- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

18

-פרק מספר 18-
| נ.מ - פליקס |

״מינהו היונג , צאן היונג כבר דיבר עם החברה לגבי הסבב הופעות שלנו?״ צאנגבין שאל לטלפון כשהתעוררתי באיטיות.
״אני מבין.. יופי , ברור שאנחנו לא במצב להמשיך.. אי אפשר לדעת גם מה יהיה , אבל אם הוא לא יצא מזה..״ הוא התחיל.
״אז אנחנו לא נמשיך בכלל!! אין סטריי קידס בלי היונגין!״ צעקתי בבכי.
״כן.. ליקס התעורר.. נדבר כשתגיעו״ הוא אמר וניתק את הטלפון.
״למה אמרת שהוא לא יצא מזה? אמרת לנו להאמין!״ אמרתי בכעס כשאייאן התעורר גם הוא מהרעש שבחדר.
״ליקס.. התכוונתי שאנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה.. אני כל כך מקווה שזה לא יקרה , אני באמת מאמין! שהוא יצא מזה. אני מכיר את היונגין מספיק זמן כדי לדעת שהוא חזק מספיק לעבור את זה.״ הוא אמר ולא הגבתי.
חזרתי להניח את ראשי ליד היונגין וצאנגבין נאנח.
״אייאן בוא איתי.. נלך להביא לכם ארוחת בוקר״ צאנגבין קרא כשניסה להוציא את אייאן להתאוורר והם יצאו.

״היונגין.. עברו כמעט שלושה ימים.. ועוד לא התעוררת״ התחלתי בדמעות.
״אני מצטער.. אני מצטער שאמרתי שאני כבר לא אוהב אותך , אני אוהב אותך כל כך.. יותר מהכל היונגין. בבקשה תתעורר.. אני אוהב אותך אני מצטער״ בכיתי וליטפתי את פניו בעדינות ועצמתי את עיניי בחרטה.
״גם אני אוהב אותך..״ שמעתי קול חלש ומחוספס משיב.
פתחתי את עיניי במהירות והבטתי בעיניו העייפות של היונגין.
״היונגין?״ פערתי את עיניי בהפתעה ובכיתי בחוזקה.
״היי ילדון..״ הוא אמר בלחש וליטף את לחיי.
״זה חלום נכון? אני בטח משתגע״ אמרתי והתיישבתי לאחור בכיסא , אני מדמיין דברים?
״היי.. בוא לכאן״ שמעתי את אותו קול גברי קורא לי והתקרבתי אליו.
״זה לא..?״ מלמלתי בדמעות כשהבטתי בעיניו.
״זה לא חלום״ הוא אמר וחייך קלות.
״שיט.. היונגין.. אני.. אני לא מאמין שאתה חי״ בכיתי בחוזק ואחזתי בידו.
״ברור שאני חי.. אני לא מת כל כך מהר זוכר?״ הוא אמר בגיחוך וניגב את דמעותיי באצבעותיו.
״כל כך פחדתי שתלך.. למה שתית כל כך הרבה! לא התעוררת שלושה ימים!״ אמרתי בבכי.
״אני מצטער.. אני דפוק״ הוא אמר והביט בפניי כשדמעה ירדה מעיניו.
״אני מצטער.. זה הכל בגללי.. אמרתי שאני כבר לא אוהב אותך , הרחקתי אותך ופגעתי לך באמון. שוב.״ אמרתי בדמעות והוא אחז בפניי בידיו הגדולות.
״לא.. לא אל תאשים את עצמך.. בבקשה , זה אני. אני דפוק ליקס.. אני דפוק שאני לא יודע להתמודד עם דברים אז בורח לשתיה.. אני דפוק שכמעט איבדתי את החיים שלי וסיכנתי את האפשרות היחידה שלי לראות אותך שוב אי פעם בחיים האלה. אני דפוק.״ הוא אמר בדמעות.
״זה בסדר , אני כאן עכשיו.. ואני לא אעזוב יותר. אני מבטיח!״ אמרתי ומחיתי את דמעותיו.
״רק אם אתה כבר לא-״ התחלתי בחשש.
״אני כן.. אני כל כך כן. מאוהב בך ואוהב אותך לנצח״ הוא קטע אותי וליטף את שיערי.
״גם אני כל כך היונגין..״ מלמלתי והוא הוריד את האינהלציה מפיו ומשך אותי אליו לנשיקה עמוקה.
״התגעגעתי אליך בטירוף..״ מלמלתי לנשיקה בבכי והוא העמיק אותה.
״לא לבכות.. אני בסדר״ הוא מלמל והתנתק מפי כשהצמיד את ראשו לראשי.
״מה דעתך לתת לי קצת מים?״ הוא שאל והנהנתי בחיוך כשהשקתי אותו.

לאחר מספר דקות צאנגבין ואייאן חזרו ואיתם גם כל חברינו האחרים.
״היונגין היונג?!?!״ אייאן צעק כשנכנס לחדר.
״חמוד קטן.. התגעגעת?״ היונגין התגרה וליטף את שיערו של אייאן וניגב את דמעותיו.
גם שאר החברים נפערו לראות את היונגין ודמעות יצאו מעיניהם ללא שליטה.
״הו.. תפסיקו לבכות , אני בסדר גמור!״ היונגין אמר כשכולם התקרבו אל מיטתו.
״אדון הוואנג , בסדר אתה לא אבל גמור? בהחלט! פשוט דפוק״ צאנגבין אמר והיונגין פנה להביט בי.
״אמרתי לך שאני דפוק?״ הוא הוסיף וגיחכתי.
״אני לא מאמין , פאקינג שלושה ימים היונגין!״ מינהו קרא בצעקה.
״אין צורך בקללות מינהו היונג , הוואנג היונגין לא מת בכזאת קלות!״ הוא אמר בגיחוך.
״אני שמח שאתה צוחק.. לא ישנו בלילות בגללך. דאגנו כמו מטורפים! פאק.. תודה לאל שאתה חי״ צאן הוסיף ודמעות שוב עלו בעיניי.
״פליקס היונג.. אל תבכה״ אייאן ליטף את גבי והיונגין פנה להביט בי
״זה בסדר.. אני רק אלך לשתות משהו ואחזור״ אמרתי ונעלמתי מהחדר.