הגיי החתיך שרצח את המשפחה שלו

פרק 17

בבוקר, אחת האחיות קוראת לאייס לחדר הביקורים. הוא מופתע לראות שם את השוטר הזקן מהתחנה, ואת העובדת הסוציאלית.
"שב, אייס." העובדת הסוציאלית מבקשת.
אייס מתיישב.
"תקשיב..." זה רע. אייס כבר יודע שזה רע. "אחרי חודשיים וחצי של בדיקות, הערכות, התייעצויות עם שופט, בדיקה של התיק, ושיקולים נוספים... הגענו למסקנה שאתה מהווה סכנה לציבור, ושאתה עומד להישלח לכלא." אייס מרים את ראשו, ומסתכל לה ישר בעיניים.
כמו גור כלבים מפוחד, שמבין שהבעלים שלו עומדים לנטוש אותו... הוא מפחד.
"אתה תישלח למוסד שנועד לקטינים, שם תבלה עד שתגיע לגיל 18. משם, ברגע שכבר לא תהיה קטין, תישלח לכלא האמיתי..." היא עוצרת לרגע, נותנת לאייס את הזמן להגיב.
הוא לא מגיב.
"שם השופט החליט שתבלה עשר שנים נוספות..." היא מסבירה, לוחצת באגרסיביות את העט הכחול בכף היד שלה. "אבל, תהיה לך אפשרות לערער, ועד גיל 18, אני אהיה כאן לעזור לך, ובכל שבוע יפגוש אותך פסיכיאטר להערכה נפשית. יש לך שאלות כלשהן?"
אייס מניד בראשו.

"יופי." השוטר הזקן מתערב בחוסר רגישות מוחלט. "אז לך בבקשה, תארוז את הדברים שלך, יש לך חצי שעה לחזור לכאן. תמהר בבקשה, אנחנו נחכה לך כאן."
ואייס מציית.
הוא יוצא מהחדר, וחוזר לחדר השינה.

אייס נכנס לחדר, ולוקח את תיק הגב השחור שקיבל כשרק נכנס לכאן. הוא מוציא את הבגדים שלו מהמגירה שליד המיטה, מקמט אותם לכדור כביסה קטן, ודוחף אותו לתיק.
הוא מרים את הספר שלקח מהספרייה, ומכניס אותו לתא קטן בתוך התיק, בתקווה שיתנו לו לשמור אותו. הוא לא סיים לקרוא...

אייס ממשיך לארוז, וקלייד נכנס לחדר. "ולאן אהבת חיי נוסע שהוא צריך לארוז את כל החפצים שלו?" הוא שואל בחיוך קטן, מחכך את כף ידו בידו של אייס.
"שיחררו אותי לסוף שבוע בבית." אייס משיב בחיוך קטן, סוגר את הרוכסן של התיק.
"הו... בסדר." קלייד משיב. "אני אתגעגע אלייך." הוא מחייך. הוא מסתכל מסביב, מוודא שאף אחות לא מסתכלת, ומנשק אותו נשיקה רכה.
אייס מחייך אליו. "אני אראה אותך ביום שני." ובמילים אלה, הוא יוצא מהחדר.