לוגן
שאנל הלכה לכיווני, ובניגוד לפעם הקודמת, היא נראתה בטוחה בעצמה.
כאילו דבר לא עוצר בעדה.
"היי, הבאת את המחשבון המדעי?" שאלה בקול רך יותר מהפעמים הקודמות שדיברנו.
"כן, בטח", השבתי בחיוך.
"אוקיי, בוא" אמרה בקול ערמומי, והתחילה ללכת.
"היי, חכי, לאן את הולכת?" רדפתי אחריה, "אתה תראה", צהלה בניצחון.
כעבור כמה דקות שהלכנו בדממה, ראיתי מסעדה קטנה, בזווית עיני.
"אנחנו הולכים לשם?", תהיתי.
"חשבתי שאם אני מלמדת אותך מן הראוי שאקבל משהו בתמורה" אמרה כאילו אני מטומטם.
"אה..אמ, אני לא ידעתי. חשבתי שזה מטעם בית הספר, ברור שאני אשל-" גמגמתי בלחץ.
"תסתום כבר, אתה מבזבז לי את הזמן" אמרה בציניות וגיחכה.
"אנחנו לא הולכים לאכול שם, סתם צחקתי איתך, יש שם ספסל בגינה של המסעדה, נחמד לשבת שם. אני מכירה את הבעלים, הוא נתן לי אישור לעשות כאן את הלימודים איתך" צחקקה, ואלוהים, כמה שקול הצחוק שלה היה יפה.
רציתי רק להקליט את צליל צחוקה ולשמוע אותו כל החיים.
אוי ואבוי.
אני משתגע לחלוטין.
YOU ARE READING
angel pain
Romanceשלום לכולם! זה הספר שלי, שמדבר על שאנל ולוגן. שאנל היא לוחמת, וחזקה. אבל מאחורי כל השכבות הגנה, מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת, שהוריה מכים אותה. שאנל היא מאומצת. במהלך הספר תגלו עוד על העבר שלה ועל דמותה. לוגן כביכול בר מזל. יש לו כמעט הכול, אבא עשיר, בי...
