שאנל
"הגענו", אמרתי, אחרי שבילינו את שאר הנסיעה בדממה, אחרי פריקת הסודות המוזרה, אך המנחמת שלנו.
"לקחת אותי לים?", נרתע, ונראה כאילו הוא הולך לירות במישהו.
"כן, יש בעיה?", שאלתי.
"אני לא יכול להיות כאן", כמעט צעק בזעם וכאב, שלא הבנתי מאיפה באו.
"בסדר, לאן אתה רוצה ללכת?" ,שאלתי בידיעה מה זה שרוצים לברוח ממקום כלשהו.
"קחי אותי לרחוב 'לינקולן' מספר בניין 5".
כמעט רעד.
ובאמת שלא הבנתי למה.
התחלתי לנסוע.
"זה הבית שלך?", ניסיתי להקליל את האווירה.
"לא".
אוקיי...
הבנתי את הרמז, ושתקתי לאורך כל הנסיעה.
"תודה", זעם.
ולא הבנתי מה קרה, בין זה שחלקנו סודות, לזה שהוא מתנהג כאילו הרגתי לו את הכלבלב.
אבל נמאס לי.
הוא לא יכול להתנהג אליי ככה, בלי שאני אפילו לא יודעת מה עשיתי.
זה לא בסדר.
"למה אתה מתנהג אליי ככה?", עכשיו אני הייתי זאת שכעסתי.
לא אסכים לאף אחד להתנהג אליי ככה.
"אני לא חייב לך הסברים", כמעט צעק עליי.
"שאתה מתנהג למישהו כמו זבל בלי שהוא עשה שום דבר, אז כן".
"מוכר לך, לא?", עקץ.
"סליחה?" נעלבתי, אבל הרגשתי זיק אשמה, שמיהרתי להעיף.
הוא יצא מהמכונית, הוציא בזעם את הארנק שלו, ונתן לי 20 דולר.
"קחי, למונית", אמר מהר, ולא הסתכל אליי, זה היה יכול להיות נחמד, אם הוא לא היה אומר את זה בטון כזה לא נחמד.
הושטתי יד ולקחתי את הכסף.
"תודה רבה לך", חייכתי בתמימות, רכנתי קדימה, סגרתי את הדלת של המכונית שלו, והתחלתי לנסוע.
חייכתי כמו מטורפת.
אני לא התכוונתי לגנוב לו את המכונית, או משהו כזה.
אני אחזיר לו אותה.
ברגע שהוא יתנצל.
אף אחד לא מתנהג ככה אליי.
הוא ילמד את זה.
YOU ARE READING
angel pain
Romanceשלום לכולם! זה הספר שלי, שמדבר על שאנל ולוגן. שאנל היא לוחמת, וחזקה. אבל מאחורי כל השכבות הגנה, מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת, שהוריה מכים אותה. שאנל היא מאומצת. במהלך הספר תגלו עוד על העבר שלה ועל דמותה. לוגן כביכול בר מזל. יש לו כמעט הכול, אבא עשיר, בי...
