אמא שחורה באדום

איחוד משפחות מחדש?

שעתיים, אולי יותר, טיפסנו במעלה הצוק היבש. כולם עייפים ועצבניים, אבל נחושים לסיים את המסע הזה.

״היי.״ ג׳ימין הלך לצידי, מנסה לשמור על טון נמוך ומרחק מדניאל.

״היי״ החזרתי לו, יודע שאצטרך לענות על מליון שאלות שרצות לו בראש. ״אם אתה מתכוון לשאול מה עשיתי שם, אז לא עכשיו״ הגעתי ישר לעניין בלי גינוני שיחה יפים.

הוא השתעל מעט מהאוויר היבש שהלך ונהיה כואב לנשימה. ״אוקיי...אני יכול לשאול משהו אחר?״ הוא לא הסתכל עליי, ואני רק יכלתי לנחש מה הוא רוצה עוד לדעת. ״מאיפה ידעת על צוקי הרוחות? ויש לך כבר תכנון מה נעשה כשנגיע?״ הוא השתעל שיעול קטן.

״אמא שלי אמרה לי. ולא, אני לא יודע מה אני אמור לעשות״ עניתי בקוצר רוח. הוא הנהן והמשיך להשתעל, בקושי סוחב את עצמו.

״אתה יודע למה יש לי כל כך הרבה מידע עליך?״ הוא זרק פתאום לאוויר, אבל את התשובה לא הספקתי לשמוע.

״אנחנו עוד קצת שם!!״ יונג-בוק צעק והסתכל עליי במבט מלא משמעות, הסתכלתי עליו חזרה, יודע שהגורל שלי קרב ובא, ואף אחד לא יוכל לעשות כלום חוץ מלִצפות.

עצרתי והסתכלתי על המשך הדרך, האוויר הפך ליבש ומריר יותר, מלא באבק וחול. ״אני אמשיך מכאן לבד...״ הכרזתי, אבל אז יונג-בוק פרץ בצחוק.

״לא אתה לא. אני וג׳ימין נבוא איתך!״ הוא הודיע לי בנשימה אחת. עכשיו תורי היה להיות מבולבל, מה קשור ג׳ימין?! יונג-בוק ראה את המבט שלי, אבל חייב להתעלם ממני. הוא הסתכל אל האופק וחייך ולא מאושר. ״בואו נעלה״ הוא דיבר בחיוך, ״ואתם, תוכלו לחכות לנו כאן?״ הוא פנה אל השאר שנראו לא פחות המומים ממני.

הוא לא חיכה לתשובה והמשיך לעלות, כשאני וג׳ימין מאחוריו. ״תמצא דרך אחרת...״ ג׳ימין סינן לי כששמר על טון שאחי לא יוכל לשמוע. עיני נפערו בתדהמה, הוא יודע, והוא לא מתכוון להסתיר זאת. ״אסור לך, פשוט אסור לך! אם תשחרר את אמא שלך... אם תעשה את זה ו תקריב את עצמך, כולנו נמות!״ הוא לחש כשהוא בקושי מצליח להגות את המילים.

״אין לי ברירה. זה או זה, או שכל שאר העולם ימותו.״ קבעתי, ולא חיכיתי לתשובה. עליתי מהר יותר, עקפתי גם את יונג-בוק. ״הגענו״ הכרזתי, ושאלתי אל ראותיי את האוויר העכור שכיסה עכשיו את כל הצוק. לא הגענו לפסגה, המקום היה יותר נמוך, ויותר תלול. כשסוף של צוקים ויערות נחשף מתחת.

״יש פה מערה!״ קראתי להם כשחקרתי מעט את האזור התלול והסלעי שעמדנו עליו. נכנסתי פנימה כשאני שומע את ג׳ימין לא מפסיק להשתעל ולהיחנק, תהיתי למה הוא בא אם ידע על מצבו באזור כזה. בפנים נחשף חלל קטן וחשוך שהואר בעזרת כמה לפידים כשמול הפתח במרחק כמה מטרים ניצבה דלת ברזל.

״דלת?״ יונג-בוק נשמע מופתע, אבל ג׳ימין לא צייץ. ״ג׳ימין. אתה יכול לפתוח אותה?״ הוא ביקש או שאל אני לא ממש בטוח, אבל איך ג׳ימין ידע לפתוח את הדלת הזאת? אני מפספס משהו, כבר הרבה זמן.  ג׳ימין שאף אוויר מלוכלך, השתעל והתקדם אל הדלת.