לוגן
הייתה לי הרגשה שפגעתי בשאנל.
ולא ידעתי למה.
זה רק פארק, נכון?
אבל הייתה לי תחושה שעבורה זה לא היה רק 'פארק'.
הרגה אותי ההרגשה שפגעתי בה.
"אני מצטער, לא ידעתי שהפארק הזה כל כך חשוב לך" התנצלתי בנימת אשמה.
"בסדר" מלמלה. "אז אנחנו נלמד כאן" הצביעה על ספסל בצבע ירוק מחריד.
"אה", מה יש לך?
למה אתה ממשיך להעליב אותה?
מטומטם אחד.
"מה הבעיה שלך?", נזפה בי.
"שלא נתחיל בכלל" פלטתי.
"בוא כבר, מטומטם", צחקקה ברכות.
פתאום בזווית העין ראיתי אותה.
אוי לא!!
מיד קפצתי לשיח הכי קרוב שמצאתי.
"מה יש לך?" זעמה שאנל, אבל ראיתי בעיניה זיק של שעשוע.
"אל תסתובבי, אבל מאחוריך יש את לרה, האקסית שלי.
אני נשבע לך, הבחורה הזאת לא עוזבת אותי, היא מציקה לי כל הזמן" אמרתי באימה צרופה.
במוחי צצו זיכרונות של לרה, היא צועקת לעבר החלון בחדר שלי וזורקת אבנים על השמשה.
איזה פחד, הצטמררתי.
פעם אחד בכיתה ח' היינו ביחד לאיזה שבועיים.
מאז היא לא עוזבת אותי.
היא רעה.
מהסוג הכי גרוע שיש.
היא נטפלת לילדים, צוחקת עליהם, מציקה לכולם.
ועדיין כל הבנות מעריצות אותה כאילו היא מינימום בריטני ספירס.
נשגב מבחינתי.
איך אפשר לאהוב שטן כזה?
"לוגן?", צווחה לרה בהתלהבות.
"פאק" מלמלתי לעצמי, וכנראה ששאנל שמעה אותי כי היא צחקה לעצמה.
"מה אתה עושה בתוך שיח?", שאלה לרה בהתעניינות מזויפת.
"סתם, אני ושאנל משחקים" מלמלתי בניסיון למצוא תירוץ, שאנל גיחכה.
"במה?", התעקשה לרה.
"מחבואים", פלטה שאנל.
"מוזר", צחקה לרה בזיוף גלוי, שחשבה שלא שמנו עליו לב.
"מי זו הידידה שלך?", לרה הוסיפה בנימת קנאה.
"זאת שאנל" אמרתי, ויצאתי מהשיח.
בידיעה ששום דבר טוב לא יוצא מפגישה עם לרה ג'ונסון.
YOU ARE READING
angel pain
Romanceשלום לכולם! זה הספר שלי, שמדבר על שאנל ולוגן. שאנל היא לוחמת, וחזקה. אבל מאחורי כל השכבות הגנה, מסתתרת ילדה קטנה ומפוחדת, שהוריה מכים אותה. שאנל היא מאומצת. במהלך הספר תגלו עוד על העבר שלה ועל דמותה. לוגן כביכול בר מזל. יש לו כמעט הכול, אבא עשיר, בי...
