרון לעברה של אלי, דילן שמט את ידיו לצידי גופו ולקח צעד לאחור.
אלי פתחה מעט את הדלת וסימנה לי להיכנס. הדבר האחרון שהספקתי לראות לפני שהדלת נסגרה זה את מבטו המפוחד של ניוט ומבטו הזועם של טובי, שלטשו עיניים מודאגות בחברם כאילו ידעו משהו שאני לא.
אני די בטוחה שזה מה שקרה.
אלי נאנחה ועיסתה את ריקותיה ברגע שהיינו לבד, ״אני מצטערת.״
הבטתי בה בבלבול, ״על מה?״
״על מה שזה לא היה עכשיו. הבטחתי לעצמי שלא אהיה החברה הזאת שמנסה להפריד בין החברה שלה לבין הזוג שלה, פשוט הייתם ביחד במשך כל השבוע וגם בהפסקות ובשיעורים המשותפים ו... הרגשתי שאני מאבדת אותך.״
היא צודקת.
השבוע החולף היה מדהים מבחינתי ומבחינת דילן. כל יום עשינו עוד צעד קטן ביחד, למדנו להכיר אחד את השני וברברנו עד השעות הקטנות של הלילה. לא רצינו להתנתק, היינו בדיוק כמו הזוגות הדביקים והקיטשיים האלו ששולחים מכתבי אהבה וקוטפים פרחים. כשלא היינו ביחד תקשרנו דרך שיחות טלפון והודעות.
התאכזבתי מעצמי שהזנחתי ככה את חברתי הטובה ביותר, שבלי תמיכתה בי אני בטוחה שאני ודילן בכלל לא היה קורה.
״את צודקת, אני זאת שאמורה להצטער, לא התכוונתי להשלות אותך, ואת לא אמורה לחפש אותי. אני מבטיחה לך שאשתפר.״
אלי הנהנה ובמאית שנייה זרועותיה נכרכו סביבי. השבתי לה חיבוק ארוך ולוחץ לפני ששחררנו ואלי החלה לפסוע אל תוך החדר הגדול היו בו כמה דוגמניות ממש יפות, ותופרות ומאפרות ומעצבות שיער התרוצצו סביבן ללא הרף.
עוזרת מבוגרת קראה לאלי שבתגובה רצה אליה והחלה להתפשט. מצאתי כיסא נחמד לשבת עליו והבטתי באלי שהחלה ללבוש את הבגדים החמימים והיפים בטירוף, בעוד מישהי נוספת עם איפור בידה החלה לאפר את פניה של אלי, שלא היו זקוקות לאיפור, ומישהו אחרת התעסקה כבר בשיערה.
״אבל אני מבינה אותך,״ אלי שבה להגיד אחרי שנפנפה ממנה את המאפרת והתיישבה בכיסא אל מול המראה כדי שמעצבת השיער תוכל להמשיך בעבודתה. ״בהקשר של דילן, אם הוא היה שלי גם אני הייתי בעננים.״
זקרתי גבה חושדת, ״את...?״
היא צקצקה בלשונה לשלילה, ״לא, אני לא. אבל אני אמיתית מספיק כדי לומר שהוא חתיך מידי מכדי להרפות ממנו.״
גיחכתי כשהסתובבתי אנה ואנה על הכיסא.
״כבר עשיתם משהו?״
״מה זאת אומרת עשינו?״
היא שלחה אליי מבט של ׳את יודעת למה אני מתכוונת׳.
לחיי התלהטו כשנזרקתי לזיכרון שלנו בהוואן, כשהתחככנו זה בזו ודילן נישק אותי מבעד לכותנת התחתון. חמימות התפשטה בבטני וזלגה לה אל בין רגליי לנוכח הזיכרון.
״התחככנו פעם אחת,״ שיתפתי והתעלמתי לחלוטין ממעצבת השיער שטיפלה באלי, ששמעה הכול.
״וגמרתם?״ אלי לא הייתה מובכת כלל לשאול את השאלות הכי ישירות שיש במקום הומה אנשים.
נשכתי את שפתי במבוכה והנהנתי.
היא חייכה בהתלהבות. ״ועשיתם עוד משהו?״
הנדתי בראשי.
עבר יותר משבוע מאז אותו יום ומאז דילן לא נגע בי באופן אינטימי. כן מיני, והרגשתי את הזקפה שלו נצמדת אליי יותר מפעם אחת. אבל ידיו נמנעו מלהגיע אל האיברים האינטימיים ביותר, בעודם צורחים עליו לגעת ולמשש אותם.
לא ידעתי אם הוא כך בגללי או בגללו, אבל העדפתי לא לשאול. קול אמר בראשי שכמה שנאחר את זה כך זה יבוא לטובתנו בעתיד, אבל קול אחר ומפתה יותר אמר לי לאסוף את שערי ולרדת על ברכיי בין רגליו הפשוקות.
״אני בטוחה שתעשו עוד דברים בקרוב,״ אלי המשיכה לומר כשהיא מטה את ראשה וסורקת את התסרוקת שלה במראה. ״יש לו פנים של ילד טוב, וילדים טובים תמיד פרחחים במיטה,״ היא קרצה אליי בערמומיות.
הרגשתי כיצד פניי מאדימות. התעסקתי בקצוות השיער שהשתלשלה מהצמה שלי וניסיתי לחשוב על כל נושא אחר לשנות אליו את השיחה.
למזלי אלי כבר שינתה אותו, למרות שהוא עדיין עסק בי ובדילן, ״את יודעת משהו מאלמל?״ פנתה אליי בכינויו של טובי. ״כשאני חושבת על זה, אולי כדאי שתזהרי.״
״למה את מתכוונת?״
״מה שקרה שם בחוץ, שהוא פשוט החליט משום מקום שתהיי איתו ולא איתי... זה... טוב... סוג של דגל אדום קטן.״
״את אומרת שדילן רעיל?״
״לא רעיל, וזה עוד מוקדם מידי מכדי להחליט. אבל...״ הבעת פניה הייתה מודאגת. ״אל תהיי עיוורת מאהבה, תפקחי עיניים ותתחילי מעכשיו להציב גבולות. אולי במקום להתמזמז ולדבר על שטויות, תתחילו לקבוע כמה חוקי יסוד שיחזיקו את הזוגיות החדשה הזאת בריאה ולא...״ מילותיה דעכו ועיניה ננעצו במסרק שנח על השולחן, נדמה שאבדה במחשבות.
נתתי לה לשקוע בהן בעודי שוקעת משלי. מילותיה היו הגיוניות, וגם התנהגותו מקודם לא מצאה חן בעיניי. ברגע שנלך מכאן, אצטרך לקחת את דילן לשיחה.