לוגן
איזה.
חרא.
של.
מצב.
מה, לעזאזל, אני אמור לעשות?
שאנל שרועה על המדרכה, ונראה כאילו היא נאבקת בשד או משהו.
"שאנל, הכל בסדר", כרעתי ברך לידה, וניסיתי להרגיע אותה.
"תסתכלי עלי, הכל בסדר", נגעתי בפניה, היא נרתעה.
זה שבר אותי.
"אני לא אפגע בך", לחשתי, היא הפנתה את ראשה כלפי, ונראה שהיא נרגעה מעט.
לאט, לאט, הצרחות שלה דעכו, עד שפסקו.
היא ייצבה את נשימתה.
"תסתכלי עלי" אמרתי לה, "את בטוחה, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך", הבטחתי.
מחיתי בידי את הדמעות שזלגו על לחייה.
כעבור כמה דקות של שתיקה, "את בסדר?", שאלתי, דואג.
"לא ממש", מלמלה וניכר היה שהיא עדיין נסערת.
"בואי", הושטתי את ידי אליה, והתרוממתי.
"מה? לאן?", נרתעה.
"את תראי", השבתי בחיוך.
נראה שהיא רוצה לסרב, אבל כעבור כמה רגעים הנהנה.
התחלנו ללכת בשביל, חזרה לעיר.
אחרי הליכה של 10 דקות, הגענו למרגש חניה.
"מה אנחנו עושים פה?", שמעתי זיק של חוסר סבלנות בקולה.
"יש לך רישיון?", חשבתי שכן, בעיירה שלנו, כמעט לכל אחד יש רישיון כבר בגיל 15.
"כן, אבל אין לי רכב, אני מתה על מכוניות, אני עובדת במוסך, מאז גיל 14.
אחד החלומות שלי זה שיום אחד תהיה לי מכונית מרצדס משלי", צהלה ודיברה כל כך הרבה, כמו שלא ראיתי אותה בחיים.
"אמ, אבל עזוב, זה סתם חלום מטומטם, המכונית עולה כמעט חצי מיליון דולר, וזה סתם חלום טיפ-".
"שלא תעזי לסיים את המשפט הזה, שאנל. זה לא טיפשי בכלל" ,קטעתי אותה.
"אז מה אנחנו עושים פה?", שינתה נושא.
הוצאתי את המפתח מכיסי, וזרקתי אותו אליה.
"יש לך מכונית משלך?", צייצה בהתלהבות, ותפסה את המפתח באינסטינקט שלא היה מבייש שחקן פוטבול בליגה העולמית.
תזכורת לעצמי - אם שאנל עצובה, צריך לדבר איתה על מכוניות.
"אאודי", אמרתי בגאווה.
"אומייגאד", צווחה, וחששתי שעוד שניה היא תתחיל לקפוץ ולרקוד במקום.
"אז את עובדת במוסך?", התעניינתי.
"כן, אני מתה על מכוניות, העבודה במוסך מקנה לי שלווה, רוגע, מקום מפלט, אתה מבין?", חייכה, ולא היה זכר לבחורה שבכתה וצרחה על המדרכה.
"כן, אני מבין. ככה אני מרגיש עם פוטבול", עניתי, והיא נראתה כאילו אמרתי לה שאני אוהב לאכול חרא.
"אה", ראיתי בעיניה זעם.
"את לא אוהבת פוטבול?", תהיתי.
"בלשון המעטה", גיחכה, אבל לא היה שום רמז שעשוע בקולה.
לא ידעתי מה זה אומר או מה קרה מקודם על המדרכה, אבל התכוונתי לגלות.
אבל הייתה לי תחושה שלא אקבל את מבוקשי היום.
זה בסדר, בכל מה שנוגע לשאנל, יש לי סבלנות.
YOU ARE READING
angel pain
Romanceשלום לכולם! זה הספר שלי, שמדבר על שאנל ולוגן. שאנל היא לוחמת, וחזקה. אבל מאחורי כל השכבות הגנה, מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת, שהוריה מכים אותה. שאנל היא מאומצת. במהלך הספר תגלו עוד על העבר שלה ועל דמותה. לוגן כביכול בר מזל. יש לו כמעט הכול, אבא עשיר, בי...
