חבר מהעבר

פרק ~29~ בסדר, לא בסדר

-Do you remember happy together?
I do, don't you?-

-I miss you, I'm sorry-

~נואה~

המצב מוזר. זאת אומרת ממש מוזר.
אריקה בקושי לקחה כמה ביסים מהצלחת שלה ומיהרה לומר שקבעה עם חברות אבל אני חושד שזה האקס המשובש שלה או הבחור שצ׳ארלי אירח לארוחה משפחתית. היא נעצה בו עיניים באופן מחשיד.

ואמא יודעת. אני יודע, ממש בטוח. היא מנסה לחייך ולהתנהג כאילו הכל בסדר אבל אני רואה את המבט שלה. אני שומע את הבכי שלה בלילה.
ואבא.
הוא מסתכל על צ׳ארלי כל הזמן. הוא דואג.
כולנו דואגים. טיפלנו בבחורים זה נגמר. אף אחד לא יפגע באחי הקטן יותר. חתמנו את ההבטחה הזו בדם. אני ואבא.

אבל זה לא אומר שאחי שלם שוב.
זה לא אומר שהוא יחזור להיות כמו בעבר. אני די בטוח שאבא לא מבין את צ׳ארלי. גם אני לא.
הרי הוא יושב בנחת מדאיג כזה. אוכל ומחייך כאילו הכל רגיל.

אני מכווץ עיניים אל מול אחי.
ההתנהגות הזו קשורה לחבר הזה שלו. ואני די מודה על כך.
כי זה נותן לאחי לנשום, להרגיש טוב יותר. מעט שלווה.
הצ׳ארלי שאני זוכר פחד לגעת, פחד לשתף, פחד להסתכל לי בעיניים. אבל עכשיו הוא פשוט פתוח יותר, קליל, פחות מחושב.

מי ידע שתומס יכול להיות הרבה יותר מפסיכולוג?
אני דוחף לפי מעט מהמרק וסורק את כולם כאילו הייתי במשימה.
הכל בסדר. אבל לא בסדר אני מחליט בראשי.

אחרי צ׳ארלי הגיע הזמן. לטפל בעצמי.
אני צריך לסדר את הבלגן שיש לי בראש.
הרי פרשתי. אני כמעט בטוח שפרשתי. אני מכניס ומוציא את הכף מהמרק שוב ושוב. בוהה בנוזל החם בקערה מולי.

תוהה מה מיה עושה עכשיו.. או שבעצם לא. אני לא צריך לחשוב עליה. היא לא שווה את זה.
מתחתי זרועות ונעמדתי. ״תודה האוכל היה טעים.״ קרצתי לאמא וצ׳ארלי הביט בי בשאלה כאילו שאני נוטש אותו מול ההורים לבד. אבל זה האמת.

מיהרתי ועליתי לחדרי סוגר את הדלת ונושף.
אך הרגע אחד של שקט נגמר שהנייד שלי מצלצל ואני מייד עונה מבלי להביט מי זה בכלל.
״כן..״ אני ממלמל ופושט מעלי את החולצה בעייפות.
״נואה.. מה נסגר?״ קולו של טאר נשמע.
הרמתי גבות, ״היי מה קורה?״
״אתה צוחק עלי? אחי נעלמת לנו זאת אומרת באמת התאדת.״ אמר ונשמע שהוא רציני.