חבר מהעבר

פרק ~23~ אני לא חלש

   🇮🇱💪🏻״אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת ״💪🏻🇮🇱

-I just lie awake and play it out in my head
Like I know what to do
But the world has got a different plan for me and you
And it hurts when it's true-

-Say-

~צארלי~

אחרי שסידרתי את העניינים עם תומס. היום עבר חלק.
הצלחתי לחזור לעצמי ולשכוח מהחלומות הנוראים שבאו אליי בלילה.
הם קפצו לי לראש במשך היום אבל דאגתי לשלוט בעצמי ולברוח מהם כמה שאני יכול.

חניתי את הרכב מול הבית משעין את ראשי לאחור
על משענת הכיסא ולוקח כמה נשימות עמוקות ויוצא מהרכב.
שחלפתי על פניי החניה הבחנתי ברכב לא מוכר והבנתי שאבא בוודאי הכניס הביתה את הבחור שנרשם לקורס שלו.

הקורסים של אבא עורכים מספר ימים. לכן אין הרבה ברירה אלא להתמודד עם זה שאדם זר יגור איתנו בימים הקרובים.
לפחות זה אדם אחד ולא כמה.
אף פעם לא התלוננתי על כך שאבא אירח אנשים כאן. בעבר אפילו הייתי נהנה להכיר אנשים חדשים והייתי מארח אותם בחדרי. אבל היום. זה רק גורם לי לסבל.

אני נושף וצועד במהירות אל ביתי ופותח את הדלת.
בזמן שאני נועל אחרי את הדלת אני שומע פטפוטים שמגיעים מכיוון המטבח.
אריקה צוחקת ושואלת שאלות סקרניות וקולות סכום נשמעות.
אני מניח שאמא דאגה לאוכל לכבוד הבחור שמתארח אצלנו.

אני מניח את המפתח בקערה שצמודה לדלת וצועד בדממה לכיוון המטבח.
״יש לו ידיים טובות, אני יכול לומר בוודאות שהבחור הזה יכול לרשת אותי.״ אבי אומר וצוחק במין גאווה כזו.
אני מבחין בגבו של אבי שאני צועד למטבח באיטיות.
הוא מניח יד על כתפו של בחור. לפי אחיזת ידו על הכתף אני יכול לראות כמה אבא גאה בו.
אריקה מחייכת מולו ונואה רק מגלגל עיניים ונראה שלא מתעניין בכלל בכל הסיטואציה. אני תוהה מה קורה עם הבחורה ששלחה לו את אותה הודעה שנתקלתי בה.

אמא היא זו מבחינה בי ראשונה.
״היי צ׳אר, אתה רעב?״ שאלה וגרמה לי לעלות חיוך על שפתיי.
אבא הסתובב אליי עם חיוך.
״בן, אני רוצה שתכיר את פליי.״ הוא אומר ולוחץ על כתפו של הבחור.
אני מוריד את החיוך מפניי ומביט באבא בדממה בזמן שהבחור מסתובב לעברי עם חיוך שכמעט קופא ברגע שמבחין בי.