אמא שחורה באדום

מי את באמת, דניאל?

לראות מישהי שלפני כמה ימים ירתה עליך חץ בכתף ורצתה להרוג אותך בעיניים עצומות בוכה, טוב, זה לא המחזה הכי מעורר השראה. היא בכתה וניסתה להשתלט על עצמה לאט לאט.

״אני...אמורה להרוג אותו, ואתכם.״ היא הצביע עליי, ואז על ג׳אנגקוק וטאהיונג. מה זה אמור להביע בדיוק, ואיך זה קשור להו-סוק?! ״הו-סוק...הוא גם צריך למות. אני...אלו פקודות מ...״ היא השתנקה.

״ממשלת ערפדי העטלף. הם שיתפו פעולה עם הצבא שלנו, יותר נכון, עם יחידות מסוימות...״ יונג בוק הביט בה במבט אדיש, לא נראה שהוא כועס, הוא יותר נראה חושב.

״את מהיחידה הסודית. זאת שהעטלפים משתפים איתם פעולה. הם רצים להשמיד כל דבר שיכול לערער להם את השלטון. טאהיונג וג׳אנגקוק הם בני אדם עבדים שנמלטו, גזר דין מוות. והו-סוק, אבא שלו זאב הרעלן העשיר ביותר והמסוכן ביותר. היית חייבת להרוג אותו ואת כל משפחתו, רק הו-סוק נשאר״ הוא הסביר אותה, בלי למצמץ, חישב הכל בדיוק ולא הוריד ממנה את העיניים.

״אז את צריכה לחסל גם אותי. אני חייל לא בתפקיד. אבל עדיין חייל שעוזר לבוגדים כביכול. למה לא ציינת שתהרגי אותי?״ הוא זרק עליה פצצה שגרמה לה להחוויר. הוא לא ענתה. ״את נראת בערך בת ארבע עשרה, זאת אומרת שאת אמורה להיות ממש ממש טובה, או...בשר תותחים״ הוא הסביר בנועם.

״איפה השאר? איפה הם מתחבאים?״ ואת כל זה אני שומע כשאני רוכן מעל הו-סוק, מנסה להחזיר אותו להכרה. ראיתי בהולוגרמה הדמיונית בעיני, חץ. נעוץ לו בגב. סובבתי אותו. שבר החץ חדר לו עמוק, אני רק אצטרך להוציא אותו כדי לסגור את הפצע.

״לא! אל תגיע בזה!״ היא צעקה עליי פתאום, החזיקה בחץ ואיימה להחדיר אותו עמוק יותר. עיניה רשפו שנאה ופחד. היא תמות אם תיכשל. לפחות עד שתחכה לתגבורת.

״דניאל... כדאי לך מאוד להזיז את היד...״ לחשתי לעברה, מרגיש איך כל טיפה בדמי בוערת מאנרגיה. היא המשיכה להביט בי, לא אכפת לה. היא חייבת להרוג אותו. אני מבין, אבל זה לא עומד לקרות במשמרת שלי. ״אני לא אעבור על זה...״ לחשתי לה, לא חשבתי שילדה בת ארבע עשרה תהיה כזאת ארסית.

תוך כדי שאני נאבק בה, קולות שקטים של צעדים נשמעו בקרבת מקלות. עשרים איש בערך. ״הם פה. אני מרגיש אותם.״ סיננתי כשאני לא מוריד ממנה את המבט. זה הזמן לעשות משהו.

היא חייכה מעט ונעמדה. מדים כמו אלו שהיו ליונג-בוק, בכחול כהה עם חרבות תואומות וסרטים על הראש עם סמל של כנפי עטלף עוטפות חרב. רצים בדממה ועוקפים אותנו מכל עבר. כולם נדרכו, חוץ מיונג-בוק שעדיין נראה נינוח.

בנתיים, הוצאתי את החץ מגבו של הו-סוק וניסיתי לעשות משהו כמה שיותר מהר. ״אני רואה שעיצבו את הסמל של היחידה שלך מחדש...״ הוא סינן בחיוך אל דניאל שעכשיו פניה עטרו גוון אדום. היא הידקה את ידיה על הקשת שלה ושלפה חץ.