האובססיה של השטן

פרק 18

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>
_____________________
~ נ.מ מאליה ~

החזקתי רק את השבת, אבל לא יכולתי עוד, רציתי אותו, הייתי חרמנית והגעתי הנה באסטרטגיה אחרת.
אחרי יום שישי עם הנשיקה הארוכה והמעייפת שלנו, הוכח סופית שהוא רוצה אותי, ואין סיכוי שהוא יגיד לי הפעם לא. אז ביום ראשון כבר עמדתי בפתח ביתו.
צלצלתי בפעמון השער ואחד השערים נפתחו. מיד לאחר מכן צעדתי בשביל הגישה הארוך והמרשים. הבית שלו היה ענקי, בגוונים אפרפרים ולבנים עם נגיעות עץ, פשוט מהמם. אין ספק שהוא עשיר, ועניין אותי לדעת במה הוריו עוסקים שיש להם כל כך הרבה כסף.
בדיוק כשעליתי במדרגות המרפסת הדלת נפתחה והחיוך כבר החל להתפרש על פניי, ועצר באמצע הדרך.
טובי פתח לי את הדלת, הבעתו משדרת בלבול. ״מאליה?״
מאחוריו צצו ראשם של דילן וניוט. דילן פער את עיניו בהלם והחיוך השובב של ניוט הודיע לי שהסתבכתי.
״היי,״ לא ידעתי מה לומר, פשוט בהיתי בהם.
״מה את עושה פה?״ דילן שאל, וטובי הסיט אליו מבט מלא חשד.
דילן סימן לי עם עיניו המבועתות להסביר, עכשיו.
״לא סיימנו את העבודה,״ פלטתי את השקר הראשון שעלה לראשי. איחלתי בליבי שהוא לא סיפר להם שסיימנו בחדר של השרת באותו יום.
טובי בחן את דילן שהנהן, ״נכוווון,״ הוא משך את המילה.
״יש עוד שבועיים להגיש אותה,״ טובי ציין, החשד אינו נטש את קולו.
״די קיווינו שגברת מאריסון תתן לנו בונוס על שהגשנו ראשונים,״ המשיך לפלוט דילן. זה לא היה לגמרי שקר, כן קיווינו.
טובי השתומם בעינים פשוקות לרווחה, ״היא יכולה לעשות את זה?״
נראה ששינוי הנושא תפס את צומת ליבו, ודילן שם לב לכך גם.
״כן.״
טובי שתק כמה רגעים לפני שהוציא את הטלפון שלו והחל לחייג למישהו, ״הלו? אלי? היי כן, איפה את?״ המתנה. ״אוקיי אני בא אלייך עכשיו — ״ המתנה נוספת. ״כי אם נגיש ראשונים נקבל בונוס!״ הוא יצא מהדלת ופסע לכיוון השער מבלי אפילו לומר לנו אפילו להתראות.
״היי!״ קרא לו ניוט בבהלה, ״אבל מה עם הפיפא?! שמתי עליך את הכסף שלי!״
טובי התעלם והמשיך עד שיצא מבעד לשער ונעלם.
״איזה זבל,״ ניוט הניד בראשו ופנה להביט בדילן. ״אתה לא מקבל את הכסף, עד שלא תהיה פה תחרות הוגנת!״
״לא הימרנו על כסף,״ אמר דילן. ״אמרנו עיסוי. הימרת על טובי — אם טובי מנצח אני עושה לשניכם מסאז׳, כל החבילה, עם מלפפונים בעיניים וכל השיט הזה. אם אני מנצח אתם עושים לי.״
״שמאליה תעשה לך מסאז׳ ברגליים, אני אלקק את הזרע שלי לפני שאגע לך ברגליים, המקסימום שאני אעשה זה לחתוך את המלפפונים ולפזר עליהם מלח.״
הוא נכנס חזרה אל הבית. דילן שב להביט בי באנחה, ואז תפס בידי ומשך אותי אל בפנים, סוגר את הדלת אחריו.
״מה את עושה כאן?״ הוא דרש לדעת מיד. גופו היה מתוח, פניו רציניות וקולו היה קשה.
נשכתי את שפתי כשעוררות בלתי רצונית נשפכה מבין רגליי אל מראהו בבגדי בית ושיער מבולגן. בלי מילים מיותרות כרכתי את זרועותיי סביב עורפו והצמדתי בינינו, מנשקת את שפתיו בגעגוע.
דילן השתהה, אבל יצא מהלם במהרה והשיב לנשיקתי. ידיו עלו להחזיק במותניים שלי וקירבו אותי אליו. בשונה מלפניי יומיים הוא נישק אותי בעדינות ובמתיקות שגרמה לרגליי להפוך לג׳לי.
״וואו וואו וואו!״ קולו של ניוט הפריע באמצע.
עצרנו כדי להסתכל עליו, רואים אותו עומד ממש מולנו ו... בוחן אותנו?! הוא לא נראה מופתע שפשוט נכנסתי ונישקתי אותו.
האם דילן סיפר לו עלינו? יש בכלל ׳עלינו׳?
ניוט סימן לנו בידיו לא לזוז ואז ניגש אל הסלון, מרים פופקורן שהונח שם ואז חוזר אלינו. הוא הכניס חופן נדיב לפיו, ״אתם יכולים להמשיך.״
אם אתה אומר.
תפסתי בסנטרו של דילן וחזרתי לטרוף את שפתיו. קיבעתי את ראשו בדיוק לאיך שרציתי ולא נתתי לו לברוח, מחדירה את לשוני לפיו ובתגובה הוא נאנח אל שפתיי.
שריקה צלצלה לצידנו, ״איך היא מכניסה את הלשון לפה שלך ואתה מקבל את זה כמו ילד טוב!״ ניוט נשף מהצד.
פתחתי את עיניי לחריצים כדי לראות את דילן זוקר אל ניוט אצבע משולשת.
״יש לך הרבה תוכניות לאצבע הזאת הא דילדול?״ ניוט המשיך לומר בשובבות.
כתפיי רעדו כשצחקקתי אל הנשיקה. לא הכרתי את הצד הזה בניוט, וחיבבתי אותו מאוד.
דילן התנתק משפתיי ובהה בניוט באדישות. ניוט קרץ לו וזקר את אגודלו כשקרטון הפופקורן עדיין אחוזה בידו השנייה. ״כל הכבוד גבר, גאה בך.״
דילן נשם עמוק. עליתי על קצות אצבעותיי. ״תתעלם ממנו,״ לחשתי לפני שהמשכתי לנשק אותו, לא יכולתי להפסיק. שפתיו היו ממכרות.
דילן חיבק אותי וסובב אותנו, כך שגבו היה כלפעי ניוט.
״היי היי!״ ניוט רטן, ״שלא תעז להסתיר את המבחן הסופי מהמורה שלך.״
״מהמורה שלך?״ שאלתי כששפתינו התרחקו שוב.
״אני לימדתי אותו להתנשק,״ ניפח את חזהו בגאווה ניוט.
לא הצלחתי לעצור מהצחוק לפרוץ מפי, ״מה עשיתם, התנשקתם או משהו?״
״לא,״ הוא ענה. ״אבל הכרחתי אותו לנשק את הזכוכית במקלחת.״
צחוקי גבר וראשי נשמט לאחור בעוד דילן נראה עייף כל כך מחברו ורק מחכה שיסיים.
״זה היה מאוד...״ המשיך לדבר ניוט, כאילו נתן ביקורת על יצירת אומנות. ״מלבלב, לראות את השיניים שלו נחבטות בדלת המקלחון. ברצינות דילן זו הייתה הנשיקה הכי טובה שלך אני חושב.״
״סיימת?״
״הוא לא נתן לי לבחון אותו מזיין צעצוע או את היד שלו,״ המשיך לספר לי, מתעלם מחברו. ״ככה שאל תתפלאי אם הביצועים שלו במיטה לא יהיו טובים. הם לא עברו את ההכשרה שלי.״
דילן הסמיק. אם מבט יכל להרוג, הייתה כאן כבר מצבה עם שמו המלא של ניוט והתאריך של היום.
״ניוט, אתה רוצה שאתחיל לספר על החמש שניות שהחזקת במציצה הראשונה שלך? אפילו לא מציצה, היא רק ליטפה עם הזרת שלה וכבר השפרצת לה על כל הפנים.״
עכשיו הגיע תורו של ניוט להסמיק, ״היה הרבה משחק מקדים לפני!״
״אתה חלש,״ דילן טען בזחיחות. ״ואתה לא מצליח להעמיד אותו אחרי זה.״
״אני כן!״ המשיך למחות. ״פשוט ירד לי ממנה אחרי הפעם הראשונה, היא לא מחרמנת אותי עוד.״
״אולי תלך ניוט?״ ניכר בקולו של דילן הייאוש.
כן ניוט, תלך ותשאיר אותנו כבר לבד.
ניוט הרים את ידיו, ״לכו לחדר, זדיינו כמה שבא לכם, אני לא מפריע.״ הוא התיישב על גב הספה. ״אבל אל תגרש אותי חמור.״
״אנחנו לא עושים סקס,״ דילן ביטל את מחשבותיו של חברו.
לא עושים סקס עדיין. תדייק!
״כן, כי אתה לא זקוק לסקס.״ ניוט גיחך וקרץ לו, ״גיי.״
״אוקיי צא החוצה.״
ניוט התנגד בתוקף כשדילן תפס בחולצתו ומשך אותו אל כיוון דלת היציאה מהבית.
״מאליה!״ ניוט קרא מבעד לכתפו של דילן. ״אחרי שאתם מזדיינים את באה לספר לי איך הוא היה! אם מגיע לו מדבקה או לא.״
״צא החוצה!״ דילן דחף אותו מחוץ לדלת ומיהר לטרוק ולנעול אחריו.
עמדתי בידיים שלובות מאחורי גבי וצפיתי בו ניגש אליי. ״הוא... מאוד ילדותי וסוטה, זה שילוב לא טוב.״
״שמצחיק.״
״ומעייף.״
התקרבתי אליו וידיי גלשו מעלה לאורך חזהו, ״אבל עכשיו הוא הלך.״ עליתי שוב על קצות אצבעותיי והדבקתי נשיקה אל שפתיו לפני ששמטתי את ראשי על כתפו ועטפתי את גבו בידיי. עליתי על כפות רגליו בעודו משיב לי חיבוק ונשען בחזרה על מגעי.
כל כך התגעגעתי למגע חם וזכרי. הרבה זמן שלא חיבקתי ככה את קמרון או אבא, ופרץ של געגוע התפוצץ בחזי. אהבתי להתחבק ולהתכרבל בתור ילדה, ולקחו את זה ממני, עוד לפני שהספקתי לחיבוק אחרון.
עכשיו דילן כאן, והוא כל כך נעים וחמים, יכולתי להישען על גופו כך לנצח. ידו ליטפה את גבי בעודי ציפורניי את עורפו. נשמתי אותו לתוכי. היה לו ריח נהדר, של תחליב רחצה של גבר, מהסוג שאתה מסוגל להסניף שעות.
התרחקתי מעט אבל גופינו עדיין היו צמודים. ידי החליקה לידו השמאלית. ״הורדת את התחבושת.״ כף ידו הייתה חשופה לגמרי, ובמצב הרבה יותר טוב.
״כן היא בסדר,״ פתח וסגר את אצבעותיו. חייכתי, מלטפת את אפי באפו וממשיכה לרכון אליו. הלב שלי דפק בעוצמה בחזי, התחלתי לחשוש שהוא יקרע משם ויעוף אל דילן להמתיר על פניו נשיקות בעצמו. היו לו פנים יפות מידי מכדי לא לנשק כל הזמן.
דילן התרחק מפניי, וכיווצתי את גבותיי בבלבול. ״לא מאל,״ הוא אמר והחל להסיר את ידיו מגבי. ״אני לא...״
סירבתי להיכנע, סירבתי לתת לו שוב לקחת צעד אחורה, ״תשתוק ותנשק אותי.״
ריסקתי את שפתיי על שלו. אצבעותיי מושכות בשערות שעל עורפו, לא נותנת לו אפשרות להתרחק. הוא ניסה, עד כמה שיכל, אבל לבסוף נכנע וקירב אותי חזרה.
ידיו גלשו לאורך ישבני ולחצו, מרים אותי מעלה ומכריח אותי לקפוץ על גופו ולרגליי להיכרך סביבו. הוא הניח אותי על גב הספה ועלה להחזיק בלחיי, מטה את ראשי לזווית שרוצה ומחדיר את לשונו בפראות לפי.
המשכנו להתנשק כשלפתע שמענו נקישות על זכוכית מאחוריי. פסקנו את הנשיקה הלוהטת כדי להביט אל עבר מקור הרעש. כמובן שזה היה ניוט מבעד לחלונות המובילות אל החצר, עם טלפון שמכוון לעברנו וחיוך שובב וחושף שיניים. הוא נופף בידו כשראה אותנו מסתכלים, ״אני רק מתעד,״ קולו היה מעומם מבעד לחלונות.
״אלוהים תן לי כוח!״ דילן הפציר לתקרה. צחקתי והסתובבתי אל כיוון הספה, עולה עליה ויורדת לכיוונו של ניוט. הזזתי את חלון ההזזה ונתתי לו להיכנס.
״תודה,״ הוא אמר מיד לאחר שנכנס בעודי סוגרת חזרה את הפתח.
דילן הושיט את ידו לפניו, ״ניוט, תן לי את הטלפון שלך.״
ניוט הרים את הצג לפני דילן ולחץ עליו, מראה לו את מה שצילם.
״תמחק את זה.״
״לא חבל למחוק סרטון כזה יפה ולוהט? ועוד תראה מאיזו זווית הצלחתי לצלם, ממש רואים את הרוק כשאתה ליקקת את הפה שלה.״ הוא ליטף את חזהו, ״אני כל כך מוכשר.״
״אתה כל כך מת אם לא תמחק את הסרטון.״
״גם אם אמחק אותו אתה יודע שאצליח לשחזר אותו מחדש. אני שולח לך.״
״לא — ״
״נשלח,״ חייך אליו. ״אתה תודה לי על זה בלילה כשתאונן.״
״אני סיימתי.״ דילן הסתובב והלך לכיוון המדרגות, עולה בהן אל הקומה השנייה.
צפינו בו מלמטה כשדמותו עדיין נראתה במרפסת הפנימית.
״איך סיימת אם עדיין לא עשיתם סקס?״ ניוט שאל אותו בקול ודילן לא ענה ונעלם. ניוט סובב את פניו בחדות אליי. ״או שכבר עשיתם?״
הנדתי בראשי והוא צמצם את עיניו. ״בטוחה?״
הנהנתי, ״מאה אחוז.״
״זין. אני עוד אצליח לגרום לך לזיין מולי צעצוע!״ קרא חזרה אל רוחו של דילן.
ואז הוא הופיע שוב כשהגיח לזכוכית המפרידה בין הרצפה של הקומה השנייה לאוויר והניח עליה את ידיו, רוכן מעליה, ״אתה מגעיל אותי!״ דילן כמעט צעק.
״אתה במצב רוח הזה כי לא זיינת מעל חצי שנה.״
״לך תזדיין ניוט!״
״לא, לך תזדיין אתה. אתה צריך את זה.״ ניוט שם את ידו על כתפי ודחף אותי לכיוון המדרגות. ״יש לך פה מישהי שתשמח לעזור לך.״
״היי, אל תדבר עליי ככה.״
״איך זה ככה?״ הוא ידע מצוין, והייתי נבוכה ורגוזה מידי מכדי להסביר.
״סיימת כאן,״ הפעם תורי היה לחפף אותו מכאן. הנחתי את ידיי על גבו ודחפתי. לעזאזל הוא היה כבד וחזק באופן מפתיע. ״לך!״
הוא לא ניסה להתנגד, אבל כן הקשה עליי ועשה ממני צחוק. לא הצלחתי להעיף אותו תוך שלוש שניות כמו דילן, אבל בסופו של דבר הוא יצא וטרקתי בפניו את הדלת, ממהרת לנעול אחריי.
דילן מיהר לרדת למטה ורץ אל חלונות ההזזה, ממהר ללחוץ על כפתור הורדת התריסים.
״אלוהים הוא כזה מעצבן,״ דילן רטן.
גיחכתי בשקט כשהעברתי את ידי בשערי. ״כיבסת את המצעים?״ עכשיו שניוט הלך יכולתי להזכיר את הכיתה.
״הא כן.״
הוא פנה אל המסדרון בקומה התחתונה ואני עקבתי אחריו. הוא הסתובב אל הדלת הרביעית מימין ופתח אותה. נכנסתי אחריו.
לא היה משהו מדהים בחדר. מכונות כביסה, מייבשים, סלי כביסות... כמו כל חדר כביסה רגיל. מה שכן החדר היה מרווח ביותר והיה הרבה יותר נוח ככה.
דילן רכן אל אחת ממכונות הכביסה התחתונות ופתח אותה, מוציא את המצעים הרטובים ואז מעביר אותם למייבש.
״יש לך רעיון איך אנחנו הולכים להחזיר אותם?״ שאל אותי כשהניח את ידיו על מותניו.
״זה יצטרך לקרות מוקדם בבוקר כשאין עוד הרבה תלמידים, וזה צריך לקרות כשהקומה תהיה ריקה או שאף אחד לא יסתכל. אבל — מה עם מצלמות? יש מצלמות במסדרונות — ״
״כבר אמרתי לך שטיפלתי בזה,״ דילן קטע אותי. ״ניוט הוריד את המצלמה שמכוונת אל הקיר שמסתיר את דלת הכיתה.״
״הוא יודע על הכיתה?״
״לא. אבל הוא יודע כשאני מבקש ממנו דברים, הוא לא שואל למה.״
״הוא מאוד נאמן לך הא?״ מלמלתי.
דילן נאנח והנהן עם חיוך צדדי קטן. ״כן, עם כמה שהוא מעצבן ומעיק לפעמים, הוא הציל לי את התחת מיליוני פעמים בלי לבקש טובה. אני... לא עשיתי כלום האמת, בשבילו, כדי לקבל את העזרות האלו ממנו. אפילו לא פעם אחת. בסופו של דבר אני זה שחייב לו פה, אני חייב לו את כל החיים שלי.״
״טוב, אני לא חושבת שאתה צריך להגזים כל כך.״
״אני לא. ניוט הציל אותי,״ פניו הרצינו. ״ניוט וטובי, שניהם. אני חייב להם הכול. מה שאומר שברגע שהם יצטרכו את העזרה שלי, ברגע שהם יצטרכו אותי לצידם, אהיה שם בלי להסס. כי זה מה שהם היו עושים בשבילי.״ הוא סגר את המייבש לאחר שהכניס את כל המצעים והפעיל אותו. ״יום אחד, אני עוד אגמול להם כמו שהם ראויים לזה.״
״נשמע כאילו אתם מכירים שנים,״ התיישבתי על המכונה מאחוריי. ״כמה זמן אתם מכירים?״
״לא הרבה דווקא, כמה שנים. אבל עברנו הרבה. אני לא זוכר את החיים שלי בלעדיהם.״
״מה עברתם?״
מבטו של דילן השתהה עליי, ״דברים.״
״הבנתי.״ הוא לא רצה לספר, וזה לא מקומי ללחוץ עליו. אבל זה לא עצר ממני מלחשוב אלו דברים הם יכלו לעבור שקירבו ביניהם כל כך.