נקודת מבט ליה
״לא ייאמן הילד הזה״ עדנה אומרת כשדניאל הלך לענות לטלפון
״טוב ליה את מוכנה להסביר לנו מה יש לכם?״ אמא שאלה בכעס
״תאמיני לי את לא רוצה שאני אפתח את זה עכשיו״ גם אני כעסתי
״סליחה?״ היא לא הבינה למה אני מדברת אליה ככה
אני אף פעם לא מדברת אליה בצורה כזאת, יש לנו קשר טוב.
אנחנו כמו החברות הכי טובות אבל עכשיו הסתבר לי שהיא שמרה ממני את הסוד הגדול הזה במשך לא יודעת כמה זמן.
אז כרגע לא ממש אכפת לי אם הדיבור שלי כלפיה מזלזל
שתתמודד
״חיפשתי את התחבושות, ובטעות נפל לי משהו במאחורי השידה שבחדר שלך אז הזזתי את השידה כדי להחזיר את זה למקום ו..״
עינייה הביעו שילוב של הפתעה ופחד
״ואת השאר את כבר יכולה לדמיין מה קרה״ הסתכלתי עליה בכעס ובאכזבה
״מה קרה?״ רום שאל ללא הבנה
״תשאל את האמא היקרה שלנו״ אמרתי בחיוך מזוייף
״זה.. זה..״ היא לא ידעה מה להגיד
״ליה״ עדנה הסתכלה בעיניי בניסיון להוריד אותי מזה
׳זה לא הזמן המתאים׳ עיניה אמרו
ברור
גם היא ידעה
״שיהיה״ נענעתי את הראש בכעס לא מאמינה ששתיהן הסתירו את זה ממני
שתיקה שררה בחדר למשך כמה רגעים
״טוב כמה זמן לוקח לו״ אבא של דניאל רטן ״דניאל אתה בא?״
״אנ.. אני בא״ הוא צעק
הוא התקדם לכיוונינו
הפעם הוא זה שנראה כאילו ראה רוח רפאים
מעניין מה יש לו
״הכל בסדר חמוד?״ עדנה שאלה בדאגה כשראתה אותו וקמה לחבק אותו
״מה קרה דניאל?״ ליבי שאלה
״אני.. אני מרגיש ממש לא טוב״ הוא היה נראה נורא ״אני.. אני אחזור הביתה״
״דניאל״ אבא שלו קרא אבל דניאל לא הקשיב ויצא מהבית
״מה יהיה איתו?״ עדנה שאלה בדאגה
״ליה חמודה את יכולה אולי ללכת לבדוק מה יש לו?״ אבא שלו ביקש ״רק איתך הוא יסכים לדבר כשהוא במצב כזה״
הלוואי שזה היה נכון
אבל אני ודניאל כבר לא כמו שהיינו פעם
אנחנו כבר ממזמן לא כמו שהיינו
וזה קורע לי את הלב
״אני.. אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב״ הודתי
YOU ARE READING
My best friend
Roman d'amourהוא החבר הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי אבל לפעמים אני רוצה שנהיה יותר מזה.. כולל הזכויות שמורות לי🫶
