Our Mafia

פרק 2

נקודת מבט אמה:
זהו היום אני בורחת קניתי כרטיס טיסה וארזתי, יש לי במזוודה ספרים, קצת כסף את הטלפון שלי לא יודעת למה לקחתי אותו ובגדים שלי ולקחתי גם כמה מדילן החבר הכי טוב שלי ומטיילר אחי הגדול, סיפרתי להם שאני עוזבת לוגאס והם ניסו לשכנע אותי להישאר אבל בסוף נסעתי והשארתי פתק להורים שלי שאני בוגאס, אני אמנם אשן ברחוב בהתחלה עד שאני אמצא מקום לישון אבל אני לא אצטרך להיות עוד רגע נוסף עם ההורים שלי. אני דומה לטיילר שנינו בלונדינים עם שיער חלק ועיניים כחולות אבל אני שמה עדשות חומות כי אבא תמיד אמר שהעיניים שלי ממש מכוערות. אני עכשיו יושבת במטוס מחכה שהוא ינחת, אני טסה ללאס וגאס, אני אתגעגע לישראל לאוכל, לאנשים, לנוף אבל שווה להתגעגע מאשר לסבול. נחתנו סוף סוף, ירדתי
מהמטוס לקחתי את המזוודה שלי ופשוט התחלתי ללכת, אין לי מושג לאן. אחרי עשר דקות בערך של הליכה הגעתי לרחוב כלשהו והחלטתי שזה המקום. השבוע עבר חרא ממש בקושי אכלתי, לא שאני מרבה לאכול בדרך כלל. לקראת אחר הצהריים מישהו ניגש אליי, "היי אני לוקה, אני מכיר מישהו שיש לו בית יתומים באזור אם את רוצה?" שאל אותי האיש "היי אני אמה ואני אשמח". הלכתי אחרי לוקה למכונית שלו, ולא אני לא פחדתי שהוא יעשה לי משהו כי לא יכול להיות גרוע יותר ממה שעברתי אז כל מה שיהיה הוא בקטנה. לוקה התחיל לנסוע ואני הסתכלתי בחלון בזמן שלוקה דיבר עם מישהו, לא כל כך הקשבתי. הגענו למקום ענק עם מלא בקתות ומלא ילדים, לוקה ירד מהאוטו פתח לי את הדלת ויצאתי גם, לקחתי את המזוודה שלי והלכתי אחריו לכיוון אחת הבקתות ונכנסנו אליה "היי לורנצו זאת אמה השותפה שלך תעזור לה במה שהיא צריכה ותעשה לה סיור" אמר לוקה יצא מהבקתה והשאיר אותי עם לורנצו "היי אמה בת כמה את?" שאל אותי לורנצו, הוא היה די חתיך הוא היה גבוה מטר שמונים וחמש פלוס לפי דעתי, הוא היה שרירי, היה לו שיער שחור ועיניים כחולות עמוקות כאלה בולטות בגלל השיער השחור וצבע העור השחום, "אני בת שבע עשרה עוד בערך חודש וחצי שמונה עשרה, ואתה?" שאלתי אותו, הוא היה נראה נחמד "אני תשע עשרה" הוא אמר והנהנתי "אני הולכת להתקלח" אמרתי לו "אני יכול לסדר לך את המזוודה בינתיים" הוא אמר, הנחתי את המזוודה על המיטה לקחתי בגדים נקיים והלכתי לכיוון המקלחת "תודה רבה, אה ואל תקרא את הספרים, תודה" אמרתי לו ושלחתי לו חיוך הוא הנהן ושלח חיוך חזרה. סיימתי להתקלח התלבשתי, והחזרתי את העדשות לעיניי לבשתי ג'ינס קצר בצבע תכלת וחולצת אוברסייז לבנה של דילן החבר הכי טוב והיחיד שהיה לי בישראל. יצאתי מהמקלחת וראיתי את לורנצו קורא את הספר שלי והוא היה שקוע וזה אומר שהוא נפל על חלק מאוד ספציפי ישר נהייתי אדומה גם ממבוכה וגם מכעס "מה אתה עושה? אמרתי לא" צעקתי ומיד חטפתי לו את הספר ושמתי אותו במדפים איפה שהוא שם את שאר הספרים "דווקא את מיליון נשיקות הוא קרא זה אחד הספרים עם הכי הרבה קטעים כאלה" מלמלתי לעצמי בעברית, יש לי חולשה לשפות, אני יודעת איטלקית, יפנית, עברית, אנגלית וצרפתית, למדתי צרפתית עם דילן וטיילר כשהוא הכיר את עלמה, בת הזוג שלו, כי אז היא לא ידעה עברית אבל עכשיו כבר כן. "זה אומר שיש עוד קטעים ועוד ספרים?" הוא שאל, בעברית? הסתכלתי עליו בבלבול "אני יודע עברית יש בעיה?" הוא שאל בעברית קצת צולעת "לא ממש לא" עניתי באנגלית והוא התחיל לצחוק כנראה בגלל שהייתי ממש אדומה ממבוכה "זה לא מצחיק" אמרתי ונתתי לו כאפה בזרוע "הוווו את תצטערי על זה" הוא אמר והעלה חיוך ממזרי הוא תפס אותי והתחיל לדגדג אותי "דיייי" צעקתי בזמן צחוק. אחרי כמה דקות הוא הפסיק "בואי נלך לישון כבר ממש מאוחר" לורנצו אמר וכל אחד עלה למיטה שלו ונרדמנו. השבוע עבר ממש כיף הייתי הרבה במגרש טניס והתחברתי ללורנצו ברמה מטורפת. קמתי בבוקר כי לורנצו העיר אותי וישר נכנסתי להתקלח. יצאתי מהמקלחת לבושה בג'ינס קצר שחור וחולצה אפורה של טיילר אחי הגדול "בואי אני אראה לך עוד קצת את הפנימיה ואז נלך לאכול" לורנצו אמר אחרי שסיימתי להסתרק. יצאנו מהבקתה ולורנצו הראה לי איפה לומדים איפה החדר אוכל, איפה הבריכה, איפה המגרש כדורסל, הכדורגל, הכדורעף, ואת מגרש הטניס השני, תמיד אהבתי טניס זה היה המקום פריקה שלי זה וספרים. המשכנו קצת להסתובב. התחלנו לחזור לכיוון הבקתה שלנו ואני רואה שכולם מפנים את הדרך לאיזה מישהו גבוה עם חליפה לא ראיתי את פניו כי הוא הלך לפני "מה הקטע שמפנים למטומטם הזה את הזה את הדרך כאילו הוא איזה מלכת אנגליה" צעקתי ולורנצו הסתכל עליי במבט של 'נדפקת' והסתכלתי עליו מבולבלת והוא פתח את פיו מתחיל לדבר "שקט אמה זה.." "שלום לך אמה, את כנראה לא יודעת מי אני?" האיש הגבוה קטע את לורנצו והסתובב אלינו את האמת שהוא די דומה ללורנצו הוא פשוט גבוה יותר, אבל הוא חי בסרט של ממש, גילגלתי לו עיניים והיה בעיניו זיק של הפתעה והן מיד חזרו להיות קרות "אני לא יודעת מי אתה וזה באמת לא אכפת לי, אז שיהיה לך ערב נעים" עניתי והסתובבתי מתחילה ללכת משם אך מישהו תפס בידי, הסתובבתי לא מופתעת לגלות את החי בסרט הראשי "אחרי ארוחת הערב אני אבוא לקחת אותך יש לי כמה דברים להגיד לך" הוא אמר, חתיכת חי בסרט למה מי הוא בכלל "מטומטם חי בסרט" אמרתי בעברית וראיתי שהוא לא הבין, שמעתי את לורנצו צוחק מהצד "מה כל כך מצחיק לורנצו?" שאל החי בסרט הראשי ולורנצו פשוט לקח את ידי והתחיל לרוץ משם לכיוון הבקתה "תעצור יא חתיכת משוגע" צעקתי לו בצרפתית, כשאני עצבנית אני מדברת צרפתית או סתם שבא לי שלא יבינו אותי. נכנסנו לבקתה והתחלנו להתפקע מצחוק "את רוצה ללכת לאכול?" לורנצו שאל בצרפתית אבל אז הוא שאל שוב באנגלית כי הוא כנראה חשב שאני לא יודעת "ולקחת סיכון לראות את מלכת אנגליה?" שאלתי בצרפתית והוא הנהן "גם לא בעד מיליון שקל" אמרתי בעברית והתחלנו לצחוק "את יודעת צרפתית?" לורנצו שאל "כן" עניתי והוא חייך "אני הולך להתקלח" הוא אמר והנהנתי הוא נכנס להתקלח ולקחתי ספר לקחתי את מיליון נשיקות זה שהוא קרא קודם והתחלתי לקרוא. פתאום הרגשתי את הספר נמשך לי מהיד "היייי" אמרתי וניסיתי לתפוס את הספר "לורנצו" אמרתי בקול מאיים והוא רק חייך חיוך מעצבן ומתנשא כזה "תביא לי את הספר שלי" צעקתי על לורנצו והתחלתי לרוץ אחריו "את קוראת ספרים על סקס את לא אמורה לדעת מה זה בכלל" לורנצו צעק בחזרה, אווו שלא יתחיל איתי אפילו "אני בת פאקינג שבע עשרה ברור שאני אמורה לדעת מה זה, והספרים האלה זה ממש לא ספרים על סקס" צעקתי אליו "בואי פשוט תראי פו" "כדאי לך לסתום את הפה שלך עכשיו" אמרתי לו בצרפתית והוא השכיב אותי על המיטה שלו והתחיל לדגדג אותי ואני ישר התחלתי לצחוק. פתאום קלטתי את מלכת אנגליה ומיד אני ולורנצו התאפסנו "הנה החי בסרט הראשי" אמרתי בצרפתית וגלגלתי עיניים ולורנצו התחיל לצחוק "תסתום את הפה שלך, דפוק, אתה לא רואה מלכת אנגליה רוצה לדבר" אמרתי ללורנצו, שמתי לב שהחי בסרט לא מדבר "אוי לורנצו אולי אנחנו צריכים להשתחוות להוד רוממותה?" שאלתי בזלזול "תקשיבי אמה כדי לך להירגע, ולבוא איתי עכשיו" הוא אמר בקול קר ואפל קצת דומה לקול של אבא שלי ונבהלתי אבל לא הראתי לרגע סימן שזה מפריע לי, הלכתי לקחתי את הספר שלי חזרה מלורנצו וחזרתי לקרוא, הרגשתי שהחי בסרט בוהה בי "מה מלכת אנגליה לא רגילה שלא עושים מה שהיא מבקשת?" שאלתי והמשכתי לקרוא, ואז הוא פשוט לקח לי את הספר העיף אותו על הרצפה והרים אותי כך שהתחת שלי בפנים שלו והראש שלי בגב שלו "לורנצו ידעת שמלכת אנגליה חוטפת אנשים?" שאלתי את לורנצו בזמן שאין לי מושג מה השם שלו לקח אותי ויצא מהבקתה, ולורנצו פשוט התחיל לצחוק כמו איזה מטומטם "תעזוב אותי" צעקתי לו והתחלתי לתת לו אגרופים בגב. הגענו לשער, לפחות יש פה שומר שיגיד לו לעזוב אותי, רגע מה? הוא פשוט נתן לו לעבור? "תגיד לא אכפת לך שהוא חוטף אותי? איזה מין מקום זה?" שאלתי את השומר שפשוט התעלם, החי בסרט פשוט לקח אותי הושיב אותי עליו וחגר אותנו ביחד כך שאני צמודה לחזה שלו, מיד ניסיתי לפתוח את החגורה אך ללא הצלחה "אין לך למה לנסות זה נפתח עם טביעת אצבע" הוא אמר, זהו אני הולכת להאנס היום שוב. הנסיעה עברה בשקט. כשהוא מחנה את האוטו ויוצא מהמכונית הוא מניח אותי על הרגליים ובלי לחשוב שניה מיותרת אני מתחילה לרוץ לברוח לא משנה לאן אך פתאום הרגשתי זוג זרועות עוטפות אותי ובין רגע כבר הייתי על הכתף של אין לי מושג מה שמו "מה את חושבת לעצמך קטנטונת, את לא תצליחי לברוח ממני בכזאת קלות, אני הרבה יותר מהיר ממך" הוא אמר, זה לא שהוא טועה "וואלה יפה לא ידעתי שהוד רוממותה יודעת לרוץ" השבתי לו, נכנסנו לתוך הבית שלו נראה לי, יותר נכון לתוך הארמון שלו. "היי חמור מה קורה?" שמעתי קול של גבר אומר ממרחק לא רחוק מאיתנו "הו סוף סוף יש מישהו צודק במקום המזדיין הזה" מלמלתי "היי ברונו אחי מה שלומך?" החי בסרט אמר לברונו שכנראה הוא אח שלו "מי זאת?" שאל ברונו "זאת אמ" החי בסרט התחיל לומר "אולי תתן לי להציג את עצמי אני יודעת לדבר" קטעתי אותו והוא הוריד אותי "אם רק תנסי לברוח אני אמצא אותך" הוא אמר גילגלתי לו עיניים "אין בעייה מלכת אנגליה אני לא אברח בינתיים, בקיצור אני אמה בת עוד מעט שמונה עשרה, אני במקור מישראל" אמרתי והושטתי יד לברונו "אני ברונו אח של דומיניק" הוא אמר ולחץ לי את היד "הו אז סוף סוף מתגלה לנו שמה האמיתי של המלכה" אמרתי גילגלתי לו עיניים וברגע אני מרגישה שאני על הכתף של דומיניק שוב, נכנסנו לחדר שנראה כמו משרד והוא הושיב אותי על כורסא והתיישב מולי בלי להוציא מילה, נמאס לי, שידבר או שאני הולכת "הוד רוממותה מתכוונת לדבר היום?" שאלתי בזלזול כי נמאס לי "אוקי אמה, דבר ראשון כדאי לך להתנהג אליי בכבוד כי אני לא רק מנהל הפנימיה אני גם הקאפו של לאס וגאס" הוא אמר בקול קר שהזכיר לי את הקול של אבא שלי ושוב לא הראתי שזה מרתיע אותי "אוקי, זהו סיימת לדבר?" שאלתי בחוסר התעניינות ובאתי לקום, פאק. הוא הפעיל משהו שקשר אותי לכסא, לאבא שלי היה משהו כזה וזה אף פעם לא נגמר טוב, דמעות התחילו לעלות בעיניי אך לא נתתי להן ליפול "טוב הבנו הקאפו של וגאס ממש מפחיד, חרדות ושקשוקים, יאללה עכשיו תשחרר" אמרתי כדי לא להראות פחד "את לא הבנת את הקטע אה?" הוא שאל והתקדם לכיווני "את צריכה להיענש על החוסר כבוד שלך" אבא שלי היה אומר את זה כל הזמן "מה כבר תעשה לי? תאנוס אותי? תרביץ לי? תהרוג אותי? זה לא באמת משנה" אמרתי והוא קפא פתאום נשמע צלצול טלפון "שלא תחשבי שהשיחה הזאת נגמרה, ג'ון קח אותה לברונו ותגיד לו לא לתת לה לברוח" דומיניק אמר שחרר אותי מיהרתי לצאת מהמשרד שלו ולרדת למטה, ראיתי את ברונו יושב על הספה "ברונו" קראתי לו בלחש "שלום" הוא אמר "אני יכולה להצטרף אליך?" שאלתי אותו והוא הנהן, הלכתי התיישבתי לידו "תקשיב אח שלך משוגע, הוא הולך לאנוס אותי אני נשבעת לך" אמרתי בפחד וברונו הסתכל עליי קפוא ואם מבט מבולבל "לא משנה מה תעשי אח שלי לא יאנוס אותך ולא אף אחת אחרת" הוא אמר חד משמעי. אחרי כמה זמן שאני יושבת עם ברונו נהייתי עייפה ופיהקתי "את עייפה?" הוא שאל והנהנתי, הוא טפח עם כף ידו על הברכיים שלו והנחתי עליו את ראשי ולאחר כמה דקות נרדמתי. זה כבר הלילה החמישי שלי כאן והייתי פעמיים עם ברונו ודומיניק בבריכה והלכתי לפנימיה לשחק טניס קראתי הרבה והייתי מלא בבריכה זה מה שעשיתי בחמישה ימים האלה. השעה שתיים עשרה בלילה וכמו כל שאר הימים שהיו לי פה בקושי ראיתי את ברונו או את דומיניק, התחלתי לראות סרט ובאיזשהו שלב נרדמתי.
"קומי זונה" אבא קרא העיר אותי בסטירה ומיד קמתי "בואי" הוא אמר תפס בידי, כבר ידעתי מה יבוא עכשיו. הוא לקח אותי למרתף, כשהגענו הוא מיד קרע ממני את הבגדים וקשר אותי לכסא "את צריכה להיענש על החוסר כבוד שלך" אבא אמר והדמעות כבר זלגו על עיניי "תסתמי את הפה שלך ותפסיקי לבכות" הוא אמר הכה אותי עם השוט ואז נתן לי אגרוף בצלעות. הוא מיד התפשט וחדר אלי בעוצמה ואני התחלתי לצעוק בזמן שהוא גונח ממשש לי ומלקק לי את השדיים. הוא חודר לתוכי בעוצמה "כל זה באשמתך את מקולקלת" הוא אמר כמו תמיד, אני יודעת שאני מקולקלת "שמנה מכוערת את פשוט שמנה עכשיו אני מבין איך לא היה לך מישהו, כי את פאקינג זונה שמנה" הוא אמר אבל אני כבר רגילה "תפסיקי לבכות זה פחות כיף ככה" הוא אמר וקשר לי את הפה עם מטפחת. הוא המשיך להלום בתוכי ואני נאנקתי בכאב אחרי כמה זמן הוא גמר בתוכי והמשיך לסיבוב שני באיזשהו שלב נפלה לי המטפחת "תעזוב אותי" צעקתי על אבא "תסתמי את הפאקינג פה שלך זונה" "דייי" "תשחרר".
קמתי בבהלה והתיישבתי במהרה מנסה להסדיר את הנשימות שלי, לאחר שנרגעתי נשמטתי חזרה על המזרון "אמה" שמעתי קול מקפיא קורא לי, דומיניק. "מה?" שאלתי בקול שקט "מה קרה?" הוא שואל "סתם סיוט" הבעייה היא שזה לא סיוט זו מציאות "אוקי תחזרי לישון" הוא אמר אבל ידעתי שאני לא ירדם וגם ידעתי מה יבוא עכשיו, התקף חרדה. "א.. איפה השי.. רותים?" שאלתי את דומיניק למרות שידעתי איפה הם אבל הייתי מחוקה לגמרי, הוא הצביע לי על הדלת שנמצאת בחדר ומיד מיהרתי להיכנס אליה, נעלתי את הדלת והתפרקתי המשכתי לרעוד ולבכות וניסיתי להירגע כמה שיותר מהר. פתאום שמעתי דפיקה בדלת "אמה הכל בסדר את כבר איזה שעה וחצי כאן" שמעתי את קולו של דומיניק, הרגשתי שאני כבר די רגועה אז התרוממתי ויצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון המיטה ונשכבתי אליה, הצצתי בשעון ראיתי שהשעה שש בבוקר "א.. אני חוש.. בת שאני אלך בח.. זרה" אמרתי התרוממתי מהמיטה "בואי אני אקח אותך" דומיניק אמר ובא להתרומם מהמיטה שלו "אני אקח מונית" אמרתי "שום סיכוי בואי" הוא אמר ותפס בידי "נכון שכחתי שצריך לעשות כל מה שמלכת אנגליה אומרת" מלמלתי "תפסיקי כי בפעם הבאה אני לא אהיה נחמד" הוא אמר וגלגלתי עיניים.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * *
אני אעלה כל רביעי ומוצאי שבת פרק.
ואם יהיו יותר מעשרים הצבעות אני יעלה פרק.