Our Mafia

פרק 20

נקודת מבט אמה:
השעון המעורר שלי צלצל בשעה תשע בבוקר.
המיטה ריקה, והצד של דומיניק קר מה שאומר שהוא התעורר יחסית מזמן.
יש לי ארבעים וחמש דקות להתארגן לפני שאני צריכה לצאת לבית הקפה.
יש לי היום בבית הקפה משמרת עד השעה חמש בערב ולאחר המשמרת אני כנראה אלך לבית החולים כדי לבקר את לינדה אימו של דומיניק.
העובדה שלינדה בחיים יצרה המון ספקות חדשות ובלגן, דומיניק גילה שאימו בחיים אחרי שחשב במשך כמעט שמונה שנים שהיא מתה, הוא גילה שיש לו אח למחצה ששילם על הטיפולים של אימו למרות שהיא לא האישה שילדה את אחיהם למחצה והם רוצים למצוא אותו כדי שיעבור לגור כאן.
דומיניק, ברונו ולורנצו כנראה לא יצאו היום מהמשרד כדי שיוכלו לאתר את אחיהם.
כל משפחתו של דומיניק הגיעה אתמול מפני שגילו שלינדה בחיים מה שאומר שנאצ'ו, דמיאן, חוליו ומנצ'יני יצטרפו לשלושת האחים ויהיו כל היום במשרד.
הלכתי לשטוף את פני ולצחצח שיניים וכשסיימתי הלכתי למראה וסידרתי את שיערי הבלונדיני ועשיתי קוקו מתוח שנראה כמו זנב סוס ולאחר מכן הלכתי לארון הבגדים של דומיניק בו נמצאים גם הבגדים שלי.
לבשתי טייץ קצר בצבע שחור שהבליט את הישבן שלי וחולצה קצרה, צמודה בצבע לבן שחשפה קצת מבטני התחתונה, נעלתי נעלי סניקרס לבנות, לקחתי תיק צד קטן בו שמתי מטען לטלפון שלי ואת הטלפון עצמו וירדתי למטה.
נכנסתי למשרדו של דומיניק בלי לדפוק ומצאתי את כל הגברים יושבים סביב השולחן ועסוקים בשיחה שנראת די חשובה ואפילו לא שמים לב אלי.
"מישהו יכול לקחת אותי בבקשה לבית הקפה?" אני שואלת ומחייכת במתיקות, הגברים מפנים את מבטם אלי ולורנצו קם ממקומו "אני אקח אותה" הוא אומר ודומיניק מהנהן ומסמן לי להתקרב אליו.
התקרבתי לדומיניק והוא קם מהכיסא וריסק את שפתיו על שלי.
"איך אתם מתקדמים?" אני שואלת בידיעה שאני יכולה לעזור להם לאתר אותו בזכות תפקידי בצב"א.
אתמול דיברתי עם טיילר ודילן וסיפרתי להם הכל אז הם אמרו לי שאני כנראה אוכל לעזור להם בגלל שבבית הספר הצוואי שלי התעסקתי רק במחשב במודיעין.
"אנחנו לא מוצאים כלום על אנג'לו ונטורה, כאילו הוא לא קיים" דומיניק נאנח בתסכול ואני יודעת שהדבר הראשון שאני אעשה כשאני אחזור מבית הקפה זה לאתר את אנג'לו "בי" אני אומרת ונותנת לדומיניק נשיקה אחרונה לפני שאני ולורנצו יוצאים מהמשרד ויורדים לחניון.
"זה מתיש, לא יכולתי להיות שם אפילו לא עוד דקה אחת" לורנצו מתמסכן ומתיישב במרצדס השחורה ואני מצחקקת.
"תודה לו, אני אחזור היום אם ג'ואי" אני אומרת ולורנצו מהנהן "אם אתם מוצאים את אנג'לו תעדכנו" אני אומרת והוא מהנהן ואני נכנסת לבית הקפה.
"הי ג'ואי" אני אומרת ומחבקת אותה והיא אותי "אני אוכל לחזור איתך היום?" אני שואלת והיא מהנהנת "גם יש לגברים איזה משימה למצוא מישהוא והם לא מצליחים אז רציתי למצוא להם אותו" אני אומרת "אם את רוצה את יכולה לבוא אלי ואני אעזור לך" היא אומרת "יש לך מחשב בבית?" אני שואלת "בוודאי" הי אומרת "אז נלך אלייך אחר כך" אני אומרת ואנחנו מתחילות לעבוד.
אני ניגשת לזוג צעירים שיושבים באחד השולחנות שאני צריכה למלצר, ראיתי אותם מתנשקים לפני שהם נכנסו אז אני מניחה שהם בדייט ואני ניגשת אליהם.
"הי, צהריים טובים, אתם רוצים כבר להזמין?" אני שואלת והבחור מחייך אלי חיוך פלרטטני ואני מתעלמת "אנחנו נשמח להזמין" אומרת האישה "תתחילי את אהובתי" הוא אומר לה והיא מנשקת אותו בפה "אני רושמת" אני אומרת בחיוך שמכוון לאישה ואפילו לא מביטה לגבר "אני רוצה פרנץ' טוסט וסלט יווני, מאמי מה אתה רוצה?" היא שואלת את בן זוגה "אני רוצה חביתה כם פטריות, טירס וגבינה, טוסט עם טונה, קטשופ, גבינה צהובה ובולגרית וסלט קיסר" הוא אומר ואני רושמת ולא מסתכלת עליו בכלל מתוך כבוד לבחורה "עוד משהו?" אני שואלת "את המספר טלפון שלך" הוא אומר, נוגע לי בישבן ואני מרימה את מבטי לאישה שנראת פגועה מאוד ואז אני מביטה בו "הדבר היחיד שתקבל ממני זה בעיטה לביצים ולא לא אכפת לי שאסור לי לדבר ככה במשמרת אז אני מציעה לך לעוף מפה" אני אומרת לבחור וכל מי שיושב במסעדה מסתכל עלינו עכשיו וזה ממש לא מעניין אותי, אני לא חושבת שאף בחורה לא צריכה לראות את הבן זוג שלה מתחיל עם בחורה אחרת מול הפרצוף שלה.
"אני אלך לאריק" הוא אומר ונעמד מולי קרוב מידי ושם את ידיו על הישבן שלי.
אריק זה הבוס שלי, הוא בן בערך ארבעים והוא נשוי עם שלושה ילדים.
"לך אליו, אם תצליח להגיע" אני אומרת בחיוך מתגרה "את מאיימת עלי?" הוא שואל ונצמד אלי "כן" אני אומרת לא מפחדת ולוקחת את ידו, מעקמת אותה מאחורי גבו.
אני לוחצת שלוש פעמים על נקודות מיוחדות בגבו, "קראק" "קראק" "קראק" נשמע והאיש נופל על הרצפה כשכל חלקו התחתון משותק, מהמותניים ומטה.
"אמה" אריק צועק ומתקרב אלינו "מה עשית לאיש?" הוא שואל "הוא נגע לי בישבן ואז נצמד אלי, אז השתמשתי בשיטה לשתק אותו, מתוך הקרב מגע הישראלי" אני אומרת ומוציאה את הטלפון מהכיס.
"הלו לורנצו, אתה יכול לבוא לכמה דקות?" אני שואלת "כן, למה? קרה משהו?" הוא שואל "הכל טוב אבל תבוא לבד" אני אומרת והוא מהמהם "כמה דקות מגיע" הוא אומר ומנתק את הטלפון.
אריק מנסה לעזור לאיש להתרומם אך לא מצליח "לורנצו ונטורה מגיע בקרוב לקחת אותו, אל תרים אותו" אני אומרת וכולם מסתכלים עלי פעורי פה, לא מבינים מה הקשר שלי למשפחת ונטורה.
"אמה" לורנצו אומר כשהוא נכנס לבית הקפה.
אני בדיוק מגישה לאישה את האוכל שלה ולורנצו מגיע בפנים קפואות ורואה את בן זוגה על הרצפה משותק "זאת עבודה שלך" לורנצו אומר ולמרות שזו לא שאלה אני עונה "כן" "מה הוא עשה?" לוקנצו שואל "אני אומרת לך אבל אתה לא אומר לדומיניק" אני אומרת והוא מהנהן "אתם גם לא רוצחים אותו" אני אומרת ולורנצו מהנהן עוד פעם "הוא נגע לי בישבן, נצמד אליי ואיים עליי" אני אומרת ופניו של לורנצו נשארות קפואות והוא מהנהן אלי הנהון אחד ומרים את האיש שצועק על כתפו "נתראה בערב" לורנצו אומר, מנשק את ראשי ויוצא עם האיש מבית הקפה.
"זה היה משעשע" ג'ואי אומרת לי כשאנחנו יוצאות להפסקה "לא יודעת, כולם פחדו מלורנצו אבל הוא בן אדם טוב" אני אומרת בעצב "את משהו מיוחד אמ', הוא מאפיונר ברור שהוא מפחיד" היא אומרת ואני מגחכת.
"זוכרת שאמרת שאת צריכה למצוא משהו בשביל הגברים שלך?, מה את צריכה?" היא שואלת "הם גילו אתמול שיש להם אח שהוא רק מאבא שלהם והם לא מצליחים למצוא אותו" אני אומרת "אז אנחנו נמצא אותו היום" היא אומרת בהתרגשות ואנחנו חוזרות לעבוד.
"בי אריק, סוף שבוע נעים" אני אומרת ואני וג'ואי יוצאות מבית הקפה ומתקדמות לאוטו שלה.
"אוקי, תביאי לי מחשב, דף ועט" אני אומרת ברגע שאנחנו נכנסות לביתה של ג'ואי.
"תודה" אני אומרת כשג'ואי מניחה את הדברים שביקשתי על השולחן בחדר שלה.
אני מכניסה קודים למחשב ורושמת כתובות על הדף, מתחברת לוואטסאפ של אנג'לו ומאתרת את מיקום הטלפון שלו בזמן אמת.
מצאתי איפה הוא גר, איפה הוא עובד, באיזה סופר הוא קונה אוכל, את חשבון הבנק שלו, את השיחות היוצאות והנכנסות שלו ואת מספר הרכב שלו.
הוא שינה את שם המשפחה שלו לרוסו ובגלל זה הגברים לא מצאו אותו.
"בואי, הולכים למצוא את האח העבוד" ג'ואי אומרת בהתלהבות ואני לוקחת את הטלפון שלי ומסתכלת על השעה, תשע וחצי בערב ורואה שמונה שיחות שלא נענו מדומיניק ועוד שתיים מלורנצו.
אני מחייגת לדומיניק בזמן שאני שמה בוויז את המיקום של הבית של אנג'לו וג'ואי מתחילה לנסוע.
"הלו אמה, מה נראה לך שאת לא עונה" דומיניק עונה לטלפון בצעקה "לא שמעתי את הטלפון" אני אומרת "איפה את?" הוא שואל "בדרך" אני משיבה "בדרך לאן ועם מי?" הוא שואל "בדרך לאן שהו, עם ג'ואי" אני משיבה "יש לך עשר דקות להיות בבית" הוא קובע ולפני שאני מספיקה להגיד משהו הוא מנתק את הטלפון.
לאחר שש דקות נסיעה אנחנו מגיעות לביתו של אנג'לו "תשארי באוטו" אני אומרת לג'ואי והיא מהנהנת ואני יוצאת מהאוטו "קומה שלוש דירה תשע" אני אומרת לעצמי ועולה במעלית ומגיעות לדירה.
אני דופקת שלוש דפיקות בדלת עד שהיא נפתחת ועומד מולי גבר גבוה עם שיער חום כהה שנופל על מצחו ועיניים כחולות.
הוא לבוש בטרנינג שחור וחולצה לבנה שדרכה אפשר לראות את גופו החטוב, הוא דומה לאחים ונטורה, רק ששיערו חום ולא שחור, צבע הגוף שלו מעט שזוף יותר משלהם ותווי פניו מעט שונות, אבל איאפשר להתבלבל הוא בהחלט ממשפחת ונטורה, זה אנג'לו.
"שלום אנג'לו ונטורה אני אמה" אני אומרת בפנים חתומות "איך את יודעת?" הוא שואל ומוודא שאף אחד לא שמע אותי ומושך בידי כדי להיכנס לביתו.
"לינדה התעוררה" אני אומרת והוא קופא במקומו "אני יודע" הוא אומר ומתיישב על הספא ואני עושה כמוהו "האחים ונטורה רוצים שתעבור לגור איתם והם לא הצליחו למצוא אותך אבל אני כן" אני אומרת "הם כאן?" הוא שואל "לא, אני כאן עם חברה שעזרה לי" אני אומרת "אם ידעת שהם קיימים למה לא הלכת לפגוש אותם אף פעם?" אני שואלת "הם לא ירצו לראות אותי, אבא שלהם בגד באימם עם אמא שלי" הוא אומר וקובר את ראשו בין ידיו "אתה טועה, הם רוצים לפגוש אותך וממש מעריכים אותך על זה ששילמת על הטיפולים באימם למרות שהיא לא אמא שלך" אני אומרת "איך את קשורה אליהם?" הוא שואל "אני הבת זוג של דומיניק" אני אומרת בחיוך "ואם הוא ידע שמצאתי אותך והתערבתי להם בעיניינים הוא סופר יתעצבן אבל אני מעדיפה שתפגשו אחד עם השני" אני אומרת "אתה יכול לבוא איתי לפגוש אותם בבקשה?" אני שואלת "כן" "ולפני שתגיד לא א-" "אמרתי כן אמה תרגעי" הוא אומר וסותם את פי עם כף ידו "באמת?" אני שואלת בהתרגשות, הוא מהנהן ושנייה אחרי זה הטלפון שלי מצלצל ואני עונה על רמקול, אפילו לא מסתכלת מי בקו.
"את מאחרת בחצי שעה אמה, תגיעי הביתה עכשיו או שאני בא לקחת אותך לא יודע מאיפה" דומיניק צועק לטלפון ואני כבר לא מתרגשת "בואי נלך אליהם" אנג'לו אומר ואנחנו יוצאים מהדירה "מי זה אמה, אמרת לי שאת עם ג'ואי, למה יש איתכן גבר אמה אנ-" אני מנתקת את הטלפון לפני שהוא מספיק לסיים את המשפט.
"אם היית מישהו אחר היית מתה כבר" אנג'לו מגחך "תודה שבאת איתי" אני אומרת וקופצת עליו בחיבוק והוא מחבק אותי בחזרה "אם אני מת זה על אחריותך" הוא אומר ואני מצחקקת בזמן שאנחנו יוצאים מהמעלית של הבניין שלו ומתקדמים לאוטו של ג'ואי "מצאתי אותו ג'ו" אני אומרת כשאני פותחת את הדלת האחורית של האוטו ומסמנת לאנג'לו להיכנס יחד איתי מאחורה "את תוכלי להניח אותנו באחוזה וניפגש מחר?" אני שואלת את ג'ואי "בטח, תעדכני" היא אומרת לי "שלום, אני אנג'לו" הוא אומר ומגיש את ידו לג'ואי שנייה לפני שהיא מתחילה לנסוע "ג'ואי" היא אומרת ולוחצת את יודו.
"בי ג'ו, נתראה" אני אומרת ונותנת לה השיקה בלחי ואנג'לו עושה כמוני.
אנחנו מתקדמים בשביל הגישה של האחוזה ואני משלבת את ידי עם ידו של אנג'לו הלחוץ "אל תלחץ, הם נחמדים לרוב" אני אומרת ומחייכת.
אנחנו נכנסים לאחוזה והכל שקט, אבל לא שקט נעים, שקט צורם כזה, אני לוקחת את אנג'לו לכיוון המשרד ודופקת על הדלת "כן?" אני שומעת את קולו של דומיניק ופותחת את דלת המשרד בעודי מחזיקה את ידו של אנג'לו.
כולם יושבים במשרד כולל לינדה "שלום" אני אומרת וכולם מביטים בי ובאנג'לו "מי זה לעזאזל אמה?, זה הבחור 'שבילית' איתו" דומיניק שואל בעצבים וקם ממקומו, מתקדם לכיוונינו, אני מעבירה את אנג'לו למאחורי גבי ועדיין לא מנתקת את ידי מידו "אל תתקרב" אני פוקדת על דומיניק בקול קר אך הוא לא מקשיב "את מזדיינת איתו? כי אם כן אני לא אהיה מופתע" דומיניק יורק בארס 'הוא לא מתכוון לזה הוא עצבני' אני חושבת בראשי ועוצמת את עיניי "אתה מגזים דומיניק" ברונו אומר ודומיניק ממשיך להתקרב "אל תתקרב דומיניק" אני אומרת בקול קר וחזק והוא עוצר בערך מטר ממני "תכיר זה אנג'לו רוסו, או יותר נכון ונטורה" אני אומרת ומושכת בידו של אנג'לו כדי שיעמוד לצידי.
כל החדר שותק וכולם בוהים באנג'לו בשקט ואני לוחצת על ידו בעידוד, הוא מחייך חיוך קטן אבל מלא ביטחון.
"אפשר לחבק אותך?" שואלת לינדה ושוברת את השתיקה ואנג'לו מהנהן, לינדה קמה ממקומה ומחבקת את אנג'לו, אני מנתקת את ידי מידו ודומיניק תופס בידי במקום אנג'לו.
"מלאך שלי אני מצט-" "-אתה כל הזמן מצטער ואני כל הזמן סולחת בשנייה שאתה מתנצל אז תזוז ממני עכשיו ולך לאח שלך, נדבר על זה אחר כך, ורק שתדע שלא ציפיתי ממך להגיד דברים כאלה במיוחד בגלל שאתה יודע מה העבר שלי" אני קוטעת את דומיניק והוא עוצם את עיניו, נושם עמוק בתסכול, מהנהן ומתרחק ממני.
"איך מצאת אותו?" דמיאן שואל אותי.
כולם יושבים על הספות בסלון ומדברים אחד עם השני, אני יושבת ליד אנג'לו וחוליו.
"הלכתי לבית של ג'ואי והיא הביאה לי מחשב, ובגלל שהייתי בבית ספר צבאי למדתי את כל מש שצריך כדי למצוא אנשים" אני אומרת וכולם מביטים בי "את לבד עשית בשלוש שעות מה שאנחנו שיבעה גברים לא הצלחנו לעשות ביום שלם" חוליו אומר בפליאה ומחבק אותי קרוב אליו.
"לילה טוב" חסמין אומרת והיא ודמיאן עולים לחדר שלהם, חוליו, מנצ'יני, ברנדה ולוסיה פרשו לפני כמעט שעתיים, השעה אחת וחצי בלילה "לילה טוב" ברונו אומר ועולה לישון "גם אני הולך לישון" נאצ'ו אומר ועולה למעלה.
"אתה נשאר פה?" לורנצו שואל את אנג'לו "כן, הוא נשאר, בימים הקרובים תביא את הדברים שלך והקומה השישית תהיה שלך, הקומה החמישית שלי, הרביעית של ברונו, השלישית של לורנצו, השנייה זה חדרי אורחים ויש את קומה מינוס אחד שבה יש חדר קולנוע חדר כושר ועוד כל מיני דברים ובקומה מינוס שתיים זה המרתף" דומיניק מסביר לאנג'לו ואנג'לו מהנהן.
"לילה טוב" אני אומרת לדומיניק ולורנצו ומתכוונת לעלות על אנג'לו במעלית "תעצרי" קולו הקר של דומיניק "מה?" אני שואלת בחוסר סבלנות "את לא הולכת לישון איתו, את ישנה איתי" דומיניק אומר ואני מגחכת בחוסר הומור "אני פשוט הנחתי שלא תרצה לישון עם זונה" אני לועגת וממשיכה להתקדם למעלית ולוחצת על קומה שש.
"הי אנג'לו" אני אומרת ונכנסת לחדר החדש שלו.
"הי אמ', רציתי להגיד לך תודה, בלעדייך כנראה לא הייתי נפגש איתם לעולם" הוא אומר וקם מהמיטה כדי לחבק אותי "בכיף" אני אומרת ומחבקת אותו חזרה.
"הולכים לישון?" אני שואלת ונשכבת על המיטה של אנג'לו "את ישנה איתי?" "כן" אני קובעת והוא עולה על המיטה "דומיניק ירצח אותי" אנג'לו אומר "הוא לא אל תדאג" אני אומרת והולכת לישון.

נקודת מבט דומיניק:
אמה עלתה עם אנג'לו לפני עשרים דקות בערך ואני עצבני.
דיברתי לאמה מגעיל בלי סיבה בזמן שהוא עזרה לי ומצאה בשבילי את אח שלי.
אני עולה לקומה השישית שנתתי לאנג'לו.
אנג'לו הוא אחלה גבר, הוא יחסית דומה לי ולאחי, כולנו דומים לאבינו, הבן זונה.
אני נכנס לחדר של אנג'לו ורואה את אמה ישנה ומניחה את ראשו על ירכיו של אנג'לו בזמן שהוא משחק לה בשיער ורואה קרב איגרוף.
"אני לוקח אותה" אני אומר ואנג'לו מפנה אלי את מבטו ומהנהן לכיווני אני מרים את אמה באחיזת כלה ומתקדם ליציאה מהחדר "בבוקר כשאתה מתעורר תרד למטה יכול להיות שיהיה שם מישהו ואם אתה רעב תחפש את אמיליה ותבקש ממנה מה שבא לך לאכול" אני אומר וכשאנג'לו עונה בחיוב אני יוצא מחדרו ויורד לקומה שלי.
אני מניח את אמה על המיטה בעדינות ומוריד ממנה את החולצה, החזייה והמכנס, אני נשאר רק עם בוקסר ונכנס למיטה לידה, עוטף אותה בזרועותי, קובר את פני בצאוורה ונרדם.
אני קם בבוקר ובודק את השעה, שבע ארבעים ושתיים.
אמה ישנה לידי והשמיכה נפלה ממנה כך ששדיה חשופים מולי ואני לא מצליח להתאפק ומנשק אותם בעדינות, נושך, מלקק, מוצץ, מנשק וטועם אותה.
אני מרגיש אותה זזה מתחתי ושנייה אחרי זה אני מרגיש אותה נדרכת אך אני לא מפסיק.
ידייה דוחפות את ראשי ממנה אך אני לא מפסיק.
"הי, תפסיק" אמה אומרת בקול רם ומתפתלת באחיזתי ואני מרים את פני אליה וכשהיא רואה שזה אני היא נרגעת "אתה הבהלת אותי" היא אומרת ואני עולה מעליה כדי להניח נשיקה על שפתיה אבל היא מרחיקה את פני "אני לא צחצחתי שיניים" היא אומרת ואני תופס את ידיה ואת פניה "זה לא מעניין אותי" אני אומר ומרסק את שפתי על שפתיה.
"אני מצטער על אתמול" אני אומר והיא מהנהנת "זה בסדר" היא אומרת ואני מנשק את צאוורה "ואתה חייב להפסיק להפשיט אותי כשאני ישנה" היא נוזפת בי "לא יקרה" אני אומר וצובט את הפטמות שלה והיא צווחת בהפתעה.
"הי טי, מה קורה?" אני שומע את קולה של אמה כשאני יוצא ממקלחת הבוקר שלי "אני מעולה, מה שלומך?" קולו של טיילר נשמע מהטלפון בזמן שאני מתלבש.
אמה יושבת על המיטה והיא לבושה בחולצה שלי ומתחת בגד ים.
"אני מעולה, מצאתי את אנג'לו והפגשתי אותו עם כולם, הוא עבר לגור באחוזה" אמה אומרת ואני מתיישב לידה.
"הי דומיניק" טיילר אומר ואני מנופף לו לשלום "אה אמה, אילנה אמרה לי להזמין אתכם לפסח אצלהם" טיילר אומר "פסח?" אני שואל "זה חג יהודי" אמה אומרת "אני אני אבוא אליכם בבוקר של ערב החג ואשאר על המימונה" אמה אומרת "דומיניק, תגיד גם לאחים שלך לבוא" טיילר אומר "אנחנו נבוא" אני אומר לטיילר והוא מחייך "איך אני מחכה למימונה של מייקל" אמה אומרת "מימונה?" אני שואל שוב "חג של סוף פסח של המרוקאים" אמה מסבירה לי ואני מהנהן.
"בי טי" אמה אומרת והטלפון מתנתק.
"מתי החג?" אני שואל "עוד חודש וקצת" אמה משיבה ואני מהנהן ומחבק אותה.
אנחנו יושבים כולם בחצר, אמה, חסמין, אלינה, אנג'לו ולורנצו בבריכה וכל השאר יושבים בחוץ ולפתע נשמע צלצול בשער ואני קם ממקומי כדי לפתוח אותו.
אני פותח את השער וניגלת מולי אישה ג'ינג'ית ודי מוכרת.
"הי, אני ג'ואי, אני עובדת עם אמה בבית קפה" היא אומרת ואני נזכר שראיתי אותה ואת אמה מדברות מחוץ לבית הקפה "היכנסי" אני אומר וג'ואי נכנסת ואני סוגר אחריה את השער ומוביל אותה לבריכה.
"הי ג'ואי" אנג'לו ואמה אומרים ביחד ורצים לג'ואי בחיבוק.
"מה קורה?" אנג'לו שואל את ג'ואי "אני מעולה, איך אתה משתלב?" היא שואלת אותו "מעולה, הם די נחמדים" אנג'לו אומר וקורץ לאמה והיא מגחכת ועולה עם ג'ואי למעלה.
אמה וג'ואי יורדות חזרה למטה וג'ואי עכשיו לבושה בבגד ים והן נכנסות לבריכה.
כולם שמחים ואני מאושר יותר מאי פעם.

* * * * * * * * * * * * * * * * *
חג פסח שמח❤️
אני אשמח אם תגיבו ותצביעו.
תודה❤️