- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

23

-פרק מספר 23-
| נ.מ - היונגין |

פליקס מרגיש די רחוק שוב.. אני זוכר ששאלתי אותו אם החיבור שלי עם ליה מפריע לו והוא ענה שלא.. אני מתחיל לחשוב שהוא שיקר.
אתמול כשראיתי אותו אוכל ארוחת ערב לבדו.. כאב לי הלב. הרגשתי שאני צריך להיות כאן , אפילו אם זה רק לאכול ארוחת ערב.
יש המון לחץ ועשייה בימים האלו כשאנחנו עובדים על השיתוף פעולה ואני לא רוצה שפליקס ירגיש בחסרוני יותר מידי.
גם לי קשה לא להיות לידו ואני מתגעגע אליו בטירוף כשהוא לא נמצא.
ואפצה על הכל , ברגע שאוכל.

| נ.מ - פליקס |

היונגין שוב העיר אותי מוקדם כדי לבשר שהוא יוצא , מחר אנחנו ממשיכים את סבב ההופעות וחשוב שהוא יהיה פה קצת לחזרות.
התעוררתי אחרי כמה שעות מאז שהוא עזב ומיהרתי לחדרו של צאן.
״היי.. צאן היונג?״ פתחתי את דלת חדרו.
״ליקס.. מה קורה?״ הוא שאל והתיישבתי לידו.
״זה מרגיש כל כך רחוק צאן היונג.. אני והיונגין לא קרובים כמו לפני כן״ בכיתי באכזבה.
״למה אתה אומר את זה?״ הוא שאל ומחה את דמעותיי.
״כי.. אנחנו רגילים לאכול יחד ארוחת ערב וגם את זה הוא כבר עשה בלעדיי , גם כשאנחנו מדברים הכל מרגיש מרוחק וקר , אני שונא את זה אני רוצה את היונגין שלי בחזרה״ הבכי שלי התגבר וצאן חיבק אותי בחוזקה וליטף את גבי.
״דיי.. הכל יהיה בסדר , מה דעתך לעשות עבורי טובה כדי שתעביר קצת מחשבות?״ הוא שאל והבטתי בו בסקרנות.
״תוכל להביא לי בבקשה מהסטודיו של החברה את הפוטר? שכחתי אותו שם כשעבדתי אתמול״ הוא אמר והנהנתי.
״אעשה את זה , היית אתמול בסטודיו? על מה עבדת?״ שאלתי בסקרנות.
״שיר חדש.. אבל זה רק בהתחלה״ הוא אמר.
״תן לי לשמוע! תן לי לשמוע!״ אמרתי בהתלהבות.
״הו.. לא עכשיו ליקסי , כשהשיר יהיה מוכן אתה הראשון שתשמע״ הוא אמר בחיוך.
״מבטיח?״ שאלתי.
״בוודאי״ הוא אמר והנהנתי בהסכמה ויצאתי מהבית.

הגעתי לבניין של החברה ועליתי לקומה של הסטודיו , פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את היונגין מקליט כאן , זיהיתי אותו לפי הבגדים. לא ראיתי אותו בבירור.
נכנסתי בחיוך אל החדר כשלפתע עיניי פגשו בליה שמולו והם.. מתנשקים?
קפאתי במקומי. דמעות עלו בעיניי וכשבאתי לברוח משם עם הפוטר של צאן , נתקעתי בכיסא , מה שגרם להם להביט בי בהפתעה.
״ליקס? מה אתה-״ היונגין התחיל והתקרב אליי. 
״אל תתקרב אליי״ אמרתי ודמעות המשיכו לצאת מעיניי.
״ליקס זה לא מה שאתה חושב , אני נשבע״ הוא אמר בלחץ.
״תמשיכו.. אל תתנו לי להפריע לכם״ אמרתי וירדתי במהירות למטה והיונגין אחריי.
״ליקס!! תעצור!״ הוא צעק אחריי כשהמשכתי לרוץ בבכי לנהג שחיכה לי בחוץ ונסעתי משם.

נכנסתי הביתה בוכה בהיסטריה כשכולם התיישבו בסלון.
״היי ליקס.. מה קורה? למה אתה בוכה?״ צאן שאל.
״ליקס הכל בסדר?״ מינהו הצטרף לשאלה והם הביטו בי בדאגה.
שניה לאחר מכן , היונגין נכנס במהירות הביתה.
״ליקס-״ הוא התחיל בהתנשפות והתקרב אליי.
״אל תתקרב אליי אמרתי! אל תבוא אחריי! אני לא רוצה לראות אותך!״ צעקתי בבכי וכולם קמו ונדרכו.
״מה הולך פה?״ צאנגבין שאל והביט בשנינו.
״היונגין בגד בי!״ אמרתי בבכי ורצתי לחבק את צאן שהביט בי ברחמים.
״זה לא פאקינג נכון!״ הוא צעק בהתגוננות.
״ראיתי אתכם!! למה אתה ממשיך לשקר!״ צעקתי בבכי.
״אני לא משקר! אני-״ הוא התחיל.
״אתה חתיכת בוגד מסריח! זה כל מה שאתה!״ צעקתי כשהתכוונתי להכות אותו בעצבים וצאן תפס אותי בחוזקה.
״ששש.. מספיק״ הוא אמר וחזר לחבק אותי וללטף את ראשי.
״פאק פליקס! תפסיק להגיד דברים שאתה לא יודע! אני לא פאקינג בגדתי בך!״ הוא המשיך.
״עם מי הייתה הבגידה? אם אפשר לשאול?״ גיסונג שאל.
״עם החברה שלו ליה , שיתוף פעולה.. אני כל כך אידיוט״ אמרתי ונאנחתי בכעס.
״היא לא החברה שלי! אתה החבר שלי. למה אתה לא מאמין ומנסה להקשיב למה שאני מסביר לך?! באמת היה רק שיתוף פעולה! אני בחיים לא אבגוד בך!״ הוא המשיך להתעקש.
״תפסיק את זה! ראיתי אתכם בעיניים שלי! תעשה לי טובה.. אל תתקרב אליי פשוט בסדר? אנחנו סיימנו״ אמרתי בבכי ויצאתי החוצה למרפסת ביחד עם צאן וגיסונג.
חרא על החיים שלי. פשוט חרא.