- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

19

-פרק מספר 19-
| נ.מ - היונגין |

״הוא עבר ימים נוראיים..״ צאן מלמל בעצב.
״ליקס?״ שאלתי בבלבול.
״כן.. מעולם לא ראיתי אותו במצב כזה היונגין.. אין לי מושג איך היינו מתמודדים איתו אם לא היית מתעורר״ הוא אמר וליבי כאב.
״זה נכון.. הוא בכה כל כך הרבה.. סירב לאכול או לעזוב את הבית חולים רק מהתקווה שתקום. הוא דאג לך כמו מטורף״ צאנגבין הצטרף.
״תנסה לדבר איתו קצת היונגין היונג.. הוא נראה בהלם עדיין״ סונגמין אמר והנהנתי בחצי חיוך.
״אחכה לו שיחזור ואדבר איתו קצת.. תוכלו לבדוק בנתיים מתי אני צריך להשתחרר?״ שאלתי כדי לדבר עם פליקס בפרטיות והם הנהנו ויצאו מהחדר.

לאחר כמה דקות הוא שב לחדרי.
״היי.. בוא אליי לרגע״ אמרתי כשהוא נכנס לחדר ומשכתי אותו לשבת לידי על המיטה.
״מה קרה? אתה מרגיש טוב?״ הוא שאל בלחץ ובחן את פניי.
״אני כן. ואתה?״ שאלתי והוא הביט בי מבולבל.
״אני? טוב.. אני בסדר״ הוא ענה.
״תגיד לי את האמת.. הבנים אמרו לי..״ אמרתי ועיניו נהפכו לעצובות ודמעות התמלאו בתוכן.
״היי.. למה זה?״ שאלתי וניגבתי את דמעותיו.
״מה הייתי צריך לעשות אם לעולם לא היית מתעורר?״ הוא שאל וחזי כאב. לא הייתה לי תשובה.
״אני מצטער.. שהדאגתי אותך״ אמרתי בכנות.
״אני לא מסוגל להפסיק לחשוב על מה היה קורה אם לא היית כאן.
כל זה חלום נכון? אתה לא באמת כאן.. אתה לא באמת מנשק אותי , אתה לא באמת התעוררת.. נכון?״ הוא שאל בדמעות ורק גרם לי להבין עד כמה המצב שלו גרוע.
״היי.. דיי.. זה לא חלום , אני ממש כאן בייבי.. התעוררתי ואני ממש מולך , מלטף את הפנים היפות שלך ומנשק את השפתיים שהן רק שלי.. נכון? אתה מרגיש שזה אני?״ שאלתי בעצב ונשקתי לשפתיו בעדינות.
״ממ.. אני מרגיש אותך..״ הוא מלמל לנשיקה.
״בדיוק.. בוא אליי״ אמרתי ומשכתי אותו לשכב לידי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״לעולם אל תעזוב יותר..״ הוא לחש לחזי.
״לעולם לא עוד״ אמרתי ונשקתי לראשו.

״היונגין , תוכל להשתחרר בעוד-״ קולו של צאן הבהיל אותי והתעוררתי כשנרדמתי עם פליקס בידיי.
צאן הסתכל ללא הבנה על הסיטואציה שמולו כשהסברתי במהירות.
״רק ככה הוא הצליח להרדם קצת.. הבנתי מכם שהוא לא ישן הרבה״ אמרתי.
״הו כן.. הוא צריך לישון. טוב מאוד היונגין.״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״היונגין היונג-״ אייאן נכנס לחדר והביט בנו.
״הו.. פליקס היונג נראה כל כך קטן לידך!״ הוא אמר בגיחוך וחייכתי.
״רק תנסה להיות בשקט בסדר..? הוא נרדם לא מזמן״ אמרתי והוא הנהן.
״היונגין תוכל להשתחרר בעוד יומיים.. האחות אמרה שיעשו לך כמה בדיקות ואם יראו שהכל תקין תוכל לחזור הביתה״ צאן השלים את מה שהתחיל להגיד והנהנתי.
״צאן היונג.. תודה שדאגתם לי כל כך.. אני ברצינות אוהב את כולכם״ אמרתי בכנות.
״גם אנחנו אותך!״ אייאן אמר בחיוך וחייכתי קלות.
״בדיוק.. הכי חשוב שאתה בסדר עכשיו״ צאן המשיך והנהנתי כתודה.  
״צאן היונג.. אתם יכולים לחזור הביתה.. רצוי אפילו שתקחו איתכם את פליקס , אוכל להשאר כאן עם אחד מכם״ אמרתי ברצינות.
״אתה צודק.. עכשיו כשאתה ער אין סיבה שנהיה כאן כולם , במיוחד שזה בית חולים.. תוכל להשאר עם מינהו נכון?״ הוא שאל והנהנתי בהסכמה.
צאן חייך והגיע לידי וניער קלות את פליקס שהיה מחובק בתוכי.
״ליקס.. בוא נלך הביתה״ הוא אמר ופליקס זז באי נוחות וחיבק אותי חזק יותר.
״מממ לא רוצה..״ הוא מלמל במתיקות מתוך שינה.
״ליקס.. אתה צריך לחזור איתנו.. היית פה יותר מידי זמן״ צאן אמר וניסה לקחת את ידו של פליקס.
״לא! אני נשאר פה עם היונגין היונג!״ הוא צעק בעיניים עצומות וחיבק אותי חזק יותר , נצמד אליי כאילו היה דבק בנינו.
״אייש.. הוא כזה עקשן , אני מניח שתשאר עם פליקס?״ צאן אמר.
״אין בעיה.. תנוחו קצת , זה מגיע לכם. תודה רבה צאן היונג״ אמרתי בכנות.
״מה שתצטרך היונגין.. נפגש מחר בבוקר״ הוא אמר ויצא מהחדר.

״ליקסי בייבי.. אתה כל כך עקשן..״ ליטפתי את פניו והוא קבר את עצמו בתוכי בעייפות.
״מממ.. מה אתה.. ממלמל שם היונגין? אתה מפריע לי לישון..״ הוא מלמל בישנוניות וגיחכתי.
״מפריע לך? אתה חוצפן קטן נכון?״ אמרתי ונשקתי לצווארו.
״מממ״ הוא גנח בעייפות.
״אם אתה לא היונגין.. אל תגע בי..״ הוא מלמל בקשיחות וגיחכתי.
״ומה אם אני כן היונגין?״ שאלתי.
״אז.. אתה בסדר..״ הוא מלמל.
״רק בסדר?״ שאלתי והוא התעצבן ודחף אותי מתוך שינה.
״אוקיי אוקיי ילד משוגע שכמוך.. אני אפסיק להציק לך עכשיו״ אמרתי והחזרתי אותו קרוב אליי ונתתי לו להמשיך לישון.