- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

4

-פרק מספר 4-
| נ.מ - היונגין |

פליקס מתנהג מוזר כל כך מאז הארוחה ההיא.
הוא מעולם לא היה כזה , זה מרגיש כאילו הוא.. מתרחק , מתחמק.
בתור הבן אדם הכי קרוב אליי פה , אני שונא את זה.
הוא כמעט ולא הסתכל עליי בארוחה , הוא בכלל לא אכל , כשניסיתי קודם לעזור לו הוא הדף אותי וגם עכשיו , הוא פשוט קרא למינהו.
מה לעזאזל הולך פה-

״אדם אחד שיכנס לשמוע הערכת מצב בבקשה״ האחות יצאה לאחר בדיקתו של פליקס.
״אני אכנס״ צאן אמר במהירות ומינהו ואני חיכינו בחוץ.
לאחר כמה רגעים צאן ופליקס יצאו יחד מהחדר.
״מה קורה? איך אתה מרגיש פליקס?״ מינהו שאל.
״אני בסדר.. מה היא אמרה שזה?״ פליקס פנה לצאן בבלבול.
״וירוס. יש לו חתיכת וירוס״ צאן אמר והתנשפתי בהקלה.
״אתה צריך שאקנה לך משהו? כל דבר?״ שאלתי את פליקס שבכלל לא הביט בי.
״לא.. זה בסדר תודה״ הוא ענה.
״זה רק וירוס.. הכל בסדר״ הוא אמר.
״אל תשמיט את זה שהיא אמרה שאתה צריך לנוח״ צאן אמר ופליקס גלגל עיניים.
״אני בסדר אני לא צריך לנוח״ הוא אמר.
״אם היא אמרה שאתה צריך לנוח אז זה מה שיהיה״ מינהו אמר בקשיחות והנהנתי בהסכמה.
״אבל.. מחר מתחילות החזרות שלנו! אני לא יכול להפסיד את זה!״ הוא נזכר ונלחץ.
״תפסיק עם השטויות , אתה כנראה שוכח שמינהו והיונגין הם אלה שבונים את הריקודים״ צאן אמר והנהנתי.
״אלמד אותך הכל ברגע שתבריא״ אמרתי והוא הנהן באכזבה.
״מה שתגידו.. אפשר ללכת הביתה?״ הוא שאל וצאן גיחך והנהן.

בנסיעה לא דיברנו אחד עם השני.. הוא בקושי הסתכל עליי.
אני שונא את המצב המוזר הזה שאפילו אין לי מושג ממה הוא קרה. אבל אני בהחלט לא עומד להשאיר את זה ככה.

נכנסנו הביתה וכולם התנפלו על פליקס.
״פליקס היונג! אתה בסדר??״ אייאן שאל בלחץ.
״ליקס! הדאגת אותנו בטירוף״ צאנגבין הצטרף.
״הכל בסדר עכשיו?״ גיסונג שאל.
״מה הם אמרו שזה?״ סונגמין חקר.
״הכל בסדר! זה רק וירוס!״ פליקס אמר בחיוך קטן שכבר לא ראיתי כמעט כל היום.
״איזו הקלה.. תנוח טוב עכשיו!״ צאנגבין אמר ופליקס הנהן.
״ליקס , אני אלך איתך לחדר״ גיסונג התנדב במהירות ופליקס הודה לו והם נעלמו לחדר.

יצאתי למרפסת ושתיתי סוג׳ו קר.. אני מיואש ברצינות. איך מהאדם הכי קרוב אליו הפכתי לאדם שהוא מרחיק כמו אש?
״היונגין היונג! הכל בסדר?״ אייאן התיישב לידי.
״מה אתה עושה! אתה לא יכול לשתות אלכוהול אנחנו מחר מתחילים חזרות וההופעות תכף מתחילות!״ הוא קלט ולקח את הסוג׳ו מידי.
״מה קרה? אתה שותה רק כשמשהו קורה״ הוא הוסיף וגיחכתי.
״מכיר אותי כל כך טוב!״ צעקתי ובלגנתי את שיערו.
״דיי היונגין היונג! בוא נדבר!״ הוא התעקש.
״איך שתרצה..״ נאנחתי.
״אתה מכיר את זה שמישהו כועס עליך ואין לך מושג למה?״ שאלתי.
״לא , אם מישהו כועס עליי יש סיבה״ הוא אמר וגיחכתי.
״אוקיי.. אבל אם אתה לא יודע את הסיבה?״ שאלתי באנחה.
״אז אני אשאל את אותו האדם למה הוא כועס״ הוא ענה והנהנתי לעצמי.
״מה אם.. האדם הזה מרחיק אותך ממנו בטירוף? לא מוכן אפילו להסתכל עליך״ שאלתי בכנות.
״מה נסגר? מי זה? איך אפשר לא להסתכל עליך?״ הוא אמר וחייכתי.
״אחי הקטן והמתוק.. לא כולם מתחברים ליופי המדהים הזה״ אמרתי והוא גיחך.
״ובחזרה לשאלה?״ אמרתי.
״אז.. אני מניח שאם האדם הזה חשוב לך אז תלחם לדעת את הסיבה , אם לא.. פשוט תניח לזה , הפסד שלו״ הוא אמר וחייכתי לעצמי.
״אתה הכי טוב מכולם בבית הזה! סתם שתדע!״ צעקתי לו.
״היונגין היונג , מאוחר תנמיך את הקול שלך!״ הוא אמר וצחקקתי כשהראש שלי התחיל לכאוב.
״אתה בסדר?״ הוא שאל.
״כן.. סתם כאב ראש״ עניתי.
״בטח.. מכל האלכוהול הדפוק הזה״ הוא ענה וגיחכתי.
״אמרנו בלי לקלל״ אמרתי והוא גלגל עיניים ועזר לי לקום.
״בוא נעלה לחדר שלך , תישן זה עדיף לכולנו״ הוא אמר וצחקקתי.

| נ.מ - פליקס |

״מה אני צריך לעשות אם אני כועס על מישהו אבל.. אני לא יכול להגיד לו את הסיבה לכעס שלי?״ שאלתי את גיסונג בכנות.
״למה אתה לא יכול?״ הוא שאל.
״כי.. אני פשוט לא יכול , מה אני צריך לעשות?״ שאלתי שוב.
״זה לא כל כך הוגן כלפי האדם שעליו אתה כועס.. מגיע לו לדעת את הסיבה , גם אם אתה לא יכול לספר לו אותה״ הוא אמר והנהנתי לעצמי. הוא צודק.. אני לא יכול פשוט לכעוס עליו ולהתעלם ממנו בגלל זה , אנחנו חברים כבר המון זמן.. ואנחנו 24/7 ביחד.. זה לא אפשרי.
״כן.. אני מניח שאתה צודק , תודה״ אמרתי בחיוך.
״תמיד פה בשבילך.. ואל תכעס , זה לא טוב לעור הפנים״ הוא אמר וגיחכתי.
״בסדר דוקטור האן גיסונג״ אמרתי והוא כיבה את האור ויצא מחדרי.

אני כועס.. וזה מוזר. אבל גיסונג צודק , אם אני לא יכול להגיד להיונגין את הסיבה.. אני פשוט לא יכול להתנהג אליו ככה.
ממחר.. אנסה להניח לזה. אסור לזה לקרות גם ככה.