האובססיה של השטן

פרק 5

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>
_____________________
~ נ.מ מאליה ~

הוא שיחק כדורגל.
והוא שיחק מעולה.
אוי אלוהים, הוא זז מעולה.
התנועות של דילן על המגרש היו חלקות כל כך, כאילו פאקינג רקד.
זה היה מדהים. טובי התאמן שנים על גבי שנים, ואני לא יודעת כמה התאמן דילן, אבל הם כמעט היו באותה רמה. כשהמאמן שלהם - מר טרנר - ביקש מהם לעקיף את המגרש, דילן הוביל על כולם, וסיים את חמשת הסיבובים כשכולם היו רק בתחילת הרביעי. זה נראה כמעט על טבעי, ומר טרנר היה בשמיים כשמצא שחקן חדש ומוכשר לקבוצה שלו.
גם במגרש הוא לא איכזב, הוא ידע לשחק. נראה שלו ולטובי היו מהלכים מוכנים, שגרמו למר טרנר להיות בעננים ופשוט לקפוץ ולהריע באושר.
זה היה... כל כך ממכר לצפות בו, כשהייתי במדי מעודדות, מביטה בו מאחורי הפנייה אל אולם הספורט, צופה בישבנו המושלם מבעד למכנסי הכדורגל ההדוקים, זרועותיו שנמתחים.
הייתה לו קפיצת גדילה? איזה סטרואידים הוא לקח? כי ככה לא נראה נער בן שש עשרה לפי ידעתי הוא נראה בן שמונה־עשרה, תשע־עשרה לכל היותר.
נגסתי בשפתי. הרבה זמן שלא הרגשתי תשוקה ככה לבחור. אני רק מקווה שאני לא חולמת, ואולי משהו מסתתר מתחת להחלפות המבטים הקצרות בינינו.
כשהם יצאו להפסקה ועברה כבר חצי מההפסקה שהמאמנת סיפקה לנו, תפסתי את האומץ בעשר אצבעות ולא נתתי לו להשתחרר כל הדרך עד שצעדתי אליו.
לא ידעתי מה אני אמורה לומר בדיוק ברגע שאעמוד מולו, רק רציתי ליצור שיחה או... אינטרקציה איתו, ולא היה לי סבלנות לנסות לתפוס אותו בלוקרים עוד פעם. נדמה לי שכל פעם שהגיע הרגע הוא התחמק או שעבר שם במהירות והזדרז לברוח כדי שלא ניצור שום אינטרקציה. בשיעורים המעטים שלנו יחד לא יצרנו שום קשר עין, למרות שניסיתי ליצור, אבל לא רציתי להיראות נואשת.
כשרציתי לפנות אליו, טובי גנב אותו ממני בכל הזדמנות שהייתה לו, או אותי ממנו. משום מה הוא עדיין לא ערך היכרות רשמית בנינו, והיה איתם בכל הפסקה.
נאנחתי והשלמתי את החמש צעדים האחרונים, מטילה עליו צל, מגינה עליו מהשמש. הוא הרים את ראשו ועיניו נדדו לאורך רגליי. הסמקתי כשהבנתי שאני בחצאית מעודדות קצרצרה, והוא מתחתיי, יושב על הספסל, רכון על רגליו, קרוב אליי לפתע כל כך.
הוא התעקב על רגליי יותר משהיה צריך עד שהרים אליי את מבטו, מצמצם את עיניו כדי לזהות מי הצל. ״מאל,״ הוא זיהה לבסוף, וחיוך הפציע על שפתיו.
החיוך הקטן הרגיע אותי, וגרם לי לחייך אליו בחזרה. לא תיקנתי אותו על השם השגוי, נשמע שזה יותר כינוי מאשר טעות. הסטתי את מבטי אל עבר טובי שהיה עם המאמן, לידו ג׳קסון, קפטן נבחרת הכדורגל, והאויב המושבע של טובי.
״לא ידעתי שאתה משחק כדורגל,״ החזרתי אליו מבט.
הוא סרק שוב את לבושי, ״הייתי אומר עכשיו לא ידעתי שאת מעודדת, אבל זה יהיה שקר,״ הוא השתהה לרגע ולחייו מעט הסמיקו. ״כי אלי סיפרה לי שאתן... ואז את... לא משנה. מה, מה קורה?״
חנקתי את האומץ באצבעותיי כדי לשמור עליו קרוב כשהתיישבתי לידו על הספסל ופתחתי את פי להשיב, למרות שלא ידעתי מה באמת אני עומדת לומר. בדיוק אז הטלפון שלו צלצל והתריע על הודעה.
לא רציתי להיות חטטנית למרות שהתפתיתי ושמרתי על עיניי לעצמי בזמן שהמתנתי שיסיים. אלא כשדילן סיים לקרוא את ההודעה הוא קם על רגליו ובחן את האזור, מחפש משהו.
״הכול בסדר?״ שאלתי אותו.
הוא הסב אליי את מבטו ורכן אליי, כאילו הולך לספר לי סוד.
״יש כאן מקום פרטי?״
״מקום פרטי?״ קולי רעד.
״מקום שאפשר לדבר בו בפרטיות?״
חשבתי על זה כמה רגעים, עיניי נודדות אל היער שהקיף את המגרש, ואז עלה בראשי המקום המושלם. ״כן, יש מקום.״
״את יכולה לקחת אותי אליו כדי...?״
חיכיתי שישלים את המשפט, אבל דילן הותיר אותי צמאה לעוד מידע והחל לאסוף את דבריו.
״איפה זה?״ שאל כשהניח את התיק על כתפו ונעמדנו.
הידקתי את הקוקו שלי לפני שהצבעתי על היער, ״לא רחוק מכאן,״ סימנתי לו לבוא אחריי.
התחלנו לפסוע לכיוון היער, חוצים את המגרש לצד השני.
״היי קופר!״ קרא קולו של מר טרנר. דילן השתנק, והבנתי שהוא התכוון אליו. ״לאן אתה חושב שאתה הולך? תזיז את התחת שלך חזרה לכאן!״
״קדימה קדימה,״ דילן דחק בי להאיץ כשאנחנו מתעלמים מצעקותיו הרמות של המאמן. הבטתי אל מאחורי כתפי וראיתי את טובי עומד באמצע המגרש, מביט בשנינו בבלבול, אפילו בחשד.
הובלתי אותו אל עבר הזולה הלא רחוקה, חבויה עמוק עמוק בין העצים והשיחים.
לפני שנה נער בי״ב התחיל עם אלי, שהייתה אז בכיתה י׳. היה ביניהם משהו קטן שלא החזיק הרבה זמן, ולמרות כל זאת הוא הכיר לה את המקום וביקש ממנה שתשמור עליו. זה היה המקום שהוא וחבריו בנו, פילחו אליו ספה ופופים, ספסלי זולה ושולחן קפה קטן, ומנורה קטנה שתאיר בלילה. הוא שמר על המקום הזה הרחק מכל התלמידים, ואלי הבטיחה לו שתשמור עליו ברגע שלא יהיה. היא הכירה את המקום הזה לי ולטובי, ועכשיו אכיר אותו לדילן.
דילן שרק בהתרשמות כשראה את המקום הפינתי הקטן, והתרשמותו הציתה בתוכי גאווה.
נפלתי על הספה באנחה ונשכבתי עליה, משלבת את רגליי. ״המקום מספיק פרטי בשבילך?״
הוא הנהן כשהמשיך לסרוק את המקום, וכשהגיע אל הספה עליה שכבתי עיניו ננעצו במקום מסוים. ״אין לך מושג עד כמה זה טוב.״
גלשתי עם עיניי למקומו וקלטתי שכחתי שוב שהייתי לבושה בחצאית מיני.
הזדרזתי להוריד את רגליי ארצה ולהזדקף לישיבה בעוד דילן הוריד את תיקו והתיישב על אחד הספסלים הנמוכים.
הוא התנהג כאילו הוא לא ראה, אך שמתי לב אל האדמומיות החיוורת על לחיו.
לעזאזל.
״טוב,״ אמרתי לאחר רגע ארוך של שקט, שבו דילן רק התעסק בטלפון שלו. ״אני לא אפריע לך, אני אלך.״
הוא הרים את עיניו מהמסך אליי. ״את לא חייבת ללכת.״
באמת?
״באמת?״ שאלתי מופתעת.
״את לא מפריעה.״
יש!
״אוקיי,״ נפלתי חזרה על הספה והרמתי עליה בחזרה את רגליי, הפעם מצמידה ביניהן כשראשי נח על המשענת.
הוא גיחך אל קלילותי וחזר לניידו. לאחר כמה רגעים של שתיקה שבהן חיפשתי נושא שיחה נורמלי לפתוח איתו הוא הצמיד את הנייד לאוזנו.
התמלאתי אכזבה, עכשיו בכלל לא יהיה לי רגע לדבר איתו.
ואז הוא החל לדבר, ופערתי את עיניי.
או־מיי־גאד, הוא ידע שפה זרה!
הוא המשיך לדבר בטלפון, בזמן שהבטתי בו המומה. לשוני נבלעה. הקול שלו התחספס והעמיק יותר כשדיבר בשפה הזאת, כמעט מפחיד, כל כך סקסי! נשמע ששלט בשפה, לא התבלבל באף מילה. לא שהבנתי משהו.
הוא נשמע קצר רוח, אך גופו שידר נינוחות. זה היה מבלבל, עוצר נשימה. אין ספק שלא הכרתי אותו, וזה לא מתאים לי, אני מתאהבת בבחורים רק אחרי שאני עושה עליהם סטוק - אחרי שאני מבקשת מאלי לעשות עליהם סטוק בשבילי.
לאחר כמה דקות הוא ניתק את השיחה ולא היססתי אחרי זה להתפרץ, ״איזו שפה זו הייתה?״ הזדקפתי על ידיי.
״איטלקית,״ ענה באדישות, לר מתיק מבט מהמסך.
פערתי את פי. פאק, סיננתי ללא קול. השפה הזאת כל כך סקסית.
הרגשתי כמו ג׳לי כשחזרתי לשכב על הספה, וצמרמורת זרה עברה במורד ידיי, יוצרת חמימות בבטני.
״למה דיברת באיטלקית?״
הוא זקר את גבותיו בהשתאות, עדיין מביט בניידו. ״טוב הוא לא יודע אנגלית, אז...״
״איך אתה יודע איטלקית?״
״יש לי שורשים מאיטליה.״
״נולדת באיטליה?״
״לא, אבל אימא שלי כן.״
הנהנתי בהבנה.
״עם מי דיברת?״ הרמתי את ידיי בכניעה, ״אם אני יכולה לשאול?״
״זה בסדר, דיברתי עם בן דוד.״
נשמע שהוא לא חיבב אותו במיוחד, לפני טון דיבורו הנמוך שאיתו ניהל את השיחה.
רעשים נשמעו לידנו ואני ודילן הסבנו את מבטנו בדיוק כשטובי התפרץ לזולה, מיוזע. ״בן זונה! בגללך המאמן הריץ אותי סביב המגרש עשרה פעמים רק כי אמרתי שאני לא יודע לאן הלכתם!״
הוא נפל על הספה לידי והזיז את רגליי, בתגובה הנחתי אותן עליו במחאה. ״מה אתם עושים פה?״ הוא בחן את שנינו.
״הייתי צריך לעשות שיחה,״ ענה דילן.
טובי זקר גבות, ״שיחה?״
דילן הנהן ולא פירט יותר, וטובי לא שאל. העברתי את עיניי ביניהם כמו כדור פינג פונג, הרגיש לי שנאמרו פה יותר מילים מששמעו אוזניי.

~~~

״איפה היית? לא חזרת אחרי ההפסקה שהמאמנת נתנה, ולא מצאתי אותך בהפסקה הרגילה,״ שאלתי את אלי כשהגעתי לכיתה, הדאגה ניכרה בקולי. רכנתי אל שולחנה בכיתת ביולוגיה לעוד שיעור עם גברת מאריסון.
אלי הנידה בראש בחוסר עניין, ״רציתי לקרוא בשקט.״
נאנחתי ועצמתי את עיניי, ״יכולת לפחות להודיע לי במקום לגרום לי להתחרפן. התקשרתי ושלחתי לך הודעות.״
השיבה, ״הטלפון שלי כנראה היה על שקט.״
נתתי לעצמי להירגע כשראיתי שהיא בסדר ופניתי להתיישב כהרגלי מאחוריה.
עיניי לכדו את דמותו של דילן ואחריו טובי כשנכנסו לשיעור. לשנייה, אפילו שנייה וחצי, עיניו נדדו אל שלי, ואז מיהרו לחזור להסתכל קדימה. טובי שלח לי ולאלי הינד ראש וחיוך.
גברת מאריסון שנכנסה לכיתה וביקשה מכולנו שקט כי בפיה יש הודעה. גופי נמלא מתח, וכך גם כל הכיתה שהשתתקה. ראיתי את דילן מביט בכולם בבלבול, לא יודע מה פשר הקיפאון. אבל מי שכבר למד עם גברת מאריסון בעבר ידע, היא הולכת לתת לנו עבודה.
״תצטרכו להציג מצגת בפירוט דף ההוראות מול כל הקטע,״ היא החלה לומר, ״יש לכם חודש להגיש, והעבודה תתבצע בזוגות וקבוצות שאני אחלק.״
התחלתי למחות בדיוק כמו כולם. לא סבלתי עבודות הגשה, תמיד העדפתי מבחנים מאשר עבודות.
״הכנתי רשימה מראש, כדי שכולם יהיו מעורבים. בנים עם בנות, זוגות וקבוצות, את המשך הקיטורים שלכם אתם מוזמנים להתלונן אחד לשני.״
היא הביאה את הדף אל מול עיניה והחלה להקריא. גופי התקשח, לא ידעתי למה, אבל הרגשה מוזרה התגנבה לה לבטני.
״מרי עם אדל.״
״קים עם רייצ׳ל.״
״טובי יחד עם אליזבת...״
אלי וטובי הפנו מבטים זה לזה וחיכוכו בעוד טובי ליווה זאת בקריצה פלרטטנית לעברה של אלי, שלגלגה עיניים והזדקפה.
״דילן...״ היא המשיכה, ודילן מהצד הזדקף. ״עם מאליה.״
זקרתי את גבותיי בבהלה.
אני?! עם דילן?!
לחיי התלהטו כשפניתי באיטיות לעברו של דילן. הוא כבר הביט בי, עם חיוך קטן ומתוח.
ליבי פעם מחרדה. לא ידעתי למה לצפות עכשיו, כשאנחנו כבולים יחד לזמן הקרוב.