פרק 25

1.8K 58 33
                                    


כמה זוגות כבר הקריאו את מה שהם רשמו

כמה מהם רשמו ממש יפה, וכמה מהם לא הרבו במילים.

לא ידעתי אם כדאי להקריא את מה שרשמתי, מיכל המורה רצתה שנכתוב מהמקום הכי אמיתי, שנכתוב בכינות.

ועשיתי את זה

אבל אני לא חושבת שהיא התכוונה למה שרשמתי כשאמרה לרשום מהמקום הכי אמיתי

ואז הגיע תורנו ״ליה ודניאל, תורכם״

״מחכה לראות מה רשמת״ אלה לחשה לי לפני שקמתי מהמקום

סמכי עליי את לא רוצה לדעת

״את רוצה שאני אתחיל או את?״ דניאל שאל

״אני אתחיל״ אמרתי כשעמדנו מול כל הכיתה

״בהצלחה חמודים״ מיכל אמרה

״טוב אז.. את דניאל אני מכירה כבר הרבה מאוד זמן, מגיל אפס.
תמיד היינו החברים הכי טובים, דניאל הוא הבן אדם שנמצא שם בשבילי כשאני צריכה אותו, הבן אדם שמנגב לי את הדמעות ומצחיק אותי כשאני עצובה. הבן אדם שאני יכולה לסמוך עליו בסודות הכי גדולים שלי, בפחדים הכי גדולים שלי.״

הבטתי במבטו לשבריר שניה בשביל לפגוש את פרצופו המופתע

הוא לא חשב שאני אגיד את זה אחרי מה שקרה בנינו אתמול

התלבטתי לכמה רגעים אם להגיד את הדבר הבא

בעצם פאק איט

״ככה זה היה כל החיים שלי״ אמרתי כשהסתכלתי על כל הכיתה ועל המורה שמרותקת מהדברים שאמרתי

רצית אמת המורה? זה בדיוק מה שאני הולכת להביא לך

״אבל זה כבר לא ככה יותר, כשאני מביטה בדניאל עכשיו״

עצרתי בשביל להביט בו, הוא יודע לאן זה הולך.

״אני לא רואה את החבר הכי טוב שלי״ אמרתי ולא הפסקתי את הקשר עין שלנו ״אני רואה בן אדם שחושב רק על עצמו, בן אדם לא החלטי, בן אדם שלא אכפת לו שהוא פוגע באנשים אחרים על הדרך, אנשים שיעשו הכל בשבילו. עכשיו שאני מסתכלת על דניאל אני רואה מישהו שאני בסהכ הכל כלי במשחק שלו״

הוא ניסה לא להראות את זה אבל כשהסתכלתי לו בעיניים היה קשה לפספס כמה שהמילים שלי פגעו בו

יופי

שהוא סוף סוף ירגיש את מה שאני מרגישה

החזרתי את מבטי אל הכיתה, הם היו מרותקים ובעיקר מופתעים ממה שאמרתי, רובם בכלל לא ידעו שקרה משהו בנינו, הם רגילים לראות אותנו כחברים הכי טובים הם לא רגילים למה שנהפכנו.

My best friendWhere stories live. Discover now