- EVEN IF WE ARE NOT ALLOWED -

11

-פרק מספר 11-
| נ.מ - פליקס |

״ליקס.. אני מצטער אני לא יודע איפה הוא..״ צאן אמר לי כששטפתי את פניי הבוקר.
״צאן היונג.. אתה חושב שהוא עזב?״ שאלתי בעצב.
״אני כבר לא בטוח.. אני מקווה שלא״ הוא אמר והנהנתי בעצב.
״עברו כבר שלושה ימים.. אני דואג״ אמרתי בכנות.
״אני יודע.. אתה אוהב אותו מאוד , אני מצטער.. החברים ואני עדיין מנסים למצוא אותו.״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״תודה.״ אמרתי והוא ליטף את שיערי.

״פליקס היונג! לאן הוא יכל היה ללכת?״ אייאן שאל אותי בבכי.
״אני לא יודע.. אל תבכה , הוא יחזור״ אמרתי וחיבקתי אותו , מנסה להאמין לעצמי.
״הוא חייב לחזור! אני צריך אותו!״ הוא בכה וליטפתי את שיערו.
״גם אני אייאן.. גם אני״ אמרתי בעצב.

״בנים.. אני יודע שהמצב רגיש עכשיו , אני מנסה ביחד עם החברה למצוא אותו אז בואו ננסה להרגע.. אנחנו צריכים לעשות חזרות עכשיו , אני יודע שזה נשמע לא במקום אבל שום דבר לא יזיז את ההופעות שיש לנו בעוד שבועיים״ צאן אמר וכולם הנהנו בעצב בהסכמה.
״אני לא מתאמן בלעדיו!״ אמרתי בכעס.
״ליקס..״ צאן התחיל.
״שום סיכוי!״ צעקתי ורצתי לחדרו של היונגין.
הם ברצינות הולכים להתאמן עכשיו?? מה נסגר איתם?
שמעתי את כולם הולכים לסטודיו , נשארתי לבד בבית.
אני פשוט לא מאמין לזה.
בכיתי לכרית פעם נוספת וסירבתי לישון גם היום.

| נ.מ - היונגין |

חזרתי לוילה הערב.. הימים האלו בהחלט נתנו לי שקט ורוגע מכל הבלאגן.
פתחתי את דלת הבית והסלון היה ריק מאנשים באופן מוזר.
החלטתי פשוט ללכת לחדר שלי להתארגן לשינה.
פתחתי את דלת חדרי ותחושת הפתעה תקפה את חזי.
״ליקס?״ קראתי לגוף השרוע על מיטתי.
״היונגין היונג?!״ הוא צעק ורץ לחבק אותי בחוזקה.
הוא מעולם לא חיבק אותי חזק כל כך.
״ליקס.. אני-״ התחלתי והוא אחז במהירות בפניי ונשק לשפתיי בתובעניות.
הייתי המום , לא ידעתי איך להגיב ושפתיי לא נעו.
״תנשק אותי , בבקשה״ הוא מלמל לנשיקה וכשקלטתי מה קורה הבנתי עד כמה רציתי את זה.
חפנתי את פניו בידיי ונשקתי לשפתיו בחזרה , לשונו של פליקס חיפשה את דרכה לתוך פי ואפשרתי לה להכנס.
אצבעותיו החליקו את תוך שיערי החום וידיי אחזו במותניו הצרות.
״פאק~״ גנחתי לנשיקה והוא התנתק והביט בעיניי בדמעות.
״חשבתי שכבר לא אראה אותך יותר! חשבתי שעזבת אותי!״ הוא צעק בדמעות וחפנתי את פניו הקטנות והמנומשות בידיי.
״נראה לך? לעולם לא הייתי עוזב אותך. לעולם.״ אמרתי.
״זה היה כל כך מפחיד , למה הלכת לכל כך הרבה זמן!״ הוא בכה וחיבקתי אותו בחוזקה.
״אני מצטער.. אל תבכה..״ לחשתי וליטפתי את שיערו והוא פנה להביט בי.
״למה נישקת אותי עכשיו?״ שאלתי בכנות.
״כי לא הספקתי לעשות את זה לפני שברחת ממני״ הוא אמר וכיווצתי את גבותיי.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי והוא התיישב על המיטה והתיישבתי לידו.
״כשנישקת אותי.. הייתי בשוק אבל רציתי את זה , תכננתי לנשק אותך בחזרה אבל כל כך נלחצת שעשית משהו לא בסדר ולא נתת לי את ההזדמנות״ הוא אמר וחפנתי את פניו בידיי.
״פאק.. אני כל כך אידיוט״ אמרתי והצמדתי את ראשו לראשי.
״יצאת די אידיוט.. גרמת לי לדאוג בטירוף. חשבתי שלא תחזור״ הוא אמר ונשקתי לשפתיו בעדינות.
״אני מצטער.. ישנת כאן?״ שאלתי והבטתי בעיניו והוא חייך.
״כן , כי חיכיתי שתחזור. רציתי את הריח שלך״ הוא אמר במתיקות וליבי דפק בחוזקה.
״אתה כל כך חמוד.. אני מצטער שחיכית לי יותר מידי זמן״ אמרתי בכנות וחיכחתי את אפו באפי.
״זה בסדר.. אתה פה עכשיו״ הוא אמר וחייכתי.
״אנחנו פה.. ביחד״ אמרתי והוא נשק לשפתיי בקצרה.
״ליקס.. אתה יודע שלפי החברה אסור לנו להיות יחד..״ אמרתי בכנות והוא הנהן בעצב.
״אני יודע.. המנהל תמיד אומר שהשיפ שלנו ממשיך לגדול״ הוא אמר וחייכתי.
״אז כנראה שסטיי יודעים דבר או שניים״ התגרתי והוא גיחך.
״תפסיק עם השטויות.. מה נעשה?״ הוא שאל בדאגה.
״שום דבר.. בוא נשמור את זה לעצמנו בנתיים , בסדר?״ שאלתי והוא הנהן.
״אני ישן פה״ הוא קבע ונשכב על המיטה.
״אתה ישן כאן ביחד איתי , תן לי סוף סוף להסניף ולחבק אותך קצת״ אמרתי באושר והוא חייך וחיבק אותי בחוזקה.
״אתה הכי חשוב לי בעולם.. אל תעלם״ הוא לחש לאוזני.
״אתה הדבר הכי יקר שיש לי.. אני בחיים לא אעלם לך״ אמרתי והוא נשק לשפתיי.
״בסדר.. בוא נעבור לרגע בסטודיו כדי לעדכן את כולם שהגעת.. הם דואגים בטירוף״ הוא אמר כשהתנתק והנהנתי.

״נחשו מי חזר!״ פליקס צעק בכניסה לסטודיו וכולם צרחו.
״היונגין היונג!!״ אייאן קפץ עליי בחיבוק חזק וצחקקתי וליטפתי את ראשו.
״למה הלכת ככה!!״ הוא צעק בבכי ומחיתי את דמעותיו.
״אל תבכה.. אני מצטער , אני לא אלך יותר״ אמרתי והוא הנהן וחיבק אותי שוב.
״פאק.. אתה לא קולט בכלל כמה דאגנו״ מינהו אמר וחיבק אותי.
״היונגין היונג יצא לטיול״ סונגמין אמר וצחקקנו.
״מה אם היה קורה משהו לפנים היפות שלך?״ צאנגבין אמר וגיחכתי.
״זה כל מה שמעניין אותך?״ אמרתי והוא גיחך וחיבק אותי.
״מה שכן.. חזרת שזוף יותר״ גיסונג אמר וצחקקתי.
״ברוך שובך היונגין , ליקס היה בטירוף אתמול בגללך.. אני כל כך שמח שחזרת אחרת אין לי מושג מה הייתי עושה איתו״ צאן אמר וגיחכתי כשפליקס הסמיק בצד.
״טוב.. בכל מקרה , רק רציתי להגיד שלום.. אני עף לישון , תמשיכו בחזרות״ אמרתי והם הנהנו ופליקס יצא אחריי חזרה הביתה.

״עשית לצאן היונג בעיות?״ שאלתי בהתגרות והתיישבתי על הספה.
״לא.. אני אף פעם לא עושה בעיות״ הוא אמר ומשכתי אותו לשבת עליי כשרגליו בצידי גופי.
״מממ מה אתה אומר.. אז על מה הוא דיבר קודם?״ שאלתי והתקרבתי לפניו.
״זה רק.. אמרתי לך כבר! פחדתי שלא תחזור״ הוא אמר ונשקתי ללחיו.
״אייש.. אתה שובב קטן.. מה היה קורה אם לא הייתי חוזר?״ שאלתי.
״אז לא הייתי מתאמן איתם בחיים״ הוא אמר והבטתי בו בבלבול.
״מה זאת אומרת? לא התאמנת היום?״ שאלתי.
״אה.. אני..״ הוא גמגם.
״אז על זה צאן היונג דיבר..״ אמרתי בהבנה.
״הוא אמר לכולם ללכת לחזרות! ואתה לא היית כאן! לא רציתי להתאמן בלעדיך״ הוא אמר ונשקתי לשפתיו עמוקות.
״פאק.. אני משוגע עליך.. מה אני צריך לעשות?״ מלמלתי לנשיקה.
״אותי״ הוא אמר בהתגרות וסרק את פניי בעיניו הבוהקות.