שוגר בייבי

פרק 666

עכשיו כבר שתיים אחרי הצהריים, ודדי לא בבית. אני שוכבת במיטה בחלוק משי שאין מתחתיו דבר, וקוראת מחדש את "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן. הספר הזה אף פעם לא מתיישן, לא משנה באיזו שנה אני קוראת אותו. אני מגיעה לאחד החלקים הכי מטלטלים בו, שמתאר מציצה שהשתבשה:

"אני חושב שזה היה כדור תועה, אחרת לא הייתי מצליח לצנוח מהמכונית ולהישאר חי. פתאום היא היתה מתה, ואני חשתי וגם ראיתי איך ראשה נשמט לאחור ואיך הזרע שלי נשפך על עפעפיה, על עיניה, על פניה."

הגאוניות של הקומפוזיציה הזאת אינה עוזבת אותי: הזרע, שמסמל את החיים והתשוקה, ניתז על פנים מתות, שלא מרגישות עוד דבר.

וכל זה מזעזע, אבל גם מחרמן אותי ממש.

כבר אמרתי שאני דפוקה?

כמעט בלי לשים לב אני מחליקה את היד שלי לתוך החלוק, ומעבירה ליטופים עדינים על החריץ שבין שפתי הפות שלי, מלמטה עד למעלה ובחזרה. קצה האצבע שלי מחליקה שוב ושוב על נקודת החיבור שבין השפתיים, ומציירת מעגלים דימיוניים מסביב לדגדגן שלי.

פאק, זה כל כך מגרה... הפה שלי נפתח ונסגר בשקט, באנחות עילמות, בזמן שאני קוראת את השורות האלה שוב ושוב.

"ברצינות?" אומר קול זר לפתע. "את מאוננת על עמוס קינן?"

הלב שלי מחסיר פעימה, ואני מוציאה מיד את היד מהחלוק.

עיני תכלת יוקדות מביטות בי, מתוך תווי פנים מוכרים להכאיב. אף פעם לא ראיתי אותו, אפילו לא בתמונות, אבל אני מיד יודעת מי הוא.

"אתה תמיד מתפרץ בלי אזהרה לחדר השינה של אביך?" אני שואלת, ומניחה את הספר שלי בצד.

הוא מגחך ומתיישב לידי על המיטה. עיניו שוזפות אותי.

"אני ואבא לא מסתדרים כל כך. רציתי לבוא לקחת כמה דברים בזמן שהוא לא נמצא, ולא ידעתי שיהיו לו אורחים."

"אני לא אורחת." אני אומרת בהדגשה.

עיניו מבזיקות לעברי.

"אני יודע טוב מאוד מה את."

בתנועה אחת מהירה, הוא פותח את החלוק שלי.

אם כל אדם זר אחר היה עושה זאת, הוא היה חוטף ממני סטירה. אבל לא הוא. מהרגע שראיתי אותו בפתח הדלת, אני יודעת שאתן לו כל מה שירצה לקחת.
רונן מעביר את מבטו על גופי העירום לכל אורכו, ואז מחזיר את מבטו אליי. פניו חתומות, לא מסגירות דבר.

"אז תגיד לי: מה אני?" אני שואלת, באותה הדגשה כמו שלו.

רונן מוריד את מבטו שוב, וממקד את עיניו בחזה שלי, שעולה ויורד עכשיו בנשימות מהירות. הוא מעביר את ידו על פני השד השמאלי.

"את צעצוע יפה."

אצבעותיו ממוללות את הפיטמה שלי.

"אתה טועה." אני לא מצליחה להסתיר את ההתנשמות בקולי. הוא רק מחייך בזחיחות, כאילו התגובה שלי היא ההוכחה לעליונות שלו עליי. ידו מחליקה במורד הבטן שלי, וממשיכה למטה, ועוד למטה.

"אל תשקרי לי. אצבעותיו חודרות לתוכי.

"פאק!" אני נאנחת ומקמרת את גבי, דוחפת את הציצים שלי כלפי מעלה, קרוב יותר אל פניו. רונן מוריד אליהם את ראשו ומלקק את המרווח שביניהם. פיו מתקדם במעלה השד הימני, בזמן שאצבעותיו מזיינות את הכוס שלי.

"פאק! הו, פאאאאק!" אני צועקת.

שפתיו מתהדקות סביב הפיטמה שלי, והוא מתחיל לינוק.

אני מניחה יד אחת יל ראשו, ובידי השנייה ממששת קדמת מכנסיו: זה מרגיש כאילו יש לו מוט ברזל שם. אני מתחילה לשפשף אותו בזמן שהוא מזיין אני עם האצבעות. אצבע אחת שלו, לחה מהנוזלים שלי, משחקת לי בדגדגן שלי, בזמן ששתי אצבעות אחרות מפמפמות בתוכי. הגוף שלי מתחיל לפרפר באורגזמה.

כשהכל עדיין מסתחרר מסביבי, רונן נשכב מעליי. לא שמתי לב מתי הוא הספיק לפתוח את מכנסיו, אבל עכשיו הזין שלו ננעץ עמוק בתוכי. אני גונחת כשאני מרגישה איך הוא מרחיב את הכוס שלי.

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי גוף צעיר וחטוב כל כך מעליי. הציצים שלי נמרחים על החזה הנוקשה שלו, והקוביות שבבטן שלו לוחצות כנגד ביטני.

הוא דופק אותי בקצב מהיר וחסר סבלנות, כאילו שהוא משתמש בגוף שלי רק בשביל לגמור.

עכשיו מצחו נשען על מצחי ועיניו ננעצות בעיניי מטווח אפס. הוא נוהם חרישית ומתפוצץ בתוכי, מציף את הנתיק שלי בזרע חם ודביק.

אנחנו נשארים בתנוחה הזאת עוד מספר רגעים, מזיעים ומתנשפים. החזה שלי עולה ויורד כנגד שלו, והנשימות שיוצאות מפי מתערבבות עם נשימותיו. אחרי שפרק את הכל, רונן יורד ממני וקם על רגליו.

הוא סוגר את מכנסיו וניגש אל שולחן העבודה של דדי.

"מה אתה עושה?" אני שואלת בקול מנומנם.

"אמרתי לך," הוא מחייך אליי בממזריות. "באתי לקחת כמה דברים בזמן שאבא לא נמצא."

אני מביטה בו כשהוא מוציא כמה דברים מהמגירות ושם אותם בתיק שלו.

"אם הוא ישאל אותך על דברים שחסרים, פשוט תגידי לו שהייתי צריך כמה דברים בשביל הפרוייקט שלי."

"מה? אתה רציני?" אני שואלת.

"כן, פשוט תגידי לו. זה בסדר!" הוא מבזיק אליי חיוך נוסף ויוצא מהחדר.