Our Mafia

פרק 1

נקודת מבט דומיניק:
חלק יגידו שאני קר ואכזר והחלק השני יגידו שיש לי לב טוב, אבל יש צד אחד שנכון, אני אדם רע אני נהנה לרצוח אנשים, אני השטן בהתגלמותו, יש לי שני אחים קטנים לורנצו בן תשע עשרה וברונו בן עשרים ושלוש, אני בן עשרים וארבע ואני הקאפו של לאס וגאס, יש לי בית יתומים, פתחתי אותו כשהייתי בן עשרים כי אני לא רוצה שילדים יחוו את מה שאני והאחים שלי חווינו, כשאני הייתי בן שש עשרה אבא שלי רצח את אמי מול עינינו אז ברחנו מהבית, חיינו ברחוב עד שהרגשתי שאנחנו מספיק חזקים להתמודד מול אבי, יום אחרי יום הולדת שמונה עשרה שלי אני ברונו ולורנצו יצאנו לאבי ורצחנו אותו, זה הגיע לו על כל השנים שהוא התעלל בנו ועל זה שהוא רצח את אימנו, מאותו יום נהייתי קאפו לאס וגאס. פתחתי את בית היתומים הזה כי הבנתי שלגור ברחוב זה ממש נורא, ילדים ובני נוער לא צריכים לעבור את זה. כיום יש לי בבית יתומים בערך אלף ילדים ובני נוער, אנחנו לוקחים ילדים שראינו ברחוב או שבאים אלינו כי אין להם בית, כמובן שאני לא מטפל בילדים אני רק המנהל יש לי עובדים מורים מטפלים ואנשים שיכולים לטפל בזה, לי אין זמן מכיוון שיש לי ענייני מאפיה לטפל בהם. "קיבלנו דיווח ממארק שיש ליד הבית שלו ילדה ישנה שם כבר שבוע, אתה רוצה שנלך אליו?" שאל אותי ברונו בזמן שישבנו במטבח, השעה היא חמש אחר הצהריים, "יש לנו פגישה אבל אני אשלח חייל כדי שיביא אותה לפה" אמרתי לברונו, הוא הנהן ושלח חייל למארק. סיימתי להתארגן ירדתי למטה "אני הולך לבדוק איפה החדשה תוכל לישון" לורנצו אמר ויצא מהבית, ואני וברונו גם הלכנו להיפגש עם מישהו שחייב לנו כסף, הרבה מאוד כסף, נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע. הגענו לסמטה והאיש חיכה לנו שם ישר הוצאנו את האקדחים שלנו והצמדנו אותם לראשו "איפה הכסף שלי?" שאלתי אותו בלי יותר מדי הבעה "אני אחזיר לך אותו מחר, אני נשבע" הוא אמר צחקתי צחוק מר ויריתי בו, לא הייתה לי בעייה להרוג אנשים זה היה טבעי שלי ואילו נהנתי מזה. נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע לכיוון הבית שלנו. לורנצו התקשר אליי "תקשיב אחי יש לנו כרגע מקום או בבקתה שלושים ושתיים עם שני בנים או בבקתה מאה ושלוש עשרה לבד, ואני אוכל לישון איתה כמה ימים עד שהיא תסתגל" הוא אמר "אופציה שתיים מאה ושלוש עשרה איתך" השבתי לו וניתקתי את הטלפון, התקשרתי לחייל שהלך להביא את הילדה, "לוקה מה קורה? היא איתך?" שאלתי אותו "כן איפה לשים אותה?" הוא שאל " מאה ושלוש עשרה" אמרתי "אין בעייה, אני אדאג להסביר לה הכל" "בת כמה היא?" שאלתי את לוקה "היא בת שבע עשרה וקוראים לה אמה" הוא אמר ובדיוק הגענו הביתה "סבבה" אמרתי וניתקתי. "היא אצלו?" שאל ברונו הנהנתי והלכתי להתקלח. סיימתי להתקלח לבשתי חליפה שחורה והמשכתי בעיסוקים שלי. השבוע עבר ממש לאט הוא היה עמוס ממש ולא הספקתי בכלל לאכול השבוע בפנימיה, אני אלך היום. יצאתי מחדר העבודה לבשתי חליפה שחורה ונסעתי לבית היתומים שזה בערך עשרים דקות נסיעה. הגעתי לפנימיה והגעתי לשער "היי רפאל" אמרתי והוא פתח לי את השער התקדמתי לכיוון החדר אוכל ועברתי דרך הבקתות, כולם התחילו לפנות לי את הדרך "מה הקטע שמפנים למטומטם הזה את הדרך כאילו הוא איזה מלכת אנגליה" שמעתי קול נשי ומתוק צועק ממאחורי "שקט אמה זה-" שמעתי את לורנצו בא להגיד לה משהו אבל קטעתי אותו "-שלום לך אמה, את כנראה לא יודעת מי אני?" שאלתי אותה והיא גילגלה לי עיניים, היא פאקינג גילגלה לי עיניים "אני לא יודעת מי אתה וזה באמת לא אכפת לי, אז שיהיה לך ערב נעים" היא אמרה והסתובבה תפסתי בידה "אחרי ארוחת הערב אני אבוא לקחת אותך יש לי כמה דברים להגיד לך" אמרתי לה, והיא אמרה משהו בשפה שלא הבנתי וראיתי את לורנצו מצחקק בצד "מה כל כך מצחיק לורנצו?" שאלתי אותו והוא פשוט לקח את היד של אמה והם רצו משם, המשכתי להתקדם לחדר האוכל. נכנסתי לחדר האוכל וכולם עמדו ובירכו אותי בערב טוב. כל הארוחה חיפשתי את אמה, היא הייתה יפיפיה היו לה עיניים חומות והיא הייתה בלונדינית, מאוד רזה ודי נמוכה כאילו לא ממש אבל איזה מטר שישים וחמש. היא פשוט וואו, היא כנראה נשארה בבקתה שלה עם לורנצו כי גם אותו לא ראיתי. נגמרה הארוחה והתקדמתי לכיוון הבקתה של אמה ולורנצו כדי לקחת אותה לשיחה, היא ממש חוצפנית ואני צריך להבהיר לה כמה דברים. הגעתי לבקתה ובאתי להיכנס, "תביא לי את הספר שלי" אמה צעקה כנראה על לורנצו "את קוראת ספרים על סקס את לא אמורה לדעת מה זה בכלל" לורנצו צעק, ספרים על סקס? היא בת שבע עשרה לא? "אני בת פאקינג שבע עשרה ברור שאני אמורה לדעת מה זה, והספרים האלה זה ממש לא ספרים על סקס" אמה צעקה "בואי פשוט תראי פו-" לורנצו בא לסיים את המשפט והיא אמרה לו משהו שלא הבנתי ואז נשמע קול של צחוק אז נכנסתי לבקתה, ראיתי את לורנצו מעל אמה והוא מדגדג אותה כשהם קלטו אותי הם מייד הפסיקו אמה גלגלה עיניים ואמרה משהו ושוב לא הבנתי ולורנצו התחיל לצחוק "תסתום את הפה שלך, דפוק, אתה לא רואה מלכת אנגליה רוצה לדבר" היא אמרה ללורנצו וגילגלה לי עיניים, וואו היא פאקינג יפה "אוי לורנצו אולי אנחנו צריכים להשתחוות להוד רוממותה?" היא שאלה בזלזול כשראתה שאני לא מדבר "תקשיבי לי אמה קחי עצה ידידותית ממני ואני ממש לא בן אדם ידידותי כדאי לך להירגע, ולבוא איתי עכשיו" אמרתי בקול קר ואפל אבל לא נראה שהיא נרתעה או משהו, היא פשוט הלכה לקחת מלורנצו את הספר שלה נשכבה על המיטה שלה והמשיכה לקרוא, אני לא רגיל לזה שאנשים מתנהגים אלי בזלזול, פשוט בהיתי בה בהלם "מה מלכת אנגליה לא רגילה שלא עושים מה שהיא מבקשת?" שאלה בלי להוריד את העיניים שלה מהספר לשניה, התקדמתי לכיוון שלה לקחתי לה את הספר והעפתי אותו על הרצפה הרמתי אותה כך שהתחת שלה בפנים שלי והראש שלה בגב שלי "לורנצו ידעת שמלכת אנגליה חוטפת אנשים?" היא שאלה בזמן שיצאתי איתה מהבקתה ולורנצו התחיל לצחוק כמו משוגע, "תשמור לי על הספרים, אם קורה להם משהו אתה מת" היא צעקה וגיחכתי יצאנו מהבקתה ולקחתי אותה לאוטו שלי "תעזוב אותי" היא צעקה והתחילה לתת לי אגרופים בגב הגענו לשער והשומר פתח לי אותו "תגיד לא אכפת לך שהוא חוטף אותי? איזה מין מקום זה?" היא שואלת וממשיכה לתת לי אגרופים בגב, נכנסתי לאוטו למושב הנהג והושבתי אותה כך שהפנים שלה על החזה שלי, חגרתי את שנינו ביחד והתחלתי לנסוע, היא ניסתה לפתוח את החגורה כדי לקום ממני אבל כמובן ללא הצלחה "אין לך למה לנסות זה נפתח עם טביעת אצבע" אמרתי לה והיא נאנחה בעצבים, הגענו לאחוזה שלי וירדנו מהאוטו הנחתי אותה לידי ולא עברו שלוש שניות והיא כבר התחילה לרוץ, היא מנסה לברוח ממני, גיחכתי לעצמי ורצתי כדי לתפוס אותה "מה את חושבת לעצמך קטנטונת, את לא תצליחי לברוח ממני בכזאת קלות, אני הרבה יותר מהיר ממך" אמרתי לה בקול מתנסה "וואלה יפה לא ידעתי שהוד רוממותה יודעת לרוץ" היא אמרה תוך כדי שהיא על הכתף שלי, נכנסנו לבית שלי "היי חמור מה קורה?" שמעתי את ברונו קורא "הו סוף סוף יש מישהו צודק במקום המזדיין הזה" שמעתי את אמה ממלמלת "היי ברונו אחי מה שלומך?" אמרתי לברונו ונתתי לו כיף גברי "מי זאת?" שאל ברונו "זאת אמ-" התחלתי לומר "-אולי תתן לי להציג את עצמי אני יודעת לדבר" אמה קטעה אותי, הורדתי אותה "אם רק תנסי לברוח אני אמצא אותך" אמרתי לה והיא גילגלה עיניים "אין בעייה מלכת אנגליה אני לא אברח, בינתיים, בקיצור אני אמה בת שבע עשרה, אני במקור מישראל" היא אמרה, הושיטה יד לברונו "אני ברונו אח של דומיניק" הוא אמר ולחץ לה את היד "הו אז סוף סוף מתגלה לנו שמה האמיתי של המלכה" היא אמרה וגילגלה עיניים. לקחתי אותה שוב על הכתף והכנסתי אותה למשרד שלי, הושבתי אותה על הכסא שיש בשולחן ואני התיישבתי מולה "הוד רוממותה מתכוונת לדבר היום?" היא שאלה בזלזול "אוקי אמה, דבר ראשון כדי לך להתנהג אליי בכבוד כי אני לא רק מנהל הפנימיה אני גם הקאפו של לאס וגאס" אמרתי בקול קר ולא נראה לי שמשהו ממה שאמרתי חלחל לה לשכל "אוקי, זהו סיימת לדבר?" היא שאלה בחוסר התעניינות, היא באה לקום מהכסא אבל לחצתי על הכפתור שקושר אותה אליו, ראיתי שהיא נרתעה ושעלו לה דמעות בעיניים זה היה נראה כאילו היא נזכרת במשהו, אבל היא המשיכה עם הקשיחות שלה "טוב הבנו הקאפו של וגאס ממש מפחיד, חרדות ושקשוקים, יאללה עכשיו תשחרר" היא אמרה "את לא הבנת את הקטע אה?" שאלתי אותה והתקדמתי לכיוונה "את צריכה להענש על החוסר כבוד שלך" אמרתי לה והיא גלגלה עיניים "מה כבר תעשה לי? תאנוס אותי? תרביץ לי? תהרוג אותי? זה לא באמת משנה" היא אמרה וקפאתי, מה הילדה הזאת עברה?, פתאום צלצול טלפון קטע אותי "שלא תחשבי שהשיחה הזאת נגמרה, ג'ון קח אותה לברונו ותגיד לו לא לתת לה לברוח" אמרתי לאחד החיילים שלי ושחררתי את אמה מהכיסא והיא מיהרה לצאת מהמשרד. עניתי לטלפון. כשסיימתי את השיחה ירדתי למטה וראיתי את אמה שמה את ראשה על הברכיים של ברונו והיא ישנה "ברונו, היא נרדמה?" שאלתי אותו והוא הסתובב אליי והנהן התקדמתי לכיוון שלהם והרמתי את אמה, אני חייב לציין שהיא קלה להפליא. "היא חשבה שאתה הולך לאנוס אותה בבקשה תיזהר נראה כאילו היא עברה הרבה" ברונו אמר ולרגע קפאתי אבל המשכתי והרמתי אותה לכיוון חדר השינה שלי הנחתי אותה במיטתי והלכתי לישון על הספה הנפתחת שגם נמצאת לי בחדר. נשכבתי על הספה ובהיתי באמה עד שנרדמתי.

* * * * * * * * * * * * * * * * * *
זה הספר הראשון שאני כותבת בוואטפאד.
אם יש לכם הערות אני אשמח שתכתבו!
ולפי כמות הכוכבים אני אעלה פרקים.