חבר מהעבר

פרק ~27~ קוראים לזה אהבה

-I wanna feel your touch It's burning me like an ember Pretending is not enough
I wanna feel us together So I'm giving in So I'm giving in To the trouble I'm in-

-Trouble I'm In-

~צארלי~

פחדתי להביט בפניהם של אבא ונואה.
לכן עדיין ישבתי על המיטה שלי. לא העזתי לקום ממקומי ולרדת למטה.
אני יושב כאן כבר כמה דקות. מקשיב לקולם שנשמע דרך המסדרון ומגיע אל דלתי.

חריקת דלת גורמת לי להביט בדלת חדרי נפתחת באיטיות.
אריקה מציצה ממנה ומביטה בי.
״בוקר..״ לחשה ומצמצה. ״אני יכולה להצטרף אליך לנסיעה היום?״ שאלה.
כיווצתי את עיניי. ״בטח.״ עניתי ולקחתי נשימה עמוקה.
נעמד ומרים את תיק הגיטרה שלי. אני צריך גיבוי היום. ומוזיקה עלולה לעזור בזה.

ירדנו יחד. אני ואריקה. הצצתי בה שירדנו יחד במדרגות.
כאחים תאומים אנחנו דומים וגם שונים.
לשנינו יש עיניים בצבע זהה כחול. אבל לה יש שיער שחור כהה ולי בלונדיני בהיר. אריקה הייתה פעם צוחקת שלשנינו יש אותם הפנים. רק שאני זו הגירסה שלה כבן.
אני שמח שיש לי אותה כאחות תאומה. חייכתי לעצמי אך שעמדתי בתחתית המדרגות והבחנתי באבי החיוך ירד מפניי.

״קפה?״ אריקה מביטה בי בשאלה.
אני מהנהן בדממה ועדיין מביט באבי. הוא רוכן ומניח את ידו על השולחן. אותו השולחן שאמא יושבת ומקשיבה לכל מה שהוא אומר לה.
מה הוא אומר לה?

״צ׳אר?״ נואה מופיע מולי וגורם לי לקפוץ ממקומי.
״נואה.״ אני אומר ומביט בו בבהלה. ״מה בסוף.. זאת אומרת לא הייתם בבית כמה ימים.״ אני לוחש במבוכה עצומה.
כי זה רק בגללי.
נואה מעלה חיוך שובב על שפתיו. ״טיפלנו בזבל.״
בלעתי רוק. ״טיפלתם בזבל?״ חזרתי אחריו.
החיוך מתרחב על שפתיו. ״דחפנו אותו עמוק למכולת האשפה.״
פערתי את עיניי. ״מה זה אומר לעזאזל?״
״שאין לך ממה לדאוג.״ הניח יד על כתפי. ״אתה יכול לנשום אחי. אין איום יותר. האוויר נקי.״ חייך אליי חיוך כאילו שנינו עדיין אותם ילדים שתמיד שיחקו יחד.

״האוויר נקי?״ חזרתי אחריו.
הוא לקח נשימה עמוקה והנהן. ״כלכך נקי.״
העזתי לקחת נשימה בדיוק כמוהו. עוצם עיניים ונושם עמוק. חייכתי אליו ומשכתי אותו לחיבוק.
״תודה אחי.״
נואה מחבק אותי בחוזקה ומהנהן. ״הכל בשבילך צ׳ארלי.״
הוא מושך אותי ממנו ואוחז בכתפיי ומביט בי.
״סמוך עליי. אין לך ממה לדאוג. בסדר?״
אני מהנהן ומסיט מבט אל אבי שמביט בי ליד השולחן.
אני מחייך. ״אני סומך עליך.״

״בבקשה לנסיך.״ אריקה ממהרת לעברי עם כוס קפה.
נואה מביט בה בהרמת גבה.
״צ׳ארלי? צ׳ארלי הוא נסיך עכשיו?״ נעץ בה מבט.
היא כיווצה עיניים ונעצה בנואה אצבע בחזה.
״למה? אתה מקנא?״ עשתה לו פרצוף.
״אולי תלכו כבר לבית הספר?״ אבא שואל מאחורינו.