פרק 19 - דאגות

32 3 0
                                    

לוגן

מה, לעזאזל?

רתחתי מזעם!!

מי היא חושבת שהיא?

ידעתי שלא הגיע לה ההתנהגות שלי, אבל לגנוב לי את המכונית?

היא מטורפת יותר משחשבתי.

לא ידעתי מה אני הולך לעשות לגבי זה, אבל היה לי דברים חשובים יותר לדאוג לגביהם.

לא רציתי להגיד לה את הכתובת האמיתית שאני הולך אליה, לא היה לי כוח או סבלנות לתרץ למה אני הולך לבית חולים.

נכנסתי למבנה, וצעדתי לכיוון עמדת האחות.

"שלום, אני צריך ללכת לחדר 314, אני מבקר", הסתכלתי על כל מקום חוץ מעל האחות, ודאגתי שמישהו הולך לראות אותי.

"אין בעיה", מלמלה והקלידה במחשב.

"מה הקשר שלך למריה?", שאלה.

"אח", מבטי היה מופנה לנעליים שלי.

"בסדר, יקראו לך עוד מעט, היא כרגע בטיפול", חייכה אליי חיוך מנחם.

"תודה", לחשתי והלכתי לשבת על אחת הכורסאות, עם תחושת מועקה. 

עבר יותר משבוע מאז שביקרתי אותה, ואם נגיד שאני מתגעגע, זה יהיה לשון המעטה.

נזכרתי בפנים שלה, וראייתי הטשטשה מהדמעות שניסיתי להסתיר.

כל הסיפור מתחיל מהתחלה...

angel painWhere stories live. Discover now