- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

8

-פרק מספר 8-
| נ.מ - פליקס |

נכנסנו הביתה ומנהל החברה חיכה לנו בסלון.
״מה זה היה צריך להיות קודם?״ הוא נעמד והביט בי ובהיונגין בכעס.
״מה לא היה בסדר?״ שאלתי בתמימות והוא התקרב אליי די בקשיחות והיונגין נדרך.
״הוא שאל שאלה , מה לא היה בסדר?״ היונגין נעמד לפניי ושם אותי מאחוריו , התקרבתי לחבריי האחרים.
״מה לא היה בסדר? לא מספיק שיש שיפים שלכם עכשיו אתם גם מספקים להם תמונות ותוכן? מה נסגר איתכם?!״ הוא צעק והיונגין מיהר להגיב.
״זה מה שמעניין אותך נכון? התוכן , התמונות.. לא ראית שפליקס עוד רגע התעלף שם?! מה ציפית ממני לעשות?! להשאיר אותו ככה?״ הוא הגיב בתוקפנות.
״לתת לו להתמודד לבד! הוא ילד גדול!״ המנהל צעק ופחדתי שהיונגין יאבד את המקום שלו איתנו אם ימשיך כך.
״הוא לא יכול להתמודד עם זה! כבר שנים שלא! השיפ שלנו לא מעניין , הוא היחיד שעניין אותי באותו רגע. ואם התמונות האלה יתפרסמו.. אז שיתפרסמו. אין לי פאקינג כלום לעשות עם זה״ היונגין אמר בכעס ופחדתי בטירוף מתגובתו של המנהל שפשוט משכתי בידו של היונגין לחדרי.

״היונגין היונג! יכולים להעיף אותך מהלהקה על הדבר הזה!״ אמרתי בכעס.
״לא אכפת לי! הוא אגואיסט מסריח כל מה שמעניין אותו זה רק הפרסום!״ הוא צעק ושמתי את ידי על פיו כיוון שהמנהל עדיין היה בחוץ ויכל לשמוע כל מילה של היונגין העצבני.
״ומה אני הייתי עושה? אה? איך אני הייתי נשאר כאן בלעדיך?״ אמרתי ודמעות עלו בעיניי כשבמוחי רצו מחשבות על הדחתו של היונגין מהקבוצה.
״די.. מצטער , לא התכוונתי לזה ככה. אכפת לי מהלהקה אני אוהב אותכם , את התחושה על הבמה , את סטיי.. אני לא רוצה לעוף״ הוא אמר והביט בעיניי.
״על מה אתה חושב?״ הוא שאל.
״על מה יקרה אם לא תהיה פה״ אמרתי בכנות.
״מה יקרה?״ הוא שאל והתיישבנו על המיטה.
״לא יודע. אני לא מצליח לדמיין את זה.״ אמרתי ודמעות יצאו ממני.
״אייש ליקס.. אני לא אעוף. הכל יהיה בסדר.״ הוא אמר וליטף את שיערי.
״איך אתה יודע?״ שאלתי בעצב.
״יש לי הרבה פרויקטים חדשים שצריכים לצאת.. הוא לא יעיף אותי בשיא שלי , במיוחד שאנחנו לפני הופעות.. זה לא יקרה ליקס״ הוא הרגיע והנהנתי לעצמי.
״זה יהיה בסדר.. ואל תדאג לגבי השיפ שלנו.. אנשים ישכחו מהתמונות האלה תוך זמן קצר״ הוא אמר והנהנתי בהבנה. למרות שזה הדבר הפחות מעניין של היום הזה.
״תתנצל בכל זאת בפניו.. אתה לא יכול לעזוב״ אמרתי והוא הנהן.
״אתנצל.. זה היה פזיז מידי״ הוא אמר והסכמתי.

יצאנו החוצה לסלון והיונגין נעמד מול המנהל.
״המנהל אני מצטער שצעקתי ככה.. אני רק מבקש את ההבנה שלך לסיטואציה״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״זה בסדר היונגין , ראיתי שאתה נסער. פליקס חשוב לך מאוד. אבל שימו לב למה שאתם עושים ומראים כלפי חוץ.״ הוא אמר והנהנו בהבנה והוא יצא מהבית.
״אני שונא אותו!״ סונגמין צעק ונפל על הספה.
״הוא כל כך מטומטם..״ היונגין הוסיף וצחקקתי.
״שיהיה.. לפחות הוא הלך. קצת שקט לא יזיק.״ אמרתי והם הסכימו איתי.

״מחר בבוקר חזרות.. זה הופך להיות אינטנסיבי אז כנסו לעניינים״ צאן אמר בזמן ששטף כלים והנהנו.
״התעייפתי מהיום הזה.. אני אלך להתקלח ולישון״ אמרתי ונעלמתי לחדרי.

קמתי די מאוחר הבוקר ושמעתי צחקוקים ורעש מהסלון.
חשבתי לרגע שאלו הבנים אך הופתעתי לגלות את להקת הבנות החדשה של החברה אצלנו בסלון.
בדיוק אותה אחת שהייתה באירוע של החברה , אותה אחת שדיברה עם היונגין יושבת פה.
״בוקר טוב..״ אמרתי בשקט ובאי נוחות. 
״בוקר ליקס! יש אורחות מיוחדות״ גיסונג אמר והתיישבתי בספה.
האישה ישבה ליד היונגין שרק חייך ומידי פעם הגיב לשאלותיה.
״אז ליה , מה התפקיד שלך בלהקה?״ סונגמין שאל. אז ליה זה השם..
״ראפרית״ היא ענתה והם התלהבו.
״קול! גם אצלנו יש הרבה ראפרים.. אבל ליקס היונג הכי מגניב!״ הוא אמר ונעתי באי נוחות.
״למה?״ היא שאלה והביטה בי.
״בגלל הקול שלו״ סונגמין ענה.
״יש לך קול מיוחד ליקס?״ היא שאלה.
״השם הוא פליקס״ אמרתי בסינון.
״הו.. הבנתי. ליקס זה קיצור״ היא אמרה והנהנתי.
״אז.. הקול שלך מיוחד פליקס?״ היא שאלה.
״נראה לי״ אמרתי.
״הקול שלו הכי מיוחד שיש , הוא עמוק בטירוף אף אחד לא מגיע לטונים שלו״ היונגין מיהר להגיד וליבי דפק בחוזקה.
״הו ברצינות? זה מגניב״ היא אמרה והנהנתי כתודה.
״מה לגביך היונגין אופה? תרצה לעשות את שיתוף הפעולה שדיברנו עליו?״ היא שאלה ותשומת ליבי פנתה אך ורק לתשובתו.
שיתוף פעולה? שניהם?
״אני חושב שאצטרך לבדוק את זה אבל זה נשמע טוב״ הוא אמר והיא חייכה בשמחה.
״תודה לך אופה , תעדכן אותי!״ היא אמרה והוא חייך קלות.
״טוב.. אני יוצא לסיבוב״ אמרתי ויצאתי החוצה במהירות.