אמא שחורה באדום

פרק בונוס- לפני שהכל התחיל...

״חזרתי!! יש פה מישהו?״ צעקתי אל החלל הריק, זורק את הנעליים בכניסה ורץ למטבח. אין פה אף אחד. אני שוב לבד. ״איפה הם?״ שאלתי את עוזרת הבית ששטפה את הרצפה.

״אימך אמרה לי להודיע לך שהיא חוזרת עוד שעתיים״ היא הודיעה והמשיכה בשלה. הנהנתי לעצמי ועליתי לחדרי.

״היא בקשה שתאכל את ארוחת הצהריים!״ קראה אחרי עוזרת הבית, אבל צעקתי שאני לא רעב. טרקתי אחריי את הדלת והסתכלתי סביב. אם אבא יגלה על מה שקרה היום, הוא שוב יכריח אותי לעשות כל מיני דברים, הוא שוב ירביץ לי... לקחתי את הגיטרה ובהיתי בה.

הטלפון רטט פתאום. הרמתי אותו, הודעת אינסטגרם... פתחתי את ההודעה. תמונה הופיעה, תמונה שלי...ושל מה שקרה היום. ׳מה אתה רוצה?׳ הוא שוב איים עליי, איים לפרסם את התמונות האלו, שהוא בעצמו צילם לאחר שהפשיט אותי לגמרי.

׳נקמה.׳ המילים הופיעו על המסך באיום. נקמה... על זה שהחזרתי לו, נקמה על זה שלא שתקתי לבריון בית הספר העשיר והמפונק הזה. ׳עוד שעה, מאחורי בית הספר׳ הוא ציין כתובת ויצא מהצ׳אט. התחלתי להתארגן, אבל זה היה מאוחר מידי.

״איפה הוא?! איפה הדביל הזה?! אני אראה לו!!״ הוא צורח. עצבני בטירוף! אני נכנס אל הארון באוטומטיות, מכסה את אוזניי עם כפות ידיי, רועד מפחד.

״תני לי את השוט הזה!״ הוא צרח, צועד אל משרדו. ״תמצאו לי את הפרחח הזה!!״ הוא ממשיך לצעוק. זה הסוף שלי. אבל זאת לא אשמתי! הוא איים עליי, הוא והחברים שלי איימו עליי, הפשיטו אותי גרמו לי לרקוד עם תחתונים בקור הזה! זה לא אשמתי! הוא יחשוב ששתיתי, שלקחתי משהו.

דלת החדר נפתחה בתנופה, אסור לי לנעול את הדלת, בדיוק בגלל זה. הוא שבר דברים והפיל אותם, שמעתי את האורגן שלי מתרסק על הרצפה, שמעתי את הגיטרה מתרסקת. בכיתי בשקט, שלא ישמע אותי.

לפעמים הוא יכול להיות כל כך נחמד וטוב לב, אבל כשהוא בקטע להרוס, לכעוס ולשנא, פשוט עדיף לא לנשום בתוך ארון בגדים ולתת לרהיטים לספוג את זה.

״מין יונגי!!״ הוא פתח את דלתות הארון וכמעט שבר אותן. הוא משך אותי משם וזרק אותי על הרצפה. התחננתי, בכיתי. ביקשתי להסביר, אבל כלום. הוא התחיל להכות אותי, לתת לצלקות להתחרט עמוק, אין מי שיציל אותי.

התעלפתי.

אותו חלום שוב עלה, ושוב התעוררתי מיוזע ורועד. כבר לקראת ערב, אני גמור! הוא יפרסם את התמונה, ולא רק ששלח אותה לאבא, הוא ישלח לכל מי שרק אפשר. אני אבוד.

אמא לא נכנסה לבדוק אם אני בסדר גם למחרת, היא רק הקפיצה אותי לבית הספר ונסעה משם בשתיקה. עוד לפני שנכנסתי פנימה, הכנסתי יד לכיס והעברתי אצבע על הלהב הקטן. אף אחד לא ישים לב אם אאחר, גם ככה אף אחד לא מדבר איתי או מסתכל לעברי. אני לבד.