My best friend

פרק 31

קראתי את שאר המכתבים שהוא כתב לי במהלך השנים

כל כך הרבה שנים שהוא כותב את המכתבים האלה וחושב שאני מתעלמת כי אני לא רוצה לשמוע ממנו

בזמן שלא ידעתי עליהם בכלל

והוא עדיין המשיך לכתוב

ניגבתי את הדמעות וירדתי למטה לשתות כוס מים

״ליה״ אמא התקדמה לכיווני

״אני לא רוצה לדבר איתך״ יקח לי הרבה זמן לסלוח לה

וכרגע אני לא רוצה לראות אותה אפילו

״אבל אנחנו צריכות״ היא קבעה ״את כועסת עכשיו וזה לגמרי מובן, אבל את לא יודעת את כל הסיפור״

״מעניין למה״ אמרתי בגיחוך עצבני ״אולי בגלל שאת הסתרת ממני את האמת במשך כל השנים האלה!״

״ליה״ היא אמרה בקול מזהיר

״אני הולכת״ יצאתי מהבית, מתעלמת מהקריאות שלה

———————-

נקודת מבט דניאל

עברו כמה שעות מאז שחן הייתה אצלי

נרגעתי קצת

דיברנו על הכל והחלטנו שנעשה כל מה שאנחנו יכולים בשביל התינוק שעומד להיוולד לנו.

זה הפחית קצת את העצבים והלחץ

לדעת שאני לא לבד בזה

עכשיו שאני רגוע יותר אני מבין איך התנהגתי בימים האחרונים, בכלל בזמן האחרון

אל המשפחה שלי, אל ליה.

בעיקר אל ליה

גם אחרי שפגעתי בה כל כך היה לה חשוב לבוא לבדוק מה איתי היום.

ואני הרחקתי אותה

אני כזה דפוק

אני שונא את זה שאני מאבד שליטה על המילים והמעשים שלי כשאני עצבני, כי בסוף זה יוצא עליה וזה לא מגיע לה

דפקתי בדלת ביתה

אמא שלה פתחה לי ״היי דניאל, איך אתה? היית נראה לחוץ מקודם״

״יותר טוב״ חייכתי בנימוס ״ליה בבית? אני צריך לדבר איתה״

אמרתי כשפתחה לרווחה את הדלת ונכנסתי הביתה

כשהזכרתי את ליה עינייה הביטו בי בעצב

״הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה

״כ..כן״ היא אמרה ״הכל בסדר, סתם רבנו פשוט״

הנהנתי בהבנה ״כן גם אנחנו, באשמתי האמת״

״אני יכולה לבקש ממך משהו דניאל?״ היא שאלה כשהתיישבנו על הכיסאות ליד השולחן

הנהנתי