שאנל
"אני בדרך, מגיעה עוד 2 דקות, אני לובשת חולצה שחורה, ויש לי שיער בלונדיני קצר, אתה תראה אותי", הקלדתי ללוגן ברעד ובפחד, והכנסתי את הטלפון לכיס האחורי, מקווה שההודעה תצא קלילה.
הלכתי לכיוון הספרייה, והשעון על כף ידי הראה את השעה 14:52.
8 דקות שאנל...
התטי את ראשי לעבר הכיוון הנגדי לספרייה, ושקלתי לדפוק ריצה החוצה.
נכנסתי בחוסר רצון עצום לספרייה.
ואז ראיתי אותו.
הוא ישב על כיסא צהוב מפלסטיק, ולבש חולצת פוטבול.
הרגשתי כאילו מישהו סתר לי.
זוכרים את רעיון הבריחה?
הגיע הזמן לנצל אותו.
כאילו הגורל קרא את מחשבותיי, לוגן הסתובב, ראה אותי והביט בי מבט מוזר שלא הצלחתי לפענח, ואז התחיל לנופף לי.
מבטינו הצטלבו, וזה היה יותר מדי.
הרגליים שלי לא זזו מהרצפה, ופתאום עלה פלאשבק במוחי.
אמי הפילה אותי על רצפת המוסך, הייתי בת שנתיים , אבי התחיל לארוז את חפציו, ואמי צווחת בקול מלא אימה, אבא שלי מכה אותה בחוזקה והיא מתחילה לדמם.
הדם.
הצרחות.
אבא שלי מרביץ לאמא שלי.
חבטת האגרוף בפניי.
חולצה עם מספר 12.
חולצה עם מספר 12.
חולצה עם מספר 12.
חולצה עם מספר 12.
לא!!! שמעתי את אמי צווחת במוחי.
הבטתי בלוגן, והפנתי את מבטי על חולצת הפוטבול שלו, עליה נכתב המספר 12.
הרגשתי דמעות נחקקות בזוויות עיניי, פתחתי את דלת הספרייה והתחלתי לרוץ.
מה חשבתי לעצמי?
שאני יכולה לעשות את זה?
טיפשה, שמעתי את הקול של אמי מהדהד במוחי.
דמעות זלגו על עיניי, ומיהרתי לנגב אותם.
כמעט הגעתי לשער בית הספר, כשאני מתנשמת בכבדות, אבל לא הפסקתי לרוץ.
פתאום שמעתי קול מאחורי, "חכי!" צעק הקול המתנשף.
YOU ARE READING
angel pain
Romanceשלום לכולם! זה הספר שלי, שמדבר על שאנל ולוגן. שאנל היא לוחמת, וחזקה. אבל מאחורי כל השכבות הגנה, מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת, שהוריה מכים אותה. שאנל היא מאומצת. במהלך הספר תגלו עוד על העבר שלה ועל דמותה. לוגן כביכול בר מזל. יש לו כמעט הכול, אבא עשיר, בי...
