Our Mafia

פרק 23

נקודת מבט דומיניק:
השעה שתיים וחצי בלילה, אילנה ומייקל נטשו אותנו מזמן וגם פבלו שחזר לבית החולים.
אנחנו יושבים עכשיו בסלון של דילן, אמה שוכבת בספה ומניחה את רגליה על טיילר שעושה לה מסאז' ואת ראשה על ירכיו של לורנצו שמשחק לה בשיער והיא מדברת עם דילן ביפנית כך שאף אחד לא מבין אותם.
"טוב, די, תפסיקו עם זה" אנג'לו פתאום אומר אך הם לא מפסיקים.
"מה זה הדבר הזה?" אנג'לו שואל, הוא לא מכיר את זה עדיין, זאת הפעם הראשונה שהוא פוגש את כולם.
אני שמח שמצאנו את אנג'לו ושהוא עבר לגור איתנו, הוא עוזר והוא נהיה אהוב על כולם וגם עלי, הוא משהו בן לורנצו לברונו, כי הוא רציני וכחם מאוד, אם יהיה רגע רציני הוא לא ינסה לשבור את האווירה ען משהו ציני כמו שלורנצו היה עושה אבל הוא גם שטותניק וכשהוא רוצה הוא יכול להיות מצחיק כמעט כמו לורנצו כי את לורנצו אי אפשר לעקוף, הוא מצחיק אידיוט מה שעושה את הכל מצחיק יותר.
אני אוהב את אנג'לו כמו שאני אוהב את לורנצו וברונו וממש מצטער על זה שלא מצאתי אותו קודם.
"כן, שני אלה יודעים יפנית, הם למדו את זה בגיל שתיים עשרה בערך כדי שלא נבין אותם למרות שגם אם הם היו רוצים שלא נבין הם היו מצליחים" "הם קוראים זה את זה בעיניים" טיילר התחיל לדבר ועלמה המשיכה אותו.
"מה עושים מחר?" ברונו שואל "אנחנו מחר עושים את ערב החג" אמה משיבה.
"מה עושים בערב חג?" לורנצו שואל.
"קוראים את ההגדה של פסח ו-, שיט צריך לקנות הגדות באנגלית" טיילר אומר ודופק את ידו על מצחו "אל תדאג, אני ואילנה קנינו אתמול" עלמה מרגיעה אותו והוא מנשק את שפתיה "איכ, תעופו מכאן יסוטים" אמה אומרת, עוצמת את עיניה.
"מי שמדברת, תורכם לתת נשיקה" דילן אומר וקורץ לי "לא" אמה קובעת.
"למה את מובכת?" דילן שאל בהתגרות.
"מה אכפת לך בואי" אני אומר ופותח את ידי כדי שהיא תבוא אך היא לא זזה ממקומה.
"אני לא מתכוונת לנשק אותו מולכם" אמה אומרת ואני רואה שהיא מתחילה לכעוס.
"בואי אלי מלאך תביא נשיקה" אני אומר בהתגרות.
"פעם קודמת זה לא הפריעה לך" טיילר מגחך ואמה קמה מהספה והולכת למסדרון, נעלמת בין החדרים.
"מה יש לה?" טיילר שאל.
"אין לי מושג" אני ודילן אומרים ביחד.
"אני אלך אליה" אני קם אך לורנצו עוצר בעדי "עשיתה מספיק נזק, תגיד גם לדילן ותפסיקו עם זה עכשיו!" הוא אומר בשקט כדי שרק אני אשמע והולך לאמה.
אני מביט בדילן שפניו נהיו מעט חיוורות ואני מסמן לו לבוא איתי החוצה.
"מה קרה?" אני שואל "היא ממש מתוסכלת מזה, היא רוצה אותך אבל האגו שלה לא יתן לה לחזור אלייך סתם ככה" הוא אומר.
"היא כנראה תהיה סגורה ואדישה בימים הקרובים, עצבנו אותה יותר מידי" הוא מוסיף ואני נאנח בכבדות.
"מה אפשר לעשות?" אני שואל.
"אתה תצטרך לקבוע לה עובדה, תצטרך פשוט לבוא אליה להגיד לה שהיא שלך וזהו, תגיד לה כל מה שאתה חושב ופשוט תשים לה את האמת בפרצוף, זה יערער אותה" דילן אומר.
"אוקי" אני אומר ומסתובב על עקבי כדי ללכת אליה "תן לה קצת זמן" דילן עצר בעדי ואמר ואני מסתובב להנהן לו ואנחנו נכנסים חזרה לתוך הבית.
"לילה טוב" אני אומר לפני שאני הולך לחדר שדילן אמר לי שבו אני ואמה נישן, טיילר ועלמה בדיוק הלכו וגם לורנצו, אנג'לו וברונו.
אני פותח את דלת החדר, מוצא את אמה מכורבלת לכדור בתוך עצמה בקצה המיטה.
אני מוריד את המכנס והחולצה שלי נשאר עם בוקסר ונכנס למיטה ליד אמה, אני מחבק את גופה הקטן והיא מסתובבת לכיווני ומתכרבלת לתוכי וככה אני נרדם.
"תעזוב אותי" אני מתעורר למשמע צעקתה של אמה, היא זזה בזרועותי "די, תפסיק, כואב לי" אני שומע את קולה השבור ומיד מביט בפניה הדומעות, היא בסיוט.
דלת החדר נפתחת בהפרעות ודילן נכנס עם בוקסר שיש עליו ציורים של עגבניות.
"מה לעשות?" אני שואל.
"תרגיע אותה, מה הייתה עושה כדי להרגיע אותה" הוא אומר.
"אוקי" אני אומר ועולה מעליה ומחבק אותה, תופס עם יד שמאל שלי את יד שמאל שלה, לוחץ בעדינות.
דילן יוצא מהחדר משאיר אותי עם אמה וממלמל שיש לו עוד שעה לישון אז לילה טוב.
"שקט מלאך" אני מנשק את הלחי שלה נשיקות קטנות ויורד לאט לצאוורה.
היא לאט לאט מתחילה להתעורר בין ידי.
"מ.. מה קרה?" היא פוקחת את עיניה, רואה אותי מעליה אך היא חלשה מכדי להזיז אותי.
"היה לך סיוט" אני אומר בקול רגוע ומוחה דמעה מעינייה.
"תודה" היא אומרת ומלטפת בעדינות את ידי.
אני רוכן לנשק אותה אך היא מזיזה את ראשה הצידה ואני מנשק את לחייה "י.. יש לי בן זוג" היא אומרת אבל אני שומע את הסלידה בקולה.
היא לא מאמינה לעצמה.
"את לא" אני אומר והיא מכווצת את גבותיה "אני לא מה?" היא שואלת בבלבול "את לא באמת רוצה אותו" אני קובע והיא באה לדבר אך אני מניח אצבע על פיה ומלטף את שפתה כדי שתיתן לי לדבר.
"את רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך ואני רוצה אותך מאוד" "אבל א-" "-תני לי לסיים לדבר" אני קוטע אותה ומוסיף.
"את צריכה להבין, אני לא אומר שאני הכי טוב בשבילך אני אפילו רחוק מזה אבל אני לא עומד לשחרר אותך, את שלי לנצח, כמו שאני שלך, את אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך ואת פשוט מנסה להדחיק זאת, את לא אוהבת את ג'ונתן את אפילו לא מרגישה בנוח כשהוא מנשק אותך" אני אומר.
"למה אתה כל כך בטוח שהרגשתי בנוח עם הנשיקות שלך?" היא שואלת.
"כי כשאת התנשקת איתו ראיתי כמה רצית שהנשיקה תסתיים והאווירה ביניכם מתוחה"
אני אומר ומנסה להכניס לה את הדברים לראש כפי שהם.
"את באמת רוצה לוותר על הרגשות שלך?, שלנו?, את פשוט מפחדת וזה שאמרתי לך לחזור אלי כשתלמדי לאהוב את עצמך זאת לא פרידה זאת הפסקה, כדי שתוכלי להבין שאת הכי מושלמת בעולם, את עדיין שלי" אני אומר ומסתכל על פניה רואה דמעה זולגות מעיניה. אני רוכן ומנשק את הדמעה שלה שברגע אחד הפכה לדמעות וגם אותן אני מנשק.
"אני מפחדת" היא ממלמלת בשקט ואני מרים את פני כדי להביט בפניה.
"אני יודע וזה בסדר, את פוחדת להיפגע כמו כל האנשים" אני אומר.
"אתה לא פוחד מכלום" היא אומרת ואני מניד בראשי לשלילה.
"אני פוחד לאבד את המשפחה שלי ואת חלק ממנה, חלק גדול ומשמעותי מהמשפחה שלי זאת את" אני אומר והדמעות בעינייה מתגברות.
"את צריכה להפסיק לפחד אומנם יש לך את כל הסיבות בעולם לפחד עם כל מה שעברת והעובדה שאני גבר מאפיה, שאני המאפיה לא עוזרת לך וחוץ מלהבטיח לך שאני לא אפגע בך, לפחות לא בכוונה אני לא יכול לעשות כלום חוץ מלחכות" אני אומר.
"אוקי" היא אומרת בשקט.
"אבל אני צריכה רגע.., בבקשה.." היא מוסיפה בלחש ואני מהנהן וקם ממנה, אני מנשק את מצחה ויוצא מהחדר.
אני מסתכל על השעון הנמצא בסלון הבית, רואה, שהשעה עשרה לשבע.
דילן אמר שכולם קמים מוקדם היום כדי להכין אוכל, לסדר ולנקות את הבית לכבוד החג הזה. הם לוקחים את החג ממש ברצינות.
"הו, שלום דומיניק, בוקר טוב" אילנה הגיחה מהמסדרון בחיוך הרגיל שלה.
חיוך אוהב.
"בוקר טוב" אני אומר וקם מהספה, מתקדם לכיוונה והיא מחבקת אותי ואני אותה בחזרה.
"אתה רוצה ללכת להעיר את אמה ודילן?" היא שואלת אותי ואני משיב בחיוב וחוזר לחדר בו אני ואמה ישנו.
"אמה, אילנה אמרה לי להעיר אותך" אני אומר מפתח הדלת, רואה את אמה לבושה בשורט ג'ינס קצר וטופ בצבע שחור, שיערה הבלונדיני אסוף לחצי קוקו עם קליפס קטן והיא מסדרת את המיטה בה ישנו "תגיד לה שאני הולכת להעיר את דילן ובאה" היא אמרה לי והנהנתי, יוצא מהחדר.
"אמה אמרה שהיא מעירה את דילן ובאה" אני אומר לאילנה שמסתובבת אלי במהירות וחיוך גדול עולה על פניה בעודה מצחקקת מעט "כמעט שכחתי מהמסורת הזאת" היא ממלמלת ומושכת בידי לכיוון החדר של דילן שדלתו עכשיו פתוחה.
אני ואילנה עומדים מחוץ לחדר ואילנה מוציאה את הטלפון שלה פותחת מצלמה ומסריטה ווידאו בעודי עומד בחוסר הבנה בפתח החדר של דילן.
אחרי כמה שניות אנחנו רואים את אמה יוצאת מהשירותים בחדרו של דילן עם דלי מים ענק ושופכת אותו על דילן הישן שנייה לפני שקופצת עליו "בוקר טוב חמור, חג פסח שמח" אמה צועקת בחיוך ודילן קם בבהלה.
"בת זונה" דילן צועק, תופס את אמה ומתחיל לדגדג אותה "דילן שפה" אילנה צועקת עליו.
"את תמיד אמרת להגיד רק את האמת" דילן משך בכתפיו, לא מפסיק לדגדג את אמה ואילנה דופקת את ידה על מצחה "איזה בן גידלתי" היא ממלמלת.
"איך כל שנה אני שוכח מחדש" דילן אומר ועוטף את אמה בחיבוק דוב גדול והיא מצחקקת.
"פספסתי את זה גם השנה?" מייקל שואל באכזבה כשהוא מגיח מאחורינו.
"צילמתי את זה גם השנה" אילנה אומרת בצחקוק ומראה למייקל את הטלפון.
"טוב קומו, צריך להתחיל לארגן, כולם מגיעים עוד מעט" אילנה אומרת.
"הם מגיעים עוד שתיים עשרה שעות אישה, תני לישון" דילן אומר ומייקל מגחך.
"תקרא לאחים שלך ותתקשר לטיילר כמה שיותר עזרה יותר טוב" אילנה פוקדת עלי ואני מהנהן ומתקשר לברונו.
מי חשב שאישה בת חמישים תתן לי פקודות.
"הלו, מה קורה?" ברונו עונה לטלפון.
"אילנה אמרה לי להגיד לכם לבוא, צריך הרבה עזרה" אני אומר לטלפון.
"אני אגיד ללורנצו ואנג'לו ונאבוא" ברונו אומר ואני מהמהם ומנתק את הטלפון ומתקשר לטיילר.
"הלו" טיילר עונה בקול צרוד משינה.
"אילנה אמרה לי להגיד לכם לבוא עכשיו" אני אומר לטלפון ואז שומע צעקת רקע.
"שיט, היינו צריכים להיות שם כבר מלפני רבע שעה" אני שומע את קולה של עלמה.
"רבע שעה נתארגן ונגיע" טיילר אומר.
"בסדר בי" אני אומר ומנתק את הטלפון.
"טיילר ועלמה עוד רבע שעה יגיעו והאחים שלי מתארגנים ובאים" אני אומר לאילנה שכבר התחילה להכין כבר דברים במטבח.
"בוקר טוב פאמיליה" טיילר נכנס למטבח בעוד שאילנה מנסה להסביר לי איך להכין קובה סלק.
"בוקר טוב חמור" אילנה אומרת ומחבקת את טיילר.
"את, את היית אמורה לדאוג שהחמור הזה יתעורר ויגיע בזמן" אילנה הולכת לכיוון עלמה ומחבקת גם אותה.
"בואי תכיני את הקובה סלק במקומו, הוא לא יודע לבשל שום דבר" אילנה אומרת לעלמה ומצביעה עלי בהאשמה.
"בוא להכין טריקולד" אילנה אומרת לטיילר והוא ועלמה מתחילים לבשל.
"מייקל, אני צריכה שתלך לקנות חרוסת ומרור וכרפס" אילנה צועקת שמות לא מוכרים של דברים ומייקל מגיח מהמסדרון "אני לוקח איתי את דילן אחרת הוא ואמה לא יעזרו בכלום" מייקל אומר, חוזר למסדרון ואחרי כמה שניות הוא מגיע עם דילן תופס באוזנו בזמן שדילן ואמה צועקים מילים ביפנית.
"בוקר ט-" "דילן אני ארצח אותך!" האחים שלי נכנסים בדלת וברונו בא לדבר אך הצרחה של אמה קטעה אותו.
"בוקר פסח טיפוסי" אילנה ממלמלת.
"דומיניק, אנג'לו תפתחו את השולחן עד הסוף" אילנה פוקדת.
"לורנצו, ברונו תביאו כיסאות מלמטה" אילנה ממשיכה.
"טיילר תתחיל לנקות אבק ומייקל תשאב את הרצפה" האישה הזאת לא עוצרת.
"אמה תפרסי את המפה" אילנה ממשיכה לירות פקודות כמו כל היום.
אני לא רגיל שנותנים לי פקודות.
השעה שש וחצי בערב, כולם מקולחים ולבושים יפה לחג, אמה לבושה בשמלת מיני צמודה בצבע לבן עם פרחים קטנים, צהובים, השמלה מדגישה את השיזוף והעיניים הכחולות שלה ומבליטה גם את הישבן והשדיים שלה, האישה הזאת יפיפיה.
"דילן, טיילר קחו צלחות וכוסות ואמה ועלמה קחו את הסכום" מייקל אומר.
צלצול טלפון נשמע ואמה מרימה את הטלפון שלה מהשולחן, מסתכלת על הצג ופנייה נהיות מעט חיוורות, היא ממהרת ללכת למסדרון ולהיכנס לחדר של דילן.