Our Mafia

פרק 7

נקודת מבט דומיניק:
אמה קמה היום עצבנית, לא חשבתי שכשטיילר אומר לא להתקרב אליהם הוא באמת מתכוון לזה.
אני טיילר לורנצו וברונו מצאנו את עצמנו עומדים מחוץ לחדר אורחים כלשהו שבתוכו נמצאים דילן ואמה. "דום קיבלנו דיווח ממריו שהמשלוח של הסמים הגיע חצי ריק" דמיאן אומר ברגע שנעמד לצידינו "בואו למשרד, תקרא לנאצ'ו ומריו" אני אומר לדמיאן והוא יורד למטה ואני, ברונו ולורנצו אחריו. נכנסנו למשרד שלי, מזגתי לי כוס וויסקי התיישבתי בכיסא שלי והתקשרתי לחוליו, אבא של דמיאן ונאצ'ו "הלו בני" חוליו ענה לטלפון "הלו חוליו, ניו יורק רגועה?" שאלתי אותו "הכל בסדר כאן אבל שמעתי מנאצ'ו שהמשלוח של הסמים הגיע חצי ריק" חוליו אמר "כן, אנחנו נצא למבצע היום, אנחנו צריכים מידע, אתה יכול לבקש ממנצ'יני לבדוק לי איפה הרוסים המזדיינים האלה נמצאים" אני שואל. מנצ'יני הוא אח של חוליו וגם הוא דוד שלי. "אני עכשיו אדבר איתו ויעדכן אותך" חוליו אומר "בסדר, בי חוליו"  אני אומר ומנתק את השיחה. הדלת נפתחת וחושפת לפנינו את נאצ'ו דמיאן ומריו "מנצ'יני עוד כמה דקות יעביר לנו מידע ונצא למבצע, אני צריך מישהו מכם שישאר כאן עם חסמין ועם אמה והמשפחה שלה" אני אומר ולוגם מכוס הוויסקי. "נאצ'ו ולורנצו ישארו" דמיאן אומר ואני מהמהם. הטלפון שלי מצלצל ועל הצג מופיע שמו של מנצ'יני "הלו מנצ'יני יש מידע?" אני שואל "כן, הם נמצאים כרגע ב mico זה אחד המועדונים שלהם, אני עכשיו שולח לך את המיקום ואת המפות של המקום" מנצ'יני אומר ואני מנתק את השיחה. "דמיאן צריך תוכנית" אני אומר ופותח במחשב את המפה של mico והדפסתי אותה, פרשתי אותה על השולחן והתחלנו לתכנן. "אוקי, מתחלקים לשלוש קבוצות, אני ראש קבוצה אחת דומיניק אתה תהיה ראש הקבוצה השנייה וברונו אתה תהיה ראש הקבוצה השלישית, בכל קבוצה יהיו שישה חיילים ואת ראש הקבוצה, דום אתה נכנס מהכניסה האחורית, אנחנו מהחלון וברונו אתם תכנסו מהחלון בקומה השנייה, מריו, אתה תהיה בתגבורת עם עוד שמונה חיילים, וכולם יוצאים מהכניסה הראשית והמכוניות יחכו לנו שם, מובן לכולם?" דמיאן שואל וכולם עונים לו בחיוב, לפתע נשמעת דפיקה בדלת "כן" אני אומר בקול סמכותי ואמה נכנסת "עוד שעה כולם במכוניות מריו לך להעביר לחיילים תדריך, משוחררים" אני אומר וכולם יוצאים מהמשרד חוץ מאמה שבוהה במפה של mico "התוכנית הזאת תיכשל" היא קובעת ואני מופתע לשנייה שהיא באמת מדברת איתי היום "למה נראה לך?" שאלתי "סתם, לא משנה, רק רציתי לבקש סליחה כי באמת לא התנהגתי לעניין בבוקר, אני פשוט יותר עצבנית ביום הזה" היא אמרה במתיקות "בואי" אמרתי וסימנתי לה לשבת על ירכי והיא התקדמה אליי בהיסוס, התיישבה עלי, עטפתי אותה בחיבוק "הכל בסדר" אמרתי ונישקתי את ראשה "ועכשיו, למה נראה לך שהתוכנית שלי ושל דמיאן לא תעבוד?" אני שואל "סתם, לא משנה" היא ממלמלת ובאה לקום ממני אך אני מחזיק אותה ולא נותן לה לקום "תסבירי" אני גוער בה "אוקי" היא נאנחת בתבוסה וקמה ממני "פה אתם צריכים לדאוג למישהו שירה מרחוק וישאר מחוץ למבנה" היא אומרת ומצביעה על הקבוצה של מריו "וצריך עוד שני צלפים בכל פאה של המבנה למקרה שהאנשים יברחו, וצריך לדאוג למכוניות מכל היציאות של המבנה למקרה שיציאה כלשהי תחסם" היא אומרת ואני פוער את פי, איך לא חשבתי על זה? מאיפה יש לה את הידע הזה?, דפיקה בדלת נשמעת ומיד לאחר מכן טיילר נכנס למשרדי וכשהוא רואה את אמה הוא כיווץ את גבותיו בבלבול "מה את עושה פה?" הוא שאל אותה "באתי להגיד לדומיניק סליחה על שהתנהגתי אליו מגעיל ואז שמתי לב לתוכנית המגוחכת שלו אז תיקנתי אותה" היא ענתה "התוכנית שלי לא מגוחכת ומאיפה יש לך את הידע הזה?" שאלתי "אמה הייתה שלוש שנים בתיכון צבאי בישראל והיא קיבלה משם את הידע שלה, התיכון הזה היה במקום צבא" טיילר ענה לי ואמה הנהנה להסכמה "טוב, אני הולכת לדילן, תהנו" אמה אמרה ויצאה ממשרדי "מה רצית?" שאלתי את טיילר אחרי שאמה יצאה "רציתי לשאול אם יש לך כאן מגבות בשבילנו" "תחפש את אמליה, עוזרת הבית, היא אמורה להיות במטבח ותבקש ממנה" אני אומר והוא מהנהן ויוצא ממשרדי ואני מיד מחייג לדמיאן "הלו דום, הכל בסדר?" הוא שואל ברגע שהוא עונה "אמה מצאה לנו כמה פאקים בתוכנית" אני אומר ונשמע שקט מהצד השני של הטלפון "תראה לי" דמיאן נכנס למשרדי בפראות ואני עובר איתו על מה שאמה אמרה. "איך פספסנו את זה?" דמיאן שואל "אני באמת לא יודע, תעדכן את ברונו ומריו ונתכונן בהתאם" אני אומר ודמיאן מהנהן "אני יוצא לעדכן את מריו וברונו ונצא למבצע לפי התוכנית של אמה" דמיאן אומר "מעולה" אני אומר ודמיאן יוצא ממשרדי. נכנסתי לחדר שאמה ודילן נמצאים בו ומצאתי אותם יושבים מחובקים וצופים בסרט אימה בזמן שהם בוכים וגיחכתי לעצמי, "היי" אמרתי והתיישבתי ליד אמה ולקחתי אותה מבין זרועותיו של דילן "דומיניק, תזוז" היא אומרת ומנסה לצאת מזרועותי ואני רק חיזקתי את האחיזה בה "אני יוצא עוד שעה למבצע, אני אחזור מחר בבוקר" אני אומר לאמה "טוב" היא ממלמלת וממשיכה לצפות בסרט, אני מתחיל לנשק לה את הצוואר אני מלקק נושך מוצץ ועושה לה סימנים בצוואר כדי שידעו שהיא שלי "דומיניק, די" היא ממלמלת, אני מחזיר אותה לדילן ויוצא מהחדר. "מוכנים?" אני שואל את כולם דרך האוזניה "כן" כולם עונים ביחד ואנחנו פורצים
ל mico, החיילים הולכים אחרי ואנחנו מתקדמים למרכז המועדון "אש" צעקתי והתחלנו קרב יריות על הרוסים. "דומיניק, ברונו נפצע" אני שומע באוזניה "מריו כנסו לתגבורת" אני אומר לאוזניה "קחו את ברונו החוצה" דמיאן צועק באוזניה ואני ממשיך לירות "דומיניק" אני שומע קול מאחורי, זה דימה, הקאפו של המאפיה הרוסית, אני מסתובב לכיוון דימה ומכוון עליו את האקדח "דימה" אני אומר ולוחץ על ההדק אבל הוא מתחמק מהכדור ונעלם "לעזאזל" צעקתי "החוצה כולם, סיימנו פה, תביאו את החטופים ישר למרתף" אני אומר באוזניה ומתקדם עם הקבוצה שלי החוצה לא לפני שאני שם פצצה באמצע המועדון "יש לנו עשרים שניות לעוף מכאן" אני אומר לאוזניה ונכנס לרכב איפה שדמיאן, מריו וברונו וכולם מתחילים לנסוע במהירות, אני שומע פיצוץ ורואה את mico עולה באש "כולם לחזור חזרה לבתים שלהם" אני אומר לאוזני ומנתק את כולם. "מריו לך לשים את ברונו בבית ותדאג שנאצ'ו ולורנצו מטפלים בו ותחזור אלינו למרתף" דמיאן אומר ברגע שאני והוא יצאנו מהאוטו ליד המרתף "אין בעייה, עשר דקות אני חוזר" מריו אומר, נכנס למושב הנהג ונותן גז לכיוון הבית "קדימה דאם, יש לנו מידע להשיג" אני אומר ברגע שאנחנו נכנסים למרתף ורואים מולנו שמונה רוסים קשורים לכיסאות, לקחתי סכין חדה והתקרבתי לרוסי הראשון בשורה "איך קוראים לך?" שאלתי אותו ועשיתי לו חתך עמוק בזרוע והוא זעק בכאב "א.. אני לא או.. מר לך" הוא אמר וגיחכתי "אני אשאל פעם אחרונה, אני לא סבלני" אני אומר והוא שותק, תקעתי בבטנו את הסכין שיספתי את גרונו "זה מה שיקרה לכם עם לא תענו "לאן דימה לקח את המשלוח?" שאלתי וכולם שתקו אז חתכתי לכל אחד מהם שתי אצבעות והם צעקו בכאב "איפה המשלוח?" שאלתי שוב "ה.. הוא ה.. יה ב mico" אומר אחד הרוסים ואני מהנהן ודלת המרתף בדיוק נפתחה ומריו נכנס ממנה "מריו, תסיים פה ותשלח את החיילים לנקות" דמיאן אומר ואנחנו יוצאים מהתא של הרוסים והולכים להתקלח בתא אחר כדי שלא נחזור הביתה מלאים בדם. סיימנו להתקלח, נכנסנו לרחב והתחלנו לנסוע לאחוזה. השעה תשע בבוקר ונכנסנו לאחוזה, שמענו צעקות ורצנו מהר במדרגות, נכנסנו לסלון ומצאנו את אמה רצה אחרי טיילר בסלון "חתיכת בן זונה" אמה צועקת על טיילר ודילן ולורנצו רצים אחרי אמה "אמה תרגעי, זה לא היה בכוונה" לורנצו צועק ועלמה חסמין ונאצ'ו צוחקים מהצד "שלום לכולם" אני אומר בגיחוך "שלום" חסמין אומרת אך לא מסתכלת עליי אלה על אמה טיילר שרצים כמו חתול ועכבר "מה קרה?" שאלתי אותם "טיילר לקח לה פסטה אחת לפני שהיא סיימה להכין את כל האוכל" עלמה עונה לי ואני ודמיאן מצחקקים, רצתי לאמה ותפסתי אותה, סובבתי אותה כדי שהיא תביט בי וריסקתי את שפתי על שפתיה "אני לא אומר לך לזוז ממנה רק בגלל שהצלת אותי" טיילר אומר ואני מגחך לתוך הנשיקה, נשכתי את שפתה התחתונה של אמה והיא פתחה את פיה, החדרתי את לשוני לתוכו וטעמתי את טעמה המתוק, התנתקנו מחוסר אוויר ואז נזכרתי שכולם עוד פה אך כשהסתכלתי מסביב כולם היו בעיסוקים שלהם חוץ מדילן שיסתכל עלינו וקרץ לי "הצלחתם במשימה?" אמה שאלה במתיקות "כן, אבל אל תעסיקי את הראש החמוד שלך בדברים האלה" אמרתי ונשקתי לקודקוד ראשה "רוצה פסטה?" היא שאלה "אני אשמח" אמרתי והלכתי אחריה למטבח "מי שרוצה רביולי מוזמן לבוא" אמה צעקה וכולם הגיעו בשניות למטבח וישבו באי, אמה מזגה לכולם אוכל ולאחר מכן עלתה למעלה והסתכלתי על דילן שהסתכל עליה בעצבים בזמן שהיא עלתה במדרגות ושלחתי לו מבט של מה קרה והוא משך בכתפו כתגובה, הרמתי את עצמי מהכסא ועליתי למעלה וחיפשתי אותה בכל החדרים בקומה השנייה אך היא לא הייתה באף אחד מהם, עליתי לקומה שלי ושמעתי קול בכי מתוך חדרי ונכנסתי אליו, מצאתי את אמה יושבת על המיטה עם גבה אלי, היא הסתכלה על הנוף של ניו יורק מהחלון שליד המיטה ובכתה "מה קרה?" שאלתי בקול עדין וחיבקתי אותה מאחורה "כלום" היא מלמלה "ועכשיו ברצינות, למה את לא יושבת איתנו לאכול למטה?" שאלתי והיא הניחה את ידיה על בטנה וכיסתה אותה "אני לא רעבה" היא אומרת ומזילה דמעה, פאק, אולי היא לא אוכלת בכוונה?, באמת לא ראיתי אותה אוכלת חוץ מאתמול עם דילן "למה את לא אוכלת?" שאלתי בטון קשה "א.. אני לא רעבה" היא אמרה בגמגום קל "אל תשקרי, את לא אוכלת בכוונה נכון?" שאלתי בכשיחות והיא השפילה את מבטה מטה "למה?" שאלתי "אני לא יודעת, אני לא מצליחה" היא אמרה וחזרה לבכות וקברה את ראשה בחזי "אמה, את מושלמת, ותהי מושלמת גם עם תעלי במשקל, זה לא משנה" אני אומר לה ומרים אותה למראה שבארון ומעמיד אותה מול המראה "מה את רואה פה?" שאלתי והיא שתקה "אמה תעני לי" אמרתי "אני רואה ילדה שמנה מכוערת נמוכה עם שיער מגעיל ועיניים מכוערות וגבר חתיך גבוהה ומושלם" היא אומרת "אני אגיד לך מה אני רואה כאן" אמרתי ועטפתי את מותניה בידי וקירבתי אותה לחזי "אני רואה ילדה מושלמת בגובה המושלם עם עיניים יפות ועמוקות ושיער בלונדיני חלק ויפה, הילדה הכי סקסית בעולם" אני אומר ונושק לראשה "אתה צריך משקפיים" היא מגחכת בחוסר אומור ואני מסובב אותה להביט בי,
"את מושלמת אמה, הכי מושלמת בעולם."

* * * * * * * * * * * * * * * *
אתן הכי יפות בעולם!
אני אשמח עם שתצביעו לספר.
(ה.כ. זה דומיניק בתמונה למעלה רק עם עיניים כחולות)