נקודת מבט ליה
אני ועומרי דיברנו קצת בטלפון במהלך היום
ניסיתי לגרום לעצמי להתלהב מהדייט אבל עמוק בתוכי ידעתי שלא משנה כמה אנסה להתעלם מהרגשות שלי לדניאל הם לא יעלמו בזמן הקרוב.
אני רק מקווה שאני אשכח מהם קצת הערב ואהנה לשם שינוי עם מישהו שבאמת רוצה להיות איתי ולא משחק איתי משחקים.
----------
"היי" יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוונו של עומרי "מה קורה?"
"אני מעולה" הוא ענה "מה איתך? את נראת מהמם"
"תודה" סומק קטן עלה על לחיי ״ואצלי הכל טוב״
העברנו את ההליכה לגלידריה בשיחה קלילה וכיפית
——
"נכון! אני בשוק שאנשים לא מבינים את זה״ הסכמתי איתו בהתלהבות ״טוב טוב עכשיו לשאלה הכי חשובה"
"שוט"
"מה הטעם האהוב עלייך בגלידה?"
"פיסטוק" הוא אמר "שלך?"
"פיסטוק?" אמרתי בגועל "ברצינות? מה אתה בן 60?"
"היי למה ככה" הוא ציחקק "טעמת בכלל לפני שאת אומרת?"
"לא ועדיין אני לא צריכה לטעום בשביל לדעת שזה הכי מגעיל שיש" הגזמתי בצחוק עם התגובה שלי
"את יודעת מה? אני חושב שזאת הזדמנות מצוינת להכניס לך קצת שכל לראש" הגענו לגלידריה
"מה אתה אומר" חיוך גדול הופיע על פניי "טוב אבל זה רק אם אתה טועם את הוניל עוגיות שלי, אתה צריך להבין מה הטעם הטעים באמת״
"נחשוב עלייך" הוא אמר ושילם על הגלידות
"ליה" צעקת התלהבות נשמעה פתאום, הסתובבתי וראיתי את ליבי
אחות של דניאל
מושלם!
אם הוא פה איתה אני מתאבדת וזהו
"ליבי מה קורה קטנטונת?" אמרתי בהתלהבות, כי אם כמה שהמצב נורא ביני לבין דניאל כרגע אני תמיד שמחה לראות אותה.
"בסדר" היא אמרה בחמידות וחיבקה אותי "מי זה שאיתך? אתם בדייט?"
שיט
ועכשיו שאני שמה לב, דאבל שיט כי לא רק שהשאלה הזאת ממש לא מתאימה כרגע, בשביל להוסיף לכיף דניאל ניצב מולי.
בדיוק מה שהייתי צריכה!
מבטו המופתע ניצב מולינו והיו כמה דקות של שתיקה מביכה שהרגישה כמו נצח
"זה.. זה עומרי הוא.. הוא.." התחלתי לגמגם כי לא ידעתי מה להגיד
"תעזבי אותם ליבי" למזלי דניאל הציל אותי מזה "בואי, נקנה לך גלידה."
YOU ARE READING
My best friend
Romanceהוא החבר הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי אבל לפעמים אני רוצה שנהיה יותר מזה.. כולל הזכויות שמורות לי🫶
