אמא שחורה באדום

שני אחים חדשים! במה זכיתי?😋

"יונגי? יונגשי?!!" ג'ימין לחש לי בחרדה ואחי רץ אליי, מנסה לחשוב מה לעשות איתי.

הכל השחיר לי. הלב שלי התחיל להאיץ בטרוף והנשימות שלי הפכו כבדות וכואבות. הינה, זה שוב התחיל.

אני שומע קולות. מה קורה כאן?? מול עיני הופיע ילד קטן. הוא מפוחד כל כך, הוא בוכה למה?

"תציל אותי ..." הוא לוחש. עצמתי עיניים והנחתי ידיים על האוזניים.

"אתה לא אמיתי! לאא!!" אני צורח. מישהו סותם לי את הפה עם היד שלו.

"יונגי. פקח עיניים!" קול אחר ציווה עליי. קול שלא ציפיתי לשמוע בזמן הקרוב. קול אוהב ומפתיע. פקחתי את העיניים לאט לאט לפני הוראותיו. עדיין מנסה לנשום ללא הצלחה.

"יופי. עכשיו תסתכל עליי. ותנשום. אחת...שתיים..." הוא סופר איתי נשימה אחר נשימה, ואני מסתכל אל תוך עיניו הכואבות. לכן הוא נראה כל כך עצוב אז...הוא אחי, ולא זכרתי אותו.

"כל הכבוד! איך עכשיו? יותר טוב אני מקווה..." הסתכלתי עליו ואישרתי בראשי. הרבה יותר טוב.

"יונג-בוק!" וו-היוק לחש בקריאה מזוזעזת. והוא הסתובב אל אחיו הגדול כשהוא עדיין רכון אליי.

"היונג..." עכשיו הוא הזדקף לעברו, והן התחבקו בעוצמה שטלטלה את בקתת העץ. דמעות ירדו מעיניהם, נראה שהרבה מאוד זמן הם לא נפגשו, ולא כי רצו בכך.

"איך גדלת!" וו-היוק דמע מאושר. הבטתי בהם ולא האמנתי. יש לי משפחה! טוב, כמעט... אבל בשבילי, שני אחים זה מטורף! הייתי בטוח שאני יתום חסר בית, גלמוד! ועכשיו לי לא אח אחד, אלא שניים!! וואוו....

עכשיו הוא הסתובב לעברנו, במיוחד אל ג'ימין במבט מאוכזב ומוכיח. "יונג-בוק היונג. אני...לא...סליחה!" הוא קם וקד בתשעים מעלות אל אחי הגדול, וסימן לי לעשות כמוהו.

פליקס, סליחה, יונג-בוק הסתכל עליי בכעס כשמיד קמתי מהמיטה וקדתי כמו ג'ימין. "מה חשבתם לעצמכם?!! כל כך רציתם למות?" הוא לא הורה לנו להתורמם, מה שגמר לי על הגב.

"אני מצטער היונג! לא נחזור על זה שוב. מבטיח!" הצטערתי מעומק הלב. וניסיתי להציץ לעברו, מבטו עכשיו היה מבועת. הוא הסתכל בחרדה על וו-היוק ונראה שהוא מחוויר.

"קומו." הוא הורה, וסחב איתו באותה הנשימה את וו-היוק מחוץ לבקתה, שניהם מתלחשים.

"מה קורה שם?" ניסיתי להקשיב, אבל ג'ימין לקח אותי לאחור.

"עזוב את זה." הוא שלל בראשו.

"מה נעשה עכשיו? אני חייב למצא את האבן הזאת. אני מרגיש את זה!" ג'ימין לא ענה, הוא רק סקר סביבו את החדר הקטן.

"שם. " הוא הצביע על חלון צר בקצה שני של החדר. אוקיי, נוכל לעבור משם, ואז מה? פשוט נברח. טוב, הבנתי שאני די טוב בזה. הסתכלנו אחד על השני באישור.