My best friend

פרק 46

נקודת מבט דניאל

״צריכה טרמפ?״ שאלתי את ליה כשירדנו מהאוטובוס

״לא זה בסדר תודה.. אני אתקשר לאמא שלי״

״אני גם ככה נוסע לאותו מקום ליה״ אמרתי ״אין טעם סתם להטריח אותה״

״הכל בסדר״ היא התעקשה

״חשבתי שהתחלת לסלוח לי ליה״

קיוויתי לפחות

אחרי השיחה שלנו באוטובוס אתמול

״למה שתחשוב את זה?״ היא אמרה כאילו זה הדבר הכי מגוחך ששמעה

זה הרגיש כמו צביטה בלב

באמת קיוויתי שהכל יסתדר בנינו בקרוב

אבל נראה שטעיתי

״טוב את יכולה להמשיך לכעוס עליי אני עדיין אתן לך טרמפ״ אמרתי ״את יכולה מבחינתי לשתוק כל השיחה אם לא בא לך לדבר איתי אבל אני מסיע אותך״

״בסדר״ היא אמרה ״אבל שלא תחשוב שאנחנו חוזרים להיות חברים שוב בגלל שהסכמתי״

הרמתי את ידיי כחף מפשע ״חס וחלילה״

היא גילגלה את עינייה בחיוך שמיהרה להסתיר אבל ראיתי אותו מופיע על פניה לשנייה

״ראיתי את זה״ חייכתי

״סתום״

התקדמתי לכיוונה ובאתי להרים אותה כדי שלא תדרך על הרגל בדרך לאוטו שבסוף הרחוב ״מה אתה עושה?״

״חניתי את האוטו בסוף הרחוב״ הסברתי ״את לא יכולה לדר..״

״אם אתה מתחיל עם הקטעים האלה שלך אני אתקשר לאמא שלי ואבקש ממנה שהיא תיקח אותי״

״איזה עוד את פיתרון את מציעה?״ שאלתי ״כי על הרגל את לא יכולה לדרוך״

היא קפצה על רגל אחת ״רואה? מצאתי פיתרון, יאללה בוא״

ברצינות?

״ליה האוטו בסוף הרח..״

״נו יאללה בוא״ היא צעקה מרחוק

לעזאזאל היא מהירה

———————

נקודת מבט ליה

למשך כל הנסיעה הייתה שתיקה בנינו

״תודה על הטרמפ״ אמרתי כשיצאתי מהרכב

נכנסתי אל הדלת מקפצת על רגל אחת כדי לא לדרוך על הרגל הפצועה

אמא ישר נבהלה כשראתה

״מה קרה לך ליה?״ היא שאלה בדאגה ״ממה זה?״

״אני בסדר אמא באמת״ אמרתי ״סתם נפלתי״

קפצתי מגשר*

אבל היא לא צריכה לדעת את זה, היא סתם תתחיל לדאוג..