- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

5

-פרק מספר 5-
| נ.מ - פליקס |

קמתי די מאוחר.. אני יודע שאמרו לי לנוח אבל , שמעתי את המוזיקה מחדר החזרות ורציתי להסתכל.
נכנסתי לסטודיו וראיתי אותם מתאמנים על השירים מהאלבום החדש.
״ליקס? מה אתה עושה כאן? אתה צריך לנוח״ מינהו אמר כשהביט בי מהמראה.
״אה.. רק רציתי לראות״ אמרתי והיונגין הביט בי בעיניים מרחמות.
״פליקס.. תחזור לנוח״ צאן אמר והיונגין מיהר להגיב.
״שישאר. מה אכפת לך , אולי הוא יקלוט את התנועות גם אם הוא לא עושה אותם פיזית , רק לבנתיים״ הוא אמר וכולם הסכימו. חייכתי לעצמי והתיישבתי עם הגב למראה , מסתכל עליהם מתאמנים.

״!one.. two.. three and four"
״הסגירה היא חזקה , הידיים מגיעות מלמעלה ונעצרות במותניים״
היונגין הסביר את התנועות בדייקנות ואם לומר את האמת הוא תמיד היה הכי טוב בזה. כשהיונגין מלמד הוא הכי מרוכז שיש. לא נותן לשום דבר להפריע לו.
נהנתי לראות אותם מתאמנים.. גם אם לא יכולתי לעשות כלום.
״הפסקה!״ היונגין צעק והם נשכבו על הרצפה בעייפות.
״זה היה טוב.. כל הכבוד לכם!״ אמרתי וצאן מיהר לשבת לידי ובלגן את שיערי.
״אתה ילד שובב , במקום לנוח אתה צופה בנו״ הוא אמר וגיחכתי.
״צאן היונג , זה משעמם לבד בבית״ אמרתי בכנות והוא צחקק.
״מובן מאוד , אתה מרגיש טוב יותר?״ הוא שאל.
״כן , אני מרגיש טוב״ אמרתי בכנות.
״אני שמח לשמוע , אם ככה.. כנסו כולם לארוחת צהריים ונמשיך!״ צאן צעק וכולם פנו להכנס לבית.
נשארתי לבד עם היונגין בסטודיו.. הוא אף פעם לא עושה הפסקות כשמדובר בימים של הופעות.
״היונגין היונג?״ פניתי אליו כשהוא לגם מבקבוק המים שלו ונראה מופתע מקריאתי.
״כן ליקס?״ הוא שאל.
״תוכל ללמד אותי את הריקוד הזה בזמן שכולם בהפסקה?״ שאלתי.
״בטח.. אמרתי שאעשה את זה , אתה בטוח שאתה מרגיש טוב?״ הוא שאל וקמתי על רגליי.
״כן , אני בסדר״ אמרתי והוא הנהן.
״בסדר.. אז כמו שראית קודם , זה מתחיל בתנוחה הנמוכה ולאט לאט אתה מתיישר ומתייצב״ הוא התחיל להסביר לי וחייכתי לעצמי.
״תסתכל עליי״ הוא אמר והדגים לי את התנועה.
״אתה מתכוון.. לזה?״ שאלתי ועשיתי אחריו.
״לא רע בכלל , תפתח יותר את בית החזה כשאתה מתרומם ותשתדל לייצב את עצמך בעליה״ הוא תיקן אותי והנהנתי.
ניסיתי פעם נוספת וכמעט נפלתי.
״זהירות.. בוא ננסה לעשות את זה יחד אוקיי?״ הוא שאל והנהנתי.
הוא נעמד מאחוריי ואחז בידיי , עשיתי את התנועה המדויקת בליווי שלו האוחז את גופי.
ליבי דפק בחוזקה כשהוא התנתק במהירות.
״הבנת את זה?״ הוא שאל.
״אני חושב שכן״ אמרתי.
״תראה לי״ הוא אמר ועשיתי את התנועה המדויקת.
״זה מושלם ליקס. הבנת את זה מצוין״ הוא החמיא וחייכתי קלות.
״תכנס לאכול.. נוכל להמשיך מאוחר יותר״ הוא אמר כשהתיישב על הרצפה ולגם מהמים.
״אני לא רעב״ אמרתי.
״לא אכלת גם אתמול בארוחה , אתה מנסה להתעלף או משהו?״ הוא שאל.
״מעניין למה..״ מלמלתי לעצמי.
״סליחה? אם אתה יכול יותר בקול״ הוא אמר בקרירות.
״למה אתה מדבר ככה?״ שאלתי.
״לא יודע.. אולי כי כועסים עליי ללא סיבה ואפילו מעיפים אותי כשהדאגה שלי בשמיים , אבל אני כנראה סתם דואג יותר מידי לא ככה?״ הוא עקץ ופניי נהפכו עצובות בין רגע. התנהגתי לא בסדר.
״היונגין היונג.. אני מצטער שכעסתי ולא נתתי לך לדאוג לי״ אמרתי בכנות והתיישבתי לידו.
״ליקס.. על מה אתה כועס? מה לעזאזל קרה שבכית לי מול הפרצוף מכאבים וכל כך דאגתי אבל פשוט העפת אותי?״ הוא שאל והשפלתי את פניי בעצב.
״אני.. אני לא יכול להגיד את הסיבה. אני רק יכול להגיד שאני מצטער שהתנהגתי ככה״ אמרתי והוא נאנח.
״ליקס.. תסתכל עליי״ הוא אמר והרמתי את מבטי אליו.
״אין לי בעיה שתכעס עליי , אבל אני צריך לדעת למה , כדי לתקן. ואם לא בא לך להגיד לי למה.. אז לפחות אל תמנע ממני לדאוג לך. כי לא משנה מה פאקינג יקרה אני תמיד אדאג לך.״ הוא אמר ודמעות ירדו מעיניי.
״אל תבכה , לא התכוונתי לתקוף אותך , אני רק.. פאק , אני פשוט דואג״ הוא אמר וניקה את פניי הדומעות.
״בסדר.. אני מצטער. לא התכוונתי להרחיק אותך״ אמרתי והוא הנהן בהבנה.
״בוא הנה״ הוא אמר ופתח את ידיו לחיבוק ומבלי לחשוב פעמיים נכנסתי אל חיבוקו החמים.
״אני מצטער.. אתה תמשיך לדאוג לי למרות זאת?״ שאלתי והוא ליטף את שיערי והשיב: ״תמיד ליקס , תמיד״.