לא ציפיתי לראות אותה פה עכשיו
חן
אני לא אשקר אני כן מופתעת אבל אני לא מבינה למה
הרי זה ברור
הוא לא התגבר על הרגשות כלפיה
אתמול בלילה היה כלום בשבילו, הוא לא התכוון למה שאמר
הוא היה רק שיכור
ואני כמו מטומטמת האמנתי שהוא באמת אוהב אותי
פתטית
לפי מבטו היה נראה שהוא מופתע לראות אותי כאן "ליה"
הסתכלתי הצידה וראיתי שחן כבר הלכה
לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה להגיד. הדבר היחיד שעלה לי לראש זה לקחת את הרגליים שלי ולעוף משם וזה מה שעשיתי
"ליה" הוא ירד אחרי במדרגות "נו ליה תעצרי רגע"
"ליה תעצרי" הוא אחז בידי "זה לא מה שאת חושבת"
"לא מה שאני חושבת" אמרתי בכעס ונענעתי את הראש "אתה רוצה לדעת מה אני חושבת? אני חושבת שאתה חתיכת חרא דניאל, להתקשר אליי בלילה כשאתה שיכור מהתחת כדי שאני אסע לקחת אותך מהמסיבה לשקר לי שאתה פאקינג אוהב אותי ואז ללכת להזדיין עם חן?״
אומנם אני לא יודעת בוודאות שזה מה שהם עשו אבל אני בספק אם הבנתי לא נכון את הסיטואציה
״אוקי דבר ראשון לא הזדיינו ולא כלום״ הוא אמר בעצבנות ״ודבר שני אני לא שיקרתי״
רגע מה?
כולי מבולבלת, מצמצתי כמה פעמים
שמעתי נכון?
אני כבר לא יודעת מה לעשות, הדבר היחיד שהרגיש נכון זה להצמיד את השפתיים שלי לשלו אחרי כל כך הרבה זמן שרציתי לעשות את זה, וזה מה שעשיתי.
״ליה״ הוא מיד הזיז את ראשו
באותו רגע רציתי שהאדמה תבלע אותי
מטומטמת! מטומטמת! מטומטמת!
״ליה אני לא..״ הוא גימגם ״אני.. זה.. זה מסובך כרגע״
לקח לי כמה שניות להתעשת על המבוכה הגדולה שהציפה אותי
״אתה רציני?״
״ליה..״
״לא יאמן״ מלמלתי והנדתי את ראשי ״כמו תמיד, שוב, נפלתי בפח״
״ליה אני..״ הוא לא ידע מה להגיד וכרגע זה לא שינה הרבה, כי לא רציתי לשמוע למילה שיוצאת לו מהפה.
״אתה יודע מה?״ אמרתי ״אתה פשוט חתיכת חרא! אתה פשוט משחק ברגשות שלי כל פעם מחדש ואתה יודע מה דניאל? לי נמאס״ רתחתי מכעס ״אתה קורא לי כשאתה צריך אותי אתה אומר לי מילים יפות, משחק ברגשות שלי ואז אני קמה בבוקר, בלי זכר ממך כי במקום שתשאר ושנדבר על מה שקרה באותו הלילה מה שחשבתי שתעשה אבל מסתבר שזה יותר מידי לבקש, אתה הלכת בלי להגיד כלום"
YOU ARE READING
My best friend
Roman d'amourהוא החבר הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי אבל לפעמים אני רוצה שנהיה יותר מזה.. כולל הזכויות שמורות לי🫶
