נישואים מעוותים

פרולוג

ריילן
״טוב, חבל שאני לא שואל אותך. ריילן, זו פקודה. אתה תינשא לאישה הזו, אם תרצה בכך ואם לא.״
זה מדהים איך כל חיי התהפכו בפחות מחמש דקות.
רציתי לצרוח מרוב תסכול.
אני נשוי? אלוהים בקושי חייתי עד עכשיו.
אני רק בן עשרים ואחת.
אבל לא משנה כמה פעמים חזרתי על המילים האלו נראה שזה לא עניין את אבא שלי בכלל.
עכשיו אני צריך להינשא, לאישה שאני בכלל לא מכיר, רק בשביל לחזק את העסקים שלו. נישואי נוחות הם קוראים לזה.
נוחות למי? לא לי זה בטוח.
ואין דבר שאוכל להגיד כדי למנוע את זה. כשאבא שלי מחליט משהו, אין דבר שיעמוד בדרכו. הוא תמיד משיג את מה שהוא רוצה, לא משנה באיזו דרך.
הייתי בהלם. אומנם ידעתי שבשנים האחרונות אחרי המוות של אמא העסקים נעשו הכל בשבילו, אבל לא האמנתי איך הוא יכול למסור אותי ככה בקלות כזאת. אני באמת כבר לא מכיר אותו, ולא יודע למה לצפות.
עצמתי עיינים ולקחתי נשימה עמוקה לפני שעניתי לו.
״אני מבין.״ נאנחתי. ״אני יכול לפחות לפגוש אותה?״
חיוך מרוצה נמרך על פניו. ״כמובן. אני אצור קשר עם אבא שלה,״
הנהנתי וקמתי, יוצא מהמשרד שלו.

מה אני אעשה עכשיו?
מכל מה שתכננתי לעצמי, להינשא לא היה אפילו קרוב. לא בגיל 21 ואולי גם לא בכלל. רציתי שזה יהיה עם הבן אדם הנכון. רציתי שתהיה לי הזדמנות. רציתי לחוות ורציתי להרגיש. אף פעם לא חשבתי שהעתיד שלי יגזל ממני בצורה כזו. בגיל צעיר כלכך.
והעובדה שאבא שלי אחראי לכך, כאבה יותר מהכל.
הבן אדם שגידל אותי, עכשיו אפילו לא הסתכל לי בעיינים.
כשאיבדתי את אימא בגיל 15, איבדתי את אבא שלי ביחד איתה. אומנם לא באותו מובן, אבל בשש השנים האחרונות, בקושי ראיתי אותו. העבודה שלו הייתה הסחת הדעת המושלמת. כשהיה קשה, הוא היה בורח ולא מסתכל לאחור, לפעמים לא ראיתי אותו שבועות. היה אפשר לחשוב שהוא שכח ממני לגמרי.
אני זוכר את עצמי בתור ילד בודד כלכך. באחוזה גדולה, לגמרי לבד.
נאחזתי בזכרונות. לא נתתי לעצמי לשכוח אותם. תמיד קיוויתי שיום אחד אבא שלי יחזור אליי.
אני מניח שזה מאוחר מידי.

רעיון הבזיק במוחי.
הוא אמר לי להשלים עם הגורל שלי.
אני אעשה בידיוק ההפך.
אני אפגש עם האישה המדוברת, אני אהיה כלכך מגעיל.
שהיא לא תוכל לסבול אותי.
נראה את אבא שלה מסכים לזה.

התחלתי לגבש במוח שלי תוכנית.
לא משנה מה, נישואי הנוחות האלה לא יעבדו.
התוכנית של אבא שלי תיכשל.
הייתי בטוח בזה.

אשמח שתגיבו/תצביעו ותגידו מה אתם חושבים! כדאי להמשיך את הסיפור?💗