נישואים מעוותים

פרק 11

ריילן
שעתיים קודם
״אני כל כך מאוכזב ממך.״ אלו היו המילים הראשונות שהגיעו לאוזניי.
מה חדש

דלת הכניסה לחדר האורחים בו ישנתי הייתה פתוחה ופניו הכועסות שלי אבי קידמו את פניי.
לקחתי נשימה עמוקה ושפשפתי את עייני.
״מה קרה?״ שאלתי בקול צרוד משינה.
״מה קרה?! אתה באמת שואל את זה? אין לך בושה?״ המשפט היה נשמע יותר כמו טענה משאלה.
ניסתי להיזכר בכל מה שקרה לאחרונה ולהבין מה גרם לאבא שלי להיכנס בסערה לביתי בשעה 6 בבוקר.
ואז, הריח שלה.
הוא היה עליי,
על כולי.
אלינור.
פאק.
״ישנה בחדר שלך, ריילן. עירומה מתחת לשמיכה, לא פחות.״ אם מבטים היו יכולים להרוג, הייתי מזמן כבר מת.
עוד לפני שהספקתי להגיד משהו להגנתי, הדלת נטרקה בקיר בחוזקה והוא נכנס אל תוך החדר.
הכי אירוני, שגם אני הייתי עירום מתחת לשמיכות.
אבל הוא לא היה צריך לדעת את זה.

״אתה עוד תלמד להקשיב לי.״
״אתה תלמד לכבד אותי.״ הוא אמר בקול נוקב.

״כן, אני מצטער אבא.״ אמרתי בקול לא משכנע, רק כדי לרצות אותו.

״התנצלות לא מספיקה.״
הייתי זקוק לכל טיפת סבלנות שהייתה לי כדי להישיר לו מבט מבלי לגלגל את עייני.
״אני יודע בדיוק מה חשבת לעצמך. אז חדשות רעות; זה לא עבד לך. בגלל חוסר ההקשבה שלך והפגיעה שלך באמון שלי, אתה תינשא לה. החתונה בעוד שבועיים מהיום.״
שיט!
״אבל היא לא רוצה להתחתן! וגם אני לא! אתה לא יכול להכריח אותנו לעשות את זה-״
״בוודאי שאני יכול. ולגבי אלינור, אל תדאג אני מטפל בזה.״
פתאום תחושת רכושנות השתלטה על גופי. לא הבנתי מאיפה היא באה, אבל לשמע שמה של אלינור יוצא מפיו של אבי, הרגשתי את הדם גועש במהירות אל פניי וזעמי תפס את מקומו.
״למה אתה מתכוון?״ לא זיהיתי את קולי.
אם באמת ציפיתי לתגובה כזו או אחרת, אז התאכזבתי קשות.
אבי הסתובב חזרה על עקביו וטרק אחריו את הדלת.
באותו רגע הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו היה שהלך עליי בגדול הפעם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני כלכך מצטערת על הפרק הקצר אבל אני באמת מנסה. אני בתקופה קשה עכשיו בחיים אבל אני אוהבת לכתוב, זו התרופה שלי והחלום הכי גדול שלי שאתם עוזרים לי להגשים עם כל תגובה והצבעה בכל יום מחדש. אין לכם מושג כמה אני מעריכה את זה. אני רואה וקוראת הכל ומודה לכם מכל הלב!!
חשבתי לתת לכם לפחות את הפרק הזה, קצר ככל שיהיה, אבל אני מבטיחה שיש עוד למה לצפות.
אני אוהבת אתכם כל כך.❤️‍🩹