האובססיה של השטן

פרולוג

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>

לכל החדשים, הספר עבר שכתוב משמעותי. אז אם תראו תגובות מלפני מאה שנה או כמה חודשים, שלא קשורות לשום דבר בפרק, זה כי אני עצלנית מידי מכדי למחוק אותן😅
____________________
~ נ.מ מאליה — גיל 14 ~

״קדימה ג׳נה, אנחנו מאחרים,״ קרא אבא מפתח הדלת, מחכה יחד עם אימא בקוצר רוח לבואה של אחותי הקטנה שבדיוק יורדת במדרגות. היא הייתה לבושה בחולצת בטן וג׳ינס, בגדים של ילדה גדולה יחסית לילדה בת שתיים־עשרה, אך עדיין בגדיה נראו עליה מדהים.
״אני באה,״ קראה.
צפיתי בהם מסתדרים בפתח הבית וכשהכול היה מוכן קמתי מהספה ועשיתי את דרכי אליהם.
״אנחנו זזים,״ אבא נישק את ראשי באהבה. ״אל תעשו בלגן!״ ניענע מול פניי אצבעה מזהירה. חייכתי בתמימות מזויפת.
״ביי אמ,״ קראה ג׳י בכינוי שלה אליי.
״ביי ג׳י,״ החזרתי לה וסגרתי אחרי שלושתם את הדלת, נועלת ופולטת נשיפה מרוגשת.
כאשר שמעתי מבעד לדלת את קול מנוע הרכב מתרחק רצתי לסלון והבטתי מבעד לחלון, לוודא שהם באמת נסעו.
״קמרון! הם הלכו! אתה יכול להביא אותו!״ קראתי לאחי הגדול בן השש־עשרה שהסתתר בקומה השנייה.
קמרון הגיח במורד המדרגות, בידיו גור חתולים קטן וחמוד שמצאנו היום בצהריים ובחרנו לשמור אותו.
אם אימא תראה אותו הלך עלינו.
היום בצהריים כשאחי ואני חזרנו מהבית ספר — או איך שעדיין לא התרגלתי לקרוא לו, אפילו אחרי שנה וחצי שאני לומדת שם — מוסד, מצאנו את הגור הזה פצוע ברגלו הקטנה בין פחיי האשפה, נראה נטוש לגמרי, בלי רמז לאימו באופק.
מיד לקחנו אותו ומיהרנו לטפל בו לפני שההורים וג׳י יחזרו. לג׳י יש פה גדול, אם נספר לה על הגור, היא לא תוכל לשמור את הסוד לעצמה, ובטוח תפלוט אותו מתישהו בקרבתם.
״תביא לי,״ הושטתי את ידיי לפניו, עם עיניים פעורות לרווחה, כמיהה להחזיק את הגור הקטן.
״לא.״ הוא הניד בראשו, והרחיק ממני את הגור המתוק שיילל בקול צווחני וקטן.
״לא?״ זקרתי גבה משתוממת.
קמרון הנהן. ״להזכיר לך איך שברת היום את הצלחת והייתי צריך לנקות אחרייך?״
פלטתי גיחוך אל עצם אירועי הצהריים המשעשעים שקרו היום.
בוא נגיד ששברתי היום צלחת, וקמרון — למרות הסמים שנוטל לפעמים — הוא אחד האחים הכי מגוננים שראה האנושות. הוא נשא אותי לספה ובדק אלף ואחת פעמים את רגליי לראות אם נפצעתי, מכיוון שהן היו יחפות.
היה מצחיק אותי לחשוב אם אני והגור היינו נפצעים ברגל ביחד, ממש נפשות תאומות.
״עם הקלמזיות שלך לא הייתי מפקיד ביד שלך מטאטא,״ המשיך.
כיווצתי את אפי בכעס לנוכח הדוגמא המוזרה והפוגעת, אלא שקמרון רק גילגל את עיניו והניח את הגור הקטן על הרצפה.
״לכי לסופרמרקט הקרוב ותיקני לו משהו לאכול,״ ציווה כשעשה את דרכו למטבח.
״מה אני אקנה לו? טונה?״
״טונה, סלמון... כל הדברים שהוא יכול לאכול,״ אמר בזמן שמילא קערת במים.
״הוא גור, הוא צריך חלב!״
הוא התעלם מדבריי כאילו אינו שמע אותם כלל.
לפעמים הוא כזה מעצבן.
נאנחתי ופניתי למטבח, מוציאה שטר של עשרים דולר ואז מתקדמת אל פתח הבית. פתחתי את הדלת ואז נזכרתי שהטלפון שלי לא עליי. התרחקתי מהדלת הפתוחה והתחלתי לחשוב היכן הנחתי אותו בפעם האחרונה שנגעתי בו.
״מאליה! הגור!״ קמרון צעק בבהלה.
הסבתי את מבטי אל פתח הבית בדיוק כשגור החתולים החמוד רץ לאורך שביל הגישה אל כיוון הכביש. עיניי נפערו באימה כשצפיתי איך רכב עובר דורס את החתול הקטן תחת גלגליו, מקיז את דמו על האספלט.
או־מיי־גאד.
אני לא מאמינה, הייתי כרגע עדה לפיגוע דריסה של גור חתולים! והמניאק שדרס אותו אפילו לא טרח לעצור והמשיך בדרכו.
רציתי לבכות אבל הייתי מבועתת מידי, שהדמעות לא הצליחו לפרוץ מעיניי.
קמרון נעמד לצידי ומשך בכתפיו בנונשלנטיות, ״הא, לפחות חסכנו עכשיו עשרים דולר.״ חטף את השטר מבין אצבעותיה של דמותי ההמומה, עדיין פעורת עיניים ופעורת פה, מביטה בגופתו של הגור המעוך, שלא זכה לחוות דבר מחייו.
אני ממש יכולה לראות את הנשמה שלו עולה מגופו אל עבר השמיים.
״חסר רגישות!״ רטנתי כשהוא סגר את הדלת וחסם את תצפית הראייה. ״אתה זה שרצית לטפל בו!״
״רציתי לטפל בחתול חיי, לא בחתול דרוס שמרוח על הרצפה כמו מסטיק... ומת.״
״טיפת אמפתיה לא תהרוג אף אחד קמרון.״ הרגשתי את הדמעות מתנקזות בעיניי לאובדן החתלתול שזכיתי מחברתו כמה שעות בודדות בלבד, אבל הן לא יצאו, לא נתתי להן לצאת. לא הייתי טיפוס שבוכה הרבה, אפילו אם זה חתלתול חמוד ודרוס.
״שיהיה.״ הוא פסע אל עבר הספה ונפל עליה באנחה, מרים את רגליו ולוקח אל חיקו את שלטי הסוני.
״יום אחד חוסר הרגישות הזאת תתנקם בך קמרון,״ הרצנתי. ״היה לך נעים אם היית נרצח מול העיניים שלי והייתי מקבלת את זה בכזאת קלילות? אומרת ׳אני אוהבת אותך אחי היקר והחי, אבל אם אתה מת כנראה שמיותר להמשיך לאהוב אותך׳?״
הוא משך בכתפיו בחוסר עניין וזרק על הספה לידו שלט נוסף, מסמן לי להצטרף.
״אתה דפוק.״ התיישבתי לידו בחוסר רצון ולקחתי את השלט לידיי.
״גם אני אוהב אותך אחות.״ השיב כשם על גבי המסך פיפא.